המכנסיים הכי מפורסמים בארץ

<לפני שנים רבות...>
לפני, כמה שנים, בעודי עסוקה בהכנת מדבקת חלון עם צבע זהב נוצץ, נסתמה לפתע הפיה של הבקבוק. במקום לפתוח את הפיה ולנקות אותה, התחכמתי ונסיתי ללחוץ קצת יותר חזק, אולי הפיה תיכנע?

אז זהו, שלא! לא רק שהיא לא נכנעה - היא השיבה מלחמה שערה והתעופפה החוצה, הרחק מהבקבוק והרבה יותר מדי קרוב אל המכנסיים שלי, כשהיא גוררת אחריה נחש מעופף של צבע/דבק זהב נצנצים.

ואצל מרפי, כמו אצל מרפי, ברור שבאותו הרגע לבשתי את המכנסיים היפים ביותר שלי (לא, אל תשאלו מי יושבת ליצור לבושה במכנסיים הטובים ביותר שלה... אתן מתעקשות לשאול, הא?... זה היה יומי הראשון במקום עבודה חדש, אז רציתי להרשים. בכל השנים שהייתי שם אח"כ הרשמתי אותם בקולקציית טריינינגים מהוהים רחבה במיוחד, אבל ביום הראשון...)

מיד הרטבתי את הכתמים במים, ניגבתי ושיפשפתי, התפללתי חזק ו...
הנצנצים ירדו אבל כתמי הדבק נשארו.
הלכו המכנסיים.
כל כך אהבתי אותם שלא יכולתי להביא את עצמי לזרוק אותם. דחפתי אותם לארון ושכחתי מהם.

<לאחר שישה חודשים>
בזמן שעבר מאז תקרית הצבע למדתי שני דברים:
1. לבוא לעבודה בבגדי עבודה!
2. למדתי לצייר במשיכת מכחול אחת.

< האסימון נופל>
יום אחד או ליתר דיוק, ברגע פתטי אחד, מצאתי את עצמי עומדת באמצע החדר, על המיטה זרוקים כל הבגדים שיש לי ואני מנסה נואשות למצוא מה ללבוש לאירוע אליו אני אמורה ללכת עוד מעט ואין, אין לי מה ללבוש!
מכירות את זה שהילד תיכף מתגייס ואתן עדיין לא ניכנסות לבגדים מלפני ההריון כי אתן "אחרי לידה"?
זה היה המצב.
הרמתי את המכנסיים הללו, שנקנו כחצי שנה לאחר הלידה, מדדתי אותם ... עולים עלי!
ניסיתי להתעלם מהכתמים ... לא עבד!
בדקתי אם יש זויות מסוימות של האור בהן לא רואים את הכתמים... לא עזר!
כשכבר כמעט החלטתי לוותר ולא ללכת לאירוע, נפל לי האסימון: הרי אפשר לצייר על בגדים, הציור יסתיר את הכתמים ואני הרי כבר יודעת לצייר.

<סוף דבר>
אצתי רצתי אל שולחן המטבח (כל מי שלמדה פעם את ההסטוריה של התפתחות הטכניקה שנקראת "משיכת מכחול אחת" יודעת ששולחן המטבח הוא מוטיב חוזר ומשמעותי בכל סיפור טוב שקשור לטכניקה, אבל על כך בפעם אחרת) הוצאתי 2 צבעים, מכחול אחד, טקסטיל מדיום אחד (הופך את הצבעים לצבעי בד, כלומר מגמיש אותם ומונע מהם להספג בבד בלי סוף) ואחרי שעה בערך היה לי מה ללבוש.

פיזור הדוגמה לא נבע מתכנון מוקדם, או מכישרון מיוחד, אלא מאילוצים של כתמי הדבק ועל כך אני מודה לאלוהי הכתמים כי בחיים לא הייתי חושבת בעצמי לצייר דוגמה גאונית כזו:

(ניתן להקליק על התמונה להגדלה)

<אפילוג>
כשהתחלתי ללמד ציור, כל כך התלהבתי להעביר את המידע לכמה שיותר אנשים, שנסעתי לכל מקום בארץ אליו הזמינו אותי ללמד.  אם יכולתי להגיע לשם ברכבת - העדפתי. מכיוון שהרגשתי (ואני עדיין) שהמכנסיים הללו מייצגים את הטכניקה ואת הרעיונות שעומדים אחריה (שכל אחד יכול, שלא צריך רקע בציור ושהיא ניתנת ליישום על כל סוגי המשטחים) בכבוד, לבשתי אותם לרב ההדרכות ואפילו הופעתי איתם בטלוויזיה (וכיבסתי, כמובן שכיבסתי, הרי הצבעים עמידים בכביסה).
זה הגיע למצב שהמאבטחים בתחנות הרכבת השונות זיהו אותי לפי המכנסיים...
באירועים ובמקומות ציבוריים זיהו אותי לפי המכנסיים...
כל הקיום שלי קיבל נוכחות אחרת כשלבשתי את המכנסיים הללו (-: ...


המכנסיים שלי הפכו לסלבריקה' !!!

רחלי