יום רביעי, 31 במרץ 2010

עוגות היה לנו?

נדמה לי שמזמן לא, אז הנה שתיים מהשלל האחרון:
הראשונה - עוגה לבר המצווה של האחיין. נתבקשתי להביא עוגה. לא היו דרישות מיוחדות לסוג העוגה ואפילו לא היתה בקשה לקשט, אבל ידעתי שהעוגות האחרות יהיו קרמיות ועשירות ורציתי לפנק אותו בעוגה מיוחדת וחגיגית. תיכננתי להכין עוגה בחושה ויציבה ולעטוף אותה ולקשט אותה בבצק שוקולד .
אָ-מָ-מָה? מעולם לא עבדתי עם בצק שוקולד! הדבר היחידי שידעתי לגביו (בעצם לא ידעתי, שיערתי) - זה שהוא הרבה יותר טעים מבצק סוכר.
יום חמישי לקראת הצהריים קפצתי לחנות שוגה ובשיא הבטחון ביקשתי לקנות גלוקוזה. כשסיפרתי למוכרת שאני רוצה להכין בצק שוקולד, היא אמרה משהו בנוסח: "המממ" מבשר רעות ושאלה/אמרה: "כבר עבדת עם בצק שוקולד, נכון?!"
- "נכון שמעולם לא" אמרתי בעודי שומרת על פאסון של הומור וביטחון עצמי למרות שמרגישה עקצוץ מבשר רעות, "למה?"
-"זה עלול להיות קצת מסובך..." אמרה וקראה למוכרת השנייה שתבוא לייעץ...
-" לא נורא, אני לא מפחדת מאתגרים וחוץ מזה יש לי זמן, אני צריכה לתת את העוגה רק בערב" אמרתי, עדיין לא נותנת לעקצוץ המתגבר לשבור לי את המוטיבציה.
-" הערב???????" נזעקו שתי המוכרות וקראו למוכרת השלישית, לכאורה כדי לייעץ אבל כבר היה ברור שזה כדי לראות את המשוגעת בפעולה.
-"כן" אמרתי מרגישה איך בכל זאת המוטיבציה מתחילה לזחול לי מהלב לכיוון הרגליים "אני מכינה את הבצק עכשיו, שמה במקרר שייתיצב מהר ויאללה לעבודה"
- "אבל הבצק צריך לעמוד 3 ימים לפני שמתחילים לעבד אותו... ונגיד שהמקרר יזרז את התהליך, עדיין לא תספיקי וחוץ מזה כדי לצפות עוגה בבצק שוקולד צריך קצת נסיון והיכרות עם הבצק הזה..." וקראו לטל כץ, בעלת המקום ובעלת הניסיון הרב ביותר בהתמודדות עם עוגות מסובכות וקליינטים בעלי רצונות ייחודיים (כנסו ללינק של החנות, תגללו למטה ותראו את עוגת החתונה המוארת [כן, מוארת!] שהכינה ותבינו על מה אני מדברת)
-" אז מה אתן מציעות?" ניגבתי את הזיעה. זהו, נשבר לי הפאסון.
- "מה רע בבצק סוכר?"
< האמת, מה רע, באמת?! למה אני תמיד חייבת לסבך את עצמי?! >
וכך צופתה העוגה בבצק סוכר חום-שחור (תודו שזה ניראה די דומה לשוקולד) והורדים, שבמקור תוכננו גם הם להיות מבצק השוקולד, הלבינו (מי אמר מייקל ג'קסון?) וזכו לגימורים יוקרתיים בצבע זהב (הידעתם שכדי לייצר צבע זהב ולא משנה אם למאכל או כצבעי גואש, חייבים להשתמש בכמות מזערית של זהב אמיתי?).
הוספתי תחרה שאת דוגמתה נתתי לבכורי לבחור (אני הייתי הולכת על סגנון רך יותר, אבל בדיוק בגלל זה ביקשתי ממנו לבחור, בכל זאת זה מיועד לנער בן 13) וכיתוב ברויאל אייסינג. רואים שזו הפעם הראשונה שעבדתי עם רויאל אייסינג, אבל אני מקווה שזה לא מכער מדי:

בהתחשב בעובדה שלקח לי כמעט 5 שעות מרגע שהתחלתי לאפות את העוגה ועד שסיימתי לחבר את אחרון הקישוטים, אני חייבת להודות לצוות המקצועי של שוגה, שבעצותיו הטובות חסך לי המון עוגמת נפש.


למחרת הוזמנו למסיבת יום הולדת של זוג חברים, שניהם חגגו 40. ביקשו לא להביא מתנות רק אלכוהול. ממני ביקשו עוגה (שמתן לב למוטיב החוזר?) מכיוון שרציתי בכל זאת להביא משהו שירגיש כמו מתנה אבל יכבד את בקשתם שלא להביא מתנות ומכיוון שהפעם כבר היה לי נסיון (בכל זאת, עברו כבר 24 שעות מהעוגה הקודמת) ביצירת עוגה עם ציפוי בצק סוכר, ורדים, תחרה ורואיל אייסינג, זה מה שיצא:
האמת, ניראה יותר כמו עוגת חתונה אבל, היי, לפחות זה (כמעט) בלי צבע מאכל.

תמיד מצחיק אותי שאנשים מפחדים לחתוך עוגות מבצק סוכר, לא רוצים לקלקל (-:
אני דווקא ממש נהנית לראות את היצירה מתכלה ולא נתקעת למישהו בבית כמו מתנה-לא-רצויה-שאי-אפשר-להחליף.


רחלי

יום רביעי, 24 במרץ 2010

ספר שמן - הקרב על הכריכה

כשהתנדבתי ליצור את כריכת הספר השמן - שניתן לדפי, אחר כבוד, לכבוד יום הולדתה שיחול בעוד כמה ימים אבל נחגג בשמחה רבה כבר בשבוע שעבר - לא היה לי בראש שום רעיון מיוחד, חשבתי שאחתוך קרטון ואצפה בנייר, אוסיף קישוטים וזהו, בערך. אז זהו, שלא!

אבל התחלתי מהאמצע. בעצם, הסיפור מתחיל כמה ימים קודם, כשגעגועי לתפירה+ כמה שיחות על הא ועל דא שכאלה, הובילו אותי להחלטה לתפור לדפי חצאית כמתנת יום ההולדת. בחרתי בבד טריקו בצבע חום-שוקולד, עם דוגמת תחרה מעט שקופה ובעת שחיפשתי בד לבטנה, גיליתי כל מיני בדים מעניינים נוספים וכך נולדו להם כמה רעיונות:
הראשון - לבחור לבטנה בד שהוא יפה בפני עצמו ולעשות את החצאית דו-צדדית.
והשני - לרכוש בד דמוי עור, שגיליתי בחנות, למטרות סקראפיות כגון כריכת הספר השמן וחיתוך קישוטים (אני רק צריכה לקנות תבניות חיתוך לקאטל המסכן שלי ששוכב לו בחושך ומחכה שישתמשו בו).
אחרי שעה וחצי של לבטים ושיגוע המוכרת הכל כך מקסימה (חנות "פשתן" בכפר סבא. בדים, סריגה, סרטים, כפתורים... בקיצור- גן עדן). בחרתי בבד טריקו ירוק בעל דוגמה זהה לבד החום. הוספתי ובחרתי גומי חום למותניים ותחרה חומה למכפלת... רק כדי להגיע הביתה, להתחרט על הגוון ולחזור לחנות לקנייה מחודשת של גומי ותחרה בצבע קרם. ככה זה, כשיש המון מבחר בחנות והמון רצון-טוב בלב לקלוע לטעם של בעלת יום ההולדת, אפילו תהליך פשוט כמו בחירת גומי - הופך להיות מסובך.
כשרציתי לשרטט את הגיזרה גיליתי שאין לי נייר פרגמנט, אז לקחתי נייר אריזת מתנות ושרטטתי עליו. רק כשסיימתי לשרטט והפכתי לרגע את הנייר, שמתי לב לדוגמה המסטיקית שלו:



מקריות או יד מכוונת? לאלוהים הפתרונים (-:


והנה תקריב של הבד הירוק, אפשר לראות את דוגמת התחרה:


בתהליך תפירת הסרטים על המכפלת:


מקופל, מגוהץ, ארוז ומכן למסירה (התגית, כצפוי, במשיכת מכחול אחת על רקע החתמות סקראפיות):

והחצאית "על" דוגמנית הבית, מהצד החום:
ומזוית אחרת (המכפלת אלכסונית ולכן התחרה שתפורה לצד הירוק נחשפת מתחת):


ומהצד הירוק (תוך הדגמת אפשרויות לבישה נוספות):


כשסיימתי לתפור את החצאית, התפנתי להכין את כריכת הספר השמן. במקור, כאמור, היה לי תכנון אחר, אבל החיים הם מה שקורה בזמן שעושים תוכניות אחרות -וכך, הגעתי להתנסות בתפירת כריכה (מי שקורא את המשפט האחרון עלול להתרשם שיש לי המון נסיון ביצירת כריכות ו/או ספרים שמנים בטכניקות אחרות, אבל האמת היא שעד לאותו הרגע הייתי בתולת ספר שמן ובתולת כריכות בעת ובעונה אחת, כך שזו הפעם היתה הפעם הראשונה שלי בשניהם).
ואז התחלתי את מה ששעתיים אח"כ התברר כ"קרב על הכריכה"...
ובכן, חתכתי ריבועי בד דמוי עור מעט גדולים ממידת הכריכה המתוכננת ועל אחד מהם תיפרתי את שמה, ביד חופשית.
וכאשר אני כותבת " ביד חופשית " כוונתי, אשכרה, ביד חופשית.
מעולם לא תיפרתי עבודות טלאים מאיזשהו סוג (אולי כי מעולם לא עסקתי בטלאים) ואין לי בבית את הציוד הדרוש לכך (למיטב הבנתי קיימת רגל מיוחדת למכונת התפירה), אז פשוט הורדתי את רגל ההולכה של המכונה לגמרי ובאומץ לב שאפשר להשוות אותו רק לטיפשות גדולה, הובלתי את ה"דף" כראות עיניי.
ואז הבנתי את המשפט האלמותי "קשה באימונים- קל בקרב!" ו"מי שלא מתאמן - שלא יתלונן" (תוספת שלי). כי בלי רגל שמצמידה את הבד למכונה (בעיקר כשמדובר בבד מחליק כל-כך ובמיוחד שלא טרחתי לתכנן או לסמן לי את האותיות על הבד) אין המון קשר בין הרצונות שלי לתפור בגודל מסויים ובמקום מסויים לבין המקומות אליהם מטייל הבד ולתוצאה הסופית.
מצד שני - יצא לא רע, אז אולי עליתי על פטנט...
את העלים קרעתי מקארדסטוק ירוק ותפרתי לכריכה, אבל הפעם הפגנתי תושייה בעת קרב והשתמשתי בדבק סטיק שמתאים להדבקת נייר, עץ ובד וכך הצלחתי למנוע את "בריחת" העלים למרות שהבד ברח גם ברח ממכונת התפירה. תוך דבקות עילאית במטרה, תפרתי גם סלסולים ורצועות בד מודפסות בכיתובים סנטימנטליים (נדמה לי שזה של 7 gypsies), נעצתי פרחי בד וסרט סאטן, הדבקתי כמה אבני זכוכית  תפרתי את שני חלקי הכריכה אחד אל השני עם קרטון אפור בינהם. לסיום מרחתי סטיקלס:


אחרי שדפי קיבלה את הכריכה והדפים, ניקבנו את הכל, השחלנו טבעות ויצא ספר שמנמן ומתוק (ותודה לדפי, צלמת הבית):

אצל קשת ויעל קיפודים תוכלו לראות את הדפים שהן הכינו לספר הזה.
ואצל דפי עצמה תוכלו לראות את המתנות הנוספות.

לא פוסט מצחיק, אבל מה מצחיק בפעם הראשונה?! (לפחות לא כאב!)
רחלי

יום ראשון, 21 במרץ 2010

צילי וגילי

יש לי בת דודה לא-זהה. מה זה בנות דודות לא-זהות? זה כמו תאומות לא-זהות אלא שהקשר המשפחתי הוא דרך האמהות ולא ישירות מהרחם (-:
שתינו נולדנו באותה שנה בהפרש של חודש, שתינו קרויות על שם אותה הסבתא, שתינו אוהבות חברה ושתינו מאד out going. לשתינו צבע שיער טבעי (היא בלונדינית ואני שחרחורת) שלפעמים מתווספים עליו גוונים לא טבעיים (אצלי אדומים ואצלה לפי מצב הרוח) ולשתינו ילדים בגילאים קרובים. אפילו הבעלים שלנו חוגגים יום הולדת באותו התאריך!!!
מכיוון שבחודש שעבר היה יום ההולדת העגול שלי, החודש הגיע תורה.
בעזרתו המהירה מאד של בעלה (10 דקות אחרי שטילפנתי לבקש תמונות כבר נחתו אצלי 3 מיילים מלאי תמונות!) הכנתי לה מיני אלבום מתנה. זה לקח לי 10 שעות רצופות ושימוש נרחב בדפים שנקנו למטרות ליטוף בלבד!!! (דף מהמם של K&Co וסט דפים וינטאג'יים שקניתי במסטיקים לפני חודש) ואם היא אי פעם תדע מה זה אומר "להשתמש בדפים שיועדו למטרות ליטוף בלבד" - היא תבין עד כמה אני באמת אוהבת אותה (תגידו אתן, היש בעולם הסקראפ קורבנות גדולים מאלה?!)
וכך ניראה האלבום המוגמר (על כל התמונות ניתן להקליק להגדלה):

על הכריכה כמה פרחי פרימה "מלוכלכים", סלסולים מחוטי רקמה עבים ו-2 סיכות תפירה ראש לב שננעצו מתחת לתגית התלת שכבתית. ליצירת התגית הדפסתי ברכות על בריסטול לבן, חתכתי לצורת אליפסה, ליכלכתי ודיסטרסטי מסביב וגם באמצע. תפרתי סרט תחרה מכווץ מתחת לתגית והוספתי תגית קטנה מפונצ'צ'ת :
כפולה א:
הסלסולים על העמוד השמאלי הם חלק מהדף (הו, K&Co אהובתי) ואילו אלה שבעמוד הימני כמו גם האמבוסינג הלבן משמאל הן חותמות מסט הדודלינג והכיתובים החדש שלי שנרכש אצל נתנאלה. לתלת ממדיות הוספתי שני פרחי פרימה כשהעליון (הקטן) חובר לתחתון במהופך ולכן עלי הכותרת שלו מתעגלים כלפי מעלה:
ופרפר אחד שקיבל שכבת גוף נוספת:
כפולה ב' הוקדשה לילדים והחלטתי לא להעלותה בבלוג מטעמי צנעת הפרט (בכפולה הזו טשטוש הפנים כל כך פוגע בעמוד שהחלטתי לוותר). כפולה ג'- היא ואני, אז והיום (מימין) והיא והיא ממש היום (מצד שמאל):
וקלוז-אפ על פרחי זיקוקית מנייר אפייה (שלום, קוראים לי רחלי ואני מכורה), העלים החותמו ונגזרו ידנית:


כפולה משפחתית (פני הילדים טושטשו בכוונה). הרקע של העמוד השמאלי הוא החתמה חוזרת בדיו מחליף גוונים והכיתוב family שורבט ונגזר ידנית בהתאם לכיתוב ולפונט המודפס בעמוד הימני.
בעמוד השער האחורי כתבתי הקדשה אישית ומכיוון שכך תמונת העמוד תישאר על ריצפת חדר העריכה (תמיד רציתי להגיד את זה) ונסתפק באמירה שכתבתי שם מה אני חושבת עליה היום (דברים טובים, כמובן) ומה אני מאחלת לה לעתיד (עוד דברים טובים).


רק בשמחות,
רחלי

יום רביעי, 17 במרץ 2010

אני אוהבת נשים...

הנה, יצאתי מהארון!

טוב, ליתר דיוק יצאתי מארון היצירה (-:
וגיליתי שיש המון נשים יוצרות, מוכשרות, מקסימות, משתפות ומפרגנות וכולן אוהבות לטייל בעזרת המסך והמקלדת ברחבי העולם הוירטואלי. לפעמים, באיזשהו שלב של הטיול הוירטואלי הוא הופך להיכרות אמיתית וכיף לגלות שמאחורי המקלדת נמצאת נשמה ענקית ומוכשרת שרק רוצה לשתף ולפרגן. (בעולמנו הציני, אם מישהו יציע תוכנית ריאלטי על זה- אף אחד לא יאמין שזה יכול להיות אמיתי).
לפני יותר מחודש בעת החלפת המתנות שנערכה במפגש קומונת "המפתח ליצירה" התלהבתי מהכרית שפיצ'ולה (שעד לאותו הרגע לא הכרתי) הכינה. ידעתי שהבן שלי, שהוא חתלתול לא קטן, היה מתאהב בה (בכרית): גם יפה וגם (וזה הכי חשוב) נעימה!!! (דרך אגב, אל תשכחו להציץ בפליקר שלה לראות את עוגות החיתולים המהימות שהיא מכינה).
עבר חודש, הדי המפגש שכחו, ופתאום, לפני שבוע, ככה סתם וללא סיבה, קיבלתי מפיצ'ולה חבילה - כרית לבן שלי. אני אתן לתמונות לדבר כי כל נסיון להסביר במילים עד כמה הוא התלהב לקבל את הכרית פשוט לא יצלח וכבר שנו רבותנו שתמונה אחת שווה אלף מילים (ותודה לדפי {עוד אישה מקסימה שהרווחתי מהוירטואליה} שהספיקה בזריזות לשלוף את המצלמה ולתעד את פתיחת המתנה):

הכרית מטיילת איתו בין חדרי הבית וכשהוא רוצה פינוק הוא מניח עליה את הלחי ומחייך.
הוא כתב לה מסר תודה מתוק בשמו ואני רוצה בשמי, לשוב ולומר לה- תודה ענקית מכל הלב Iאייקון של נשיקהI.

באותו השבוע בו התקבלה הכרית העלתה יעל קיפודים פוסט כיצד מכינים את כלוב הציפורים המקסים שלה.
אני מחכה להדרכה הזו מאז הכלוב הראשון שלה לפני 4-5 חודשים. קראתי את הפוסט בהתלהבות רק כדי לגלות בסופו הפתעה ענקית - יעל נותנת לי את הכלוב! לי!!!
תבינו, עד לאותו היום פגשתי את יעל רק פעם-פעמיים וההיכרות האמיתית (הפיסית) ביננו היתה שטחית ביותר. לעומת זאת ההיכרות הוירטואלית היתה עמוקה (לפחות מהצד שלי - חרשתי את הבלוג שלה הלוך ושוב כל כך הרבה פעמים שעוד מעט יצמח שם משהו).
אח"כ קיבלתי ממנה מייל שאם אני מוכנה לחכות עוד קצת היא כבר תצפה לי אותו בבדים. ובמייל נוסף הודיעה לי שמכינה לי גם את הציפורים.
בקיצור - זכיתי ביצירת קיפודים מקורית.
לא להאמין כמה אושר כלוב אחד ושתי ציפורים יכולים להכניס לתוך בית אחד ובעיקר לתוך הלב (-:
והנה אני מדגמנת אושר בעת קבלת המתנה (ושוב תודה לדפי צלמת הבית):

ועד שאסדר את המרפסת (שבוע הבא, מבטיחה!) תליתי אותו בסלון על הוו של שק האגרוף שכבר הרבה זמן אינו בשימוש. הנה תראו:
הכלוב הזה יקבל בוק רציני לכשיתלה במרפסת. מה שמעניין הוא שכאשר ניסיתי לצלם אותו בלי שיראו ברקע חפצים של הבית, גילתי שמוטיב הציפורים הוא מוטיב חוזר אצלי בבית: ציור קיר גדול שציירתי לפני שנה ורבע, תמונה שחמותי ציירה לנו, בובת תוכי שהבן הכין ועכשיו גם הכלוב הזה (-:
יעל, אני יודעת שהתודות שלי כבר מביכות אותך, אבל חשוב לי לומר לך ולפיצ'ולה - שמעבר ליופי של החפצים (והם י פ י ם !) מדובר פה בנתינה שאינה מובנת מאליה.
לזכור שאהבתי את היצירה שלכן, לפנות את הזמן כדי ליצר עוד אחת ולתת אותה ככה, בשביל הכיף, בלי החלפה וללא תמורה - זה, כאמור, לא מובן מאילו ומאד מאד מאד מרגש.
אז ממעמקי הלב - תודה ענקית לשתיכן.
זכיתי.

באהבה,
רחלי




יום שבת, 13 במרץ 2010

ואיפה אתם בחג? Painted Passover plate

עוד לפני שהתחתנתי ידעתי שלא מתאים לי כל הריבים, ההתחשבנויות והפנקסנות שלפני החגים, לכן, מאז שעברתי לגור עם החבר דאז שהוא הבעל דהיום, כמעט כל שנה חג הפסח אצלינו וכולם מוזמנים (גם אתן (-:).
השנה מתווסף פריט חדש לשולחן החג: צלחת פסח אמיתית - בשנים קודמות השתמשתי במגש חד פעמי כסוף או מוזהב (לפי מה שהתאים לשולחן) ועליו צלוחיות זכוכית קטנות עבור המזון עליו מברכים. זו היתה גם התוכנית לשנה זו, אבל, שבוע שעבר מצאתי בחנות היצירה "אשת חיל" בבני ברק, מגש/צלחת MDF מוכנה לקישוט ובה שקעים עבור הצלוחיות הקטנות. מצא חן לי אז קניתי, צבעתי, שוב צבעתי, שייפתי, ציירתי, ניצנצתי והנה הצלחת הגמורה (מונחות עליה רק 4 צלוחיות זכוכית לצורך הצילום, בזמן השימוש יונחו צלוחיות בכל השקעים כמובן):


אז בחג הזה אני אצלי (-:
ואיפה אתן?

רחלי

נ.ב.,
בנות שמגיעות לסדנת מתקדמות השבוע יכולות להכין צלחת כזו בקלילות. מי שמעוניינת שתצור עמי קשר לגבי הצלחת עצמה ולגבי הגוונים tanig@bezeqint.net.
עדכון מהתנור - אני לא מבטיחה עדיין אבל יש דיבור על חסות חד-פעמית של חברה מסחרית, לסדנת המתקדמות ביום ה' השבוע (18/3) וזה אומר מתנות שוות ורלוונטיות במיוחד.
מי שמעוניינת בסדנת מתחילות - התאריך הקרוב- יום ו' 9/4 - נותרו 4 מקומות.

יום חמישי, 4 במרץ 2010

וקצת נייר לנשמה...

לפני שבוע התקיימה בת מצווה לילדה/נערה מתוקה ויפה ואני נתבקשתי להכין לה אלבום מעוצב, אבל נקי ושיהיה מקום לחברה' לכתוב ברכות. זהו. ללא הנחיות נוספות - בדיוק כמו שאני אוהבת.
קיבלתי תמונות מתקופות שונות וכמו תמיד בתהליך העבודה אצלי- אני נותנת לתמונות להוביל אותי ולספר לי את הסיפור של האלבום. לפעמים הסיפור הוא כרונולוגי, לפעמים תדמיתי והפעם הסיפור היה ליצור ת.ז. כלומר: "אתם מוזמנים להכיר את יובל" ולכן כל כפולת עמודים ייצגה תחום בחייה.
אני מעלה כאן חלק קטן מהעמודים (אני פשוט רוצה שתסיימו לקרוא את הפוסט הזה ביום אחד) ומתנצלת מראש על איכות הצילום הגרועה- צילמתי בלילה, מיד כשסיימתי את האלבום, 5 דקות לפני שמסרתי אותו.
כפולה ראשונה- זאת יובל. על הפרחים מצד ימין כתובים פרטים חשובים אודותיה (זהו בעצם גב הכריכה ולא רציתי לצפות אותו כדי שיוכלו להכניס תמונה שתראה על הכריכה מבחוץ) בעמוד השמאלי, כמובן, תמונות:

באלבומים כאלה, שאינם אלבומי שמרדפים, אינני משתמשת בד"כ, בקישוטונים עם נפח. הפעם חרגתי מהמנהג הנ"ל והשתמשתי בשכבות רבות של נייר, בד, סרטים ואפילו סיכות שדכן ואני מאד מרוצה מהתוצאה.
תקריב על הפרחים:

  
חיתוך התמונה עם מכשיר לחיתוך פאזלים ושימוש בתחתיות נייר כפתיתי שלג:

 תודה לדפי ולסלייס שלה שעזרו לי בחיתוך האותיות בעמוד הזה והדודלינג בכפולה הבאה. (אין לי מושג למה התמונות על הצד. לפעמים למחשב יש חיים משל עצמו...), הטשטוש בעמוד השני של הכפולה זה בעצם דף הפרגמנט המפריד בין הדפים (אני ממש לא אוהבת את הפרגמנטים האלה, הם אמנם שומרים על התמונות אבל מבאסים את העיצוב):
ונמשיך הלאה:

 ינשופים שנגזרו מדף שקניתי בטאצ' אוף ארט. עכברים ותפוחים - מנקבי צורות, עץ+פטריות+אריה= עבודת יד:



כפולה נוספת:

כפולה שמדגישה את הפרופיל המושלם שלה ואת איפור הפנים (למה זה מסובב? לאלוהים הפתרונים):

העמוד האחרון לפני שמתחילות הברכות. הכנתי את כל הרכיבים מראש אבל העיצוב הסופי וההדבקה בוצעו יחד עם הילדה כשהביאו לי את ההזמנה לאירוע.

הכנתי את כל האלבום בחמישה ימים שזה סוג של שיא עבורי שקיצר לי את החיים בשנה לפחות, אבל נהניתי מכל רגע (לא סתם הכותרת של הפוסט היא - "נייר לנשמה").

ועכשיו אני פנוייה להתארגנויות לסדנת הציור במשיכת מכחול של שבוע הבא (-:
שבת שלום,
רחלי