רחלי גזית Rachel Gazit

for the english version kindly scroll down. thanks. לא יודעת איך נשמטה לי הרשומה הזו ולא התפרסמה... לפני כמה חודשים גלי חגגה יום הולדת. במקום ספר שמן, הוחלט הפעם, להכין לה כרית טלאים, בה כל משתתפת תכין טלאי אחד שבהמשך יאוחדו וייתפרו לכרית אחת. כדי שלא יהיה בלגן בעיניים הוחלט על צבעוניות אחידה - חום, ורוד ושמנת. צילום: יעל יניב רציתי להכניס בטלאי הקטן שלי (10*10ס"מ) את הדברים העיקריים שגלי מייצגת בעיניי (אמהות, אהבה ונתינה) ואת האיחולים שלי לשנה הקרובה (בעיקר הרחבת המשפחה). לצורך כך העתקתי מהבלוג שלה תמונה מקסימה של שני ילדיה היפים בים: Original image "גזרתי" את הילדים מהרקע בתוכנת "צייר": Figures   were derived   from the background והדפסתי את התמונה בגווני ספיה על בד גולמי.  I changed the   colors   to   sepia   tones "רגע, רגע, רגע..." אני שומעת אתכן צועקות "איך הדפסת את התמונה על הבד?... זה בד מיוחד למכונה?... איך הוא עבר במדפסת?..." ובכן, בנות, טוב ששאלתן (-:  גם אני התלבטתי בסוגיה איך להדפיס על בד ומכיוון שהפתרו...

בקיץ נסענו לטיול בלונדון. אחחח איזו עיר. יש בה הכל: ישן וחדש, רציני ופרוע, עממי ומלוכה, כבוד ומרדנות, שמרנות וקידמה...  הכל. רק דבר אחד אין בה - את הבית הפרטי שלנו.  <פאוזה דרמטית> המדען הקטן קצת חשש שירגיש בודד, בלי חברים ורצה לקחת איתו משהו שיעזור לו להתמודד עם המצב. למשל...  כלב!!! <פאוזה לעיכול> היות (וכפי שיודע כל מי שעקב אחרי הפוסטים הקודמים בנושא: אבא תקנה לי גור קטן חלק 1 , 2 , ו- 3 ) אין לנו כלב, יש לנו מזל שאמא של המדען (ע"ע אני) שכשזורקים לה כדור היא קודם כל תופסת. רק אח"כ שואלת בלב: "למה ל&*#^*%ל תמיד זורקים עלי כדורים מוזרים ומקוריים שכאלה? הוא לא יכול לרצות סתם פוקימון?" <פאוזה לרחמים עצמיים> וכך, כדי לאפשר למדען הקטן להרגיש בבית בכל מקום כולל בטיסה ובעיקר כדי לא לקחת איתי כלב (למרות שלא חסרים כמה עזובים ומסכנים בשדה התעופה), מצאתי את עצמי מקדישה את הלילה לפני הטיסה לבריאת כלבלב שמותר להעלות למטוס, ניתן לישון איתו, לרוץ איתו וגם לקפוץ, והוא לא דורש יותר טיפול מטאמג'וצי מצוי.  טריויאלי, לא ככה?! <פאוזה להכרת תודה על קיו...