יום ראשון, 28 בפברואר 2010

מחוות שמחממות את הלב- I'm a proud mom

Way? Scroll down to find out…
בסדנת הציור האחרונה שערכתי במסטיקים הבלוג והחנות, הבנות הפתיעו אותי וחגגו לי יום הולדת באמצע הסדנא. כולן עזרו להפתיע אותי, שרו לי שירים, הצחיקו ושימחו אותי מאד. הגר אפתה את עוגת החלבה המפורסמת שלה (ועכשיו, אחרי שטעמתי, אני בהחלט מבינה למה העוגה כל כך מפורסמת), דפי הוסיפה נרות:

מיטל הכינה לי כרטיס ברכה מתוק ביותר ומה שהיה כתוב בתוכו ריגש אותי מאד:
דנא סרגה לי סיכת פרח שאני ממש אוהבת א. כי היא יפה ב. כי היא יפה ג. כי אני לא יודעת לסרוג והסיכה יפה ד. כי היא מתלבשת לי מצויין על התיק שקיבלתי מתנה מחברה ומזה זמן מה שאני רוצה להוסיף לו קישוט ולא הצלחתי להחליט איזה. אז  problem solved!!!

והיא גם יפה (-:

3מצלמות כוונו אלי כשכיביתי את הנרות על העוגה והרגשתי ממש כמו במסיבת עיתונאים (-:
נשיקות ותודות מכל הלב, מחוות כאלה go long way ואני מעריכה את זה מאד.
 
The last One stroke and Scrapbooking workshop, the girls surprised me and celebrated my birthday in the middle of the workshop. They all helped to surprise me; sang songs, made me laugh and did everything to please me. Hagar baked her famous sesame (Halva) cake (now that I tasted it, I certainly understand why the cake is so famous), candles were added by Dafi.
Meital made me the sweetest card.
D.n.a. knitted me a crochet flower pin that I really love. She fits perfectly on a tote bag I received from a friend, a while ago, and did not know how to decorate it. So problem solved!
Three cameras were directed at me as I blew on the candles and I felt like I'm in a press conference (-:
Kisses and thanks from the heart, such gestures go long way and I appreciate it very much.
More gifts I received:

ואלה תמונות של הצמיד שדפי הכינה לי (מתנועע על היד כמו שאני אוהבת):


הכרטיס והקופסה המתוקה בעלת הפתיחה המדליקה (שאי אפשר להדגים בתמונה מצולמת) בה נארז הצמיד:

והכרטיס מהצד שני (את הטקסט טשטשתי בכוונה אבל אני מראה כי אני ממש אוהבת את העיטורים הורודים על הקראפט החום):
תודה, תודה, תודה!!!

השבוע התרגשתי מאד לגלות שהדף שמימס הכינה בסדנה שלי זכה ב Top 5 בבלוג Clearly iSTAMP :

This week I was so very excited to discover that the page Mims painted at my one stroke workshop made it to the Top 5 in Clearly iSTAMP blog.  isn't it great? Look how beautiful her LO is:

אני כל כך גאה בה ושמחה בשבילה (קצת כמו אמא) - ככה על נסיון הציור הראשון וכבר זכתה בפרס. שאפו.

I'm so proud of her and happy for her (a bit like a mother) – it's her first painting experience and she has already won a prize. Respect!
ולסיום - עקב כמות הפניות הגדולה לסדנאות הציור אני  מעלה את התאריכים העתידיים במרוכז ובצורה מסודרת כדי לאפשר לכל אחת לבחור את היום שנח ומתאים לה:

And finally - due to large amount of requests I'm opening new dates for my One Stroke painting workshops. Here are the new dates:
סדנת מתחילות -אורכת 5 שעות ומחירה 250 ש"ח כולל חומרים. דמי הרשמה בסך 50 ש"ח יגבו במועד ההרשמה:
*אין צורך בנסיון קודם או ידע מוקדם כל מה שצריך זה נכונות לשבת ולהתאמן להתאמן להתאמן!

יום  ד' 10/3 שעה 18:30 סדנה מלאה-ההרשמה נסגרה.
יום  ו'  9/4 שעה 9:30
בסדנה נלמד ונתרגל:
*היכרות עם הטכניקה והציוד
*הטענה נכונה של המכחול
*משיכות בסיסיות: עלים, גבעולים, ניצני ורדים, פרחי שדה.
* יצירת דפי אלבום ו/או כרטיסי ברכה בשילוב ציור.

סדנת מתקדמות - לבנות שהשתתפו בסדנת מתחילות, אורכת 4 שעות ומחירה 200 ש"ח כולל חומרים. דמי הרשמה בסך 40 ש"ח יגבו במועד ההרשמה:

יום ה' 18/3 נותרו מקומות אחרונים
יום ו' 23/4
בסדנת מתקדמות נלמד:
· ציור ורד שלם - התמקדות במשיכות גליות שמרכיבות את עלי הכותרת ואת העלים הירוקים של הורד
· הרכבת הורד שכבה על גבי שכבה
· גרסאות נוספות של ניצני ורדים
· הכרת המכחול הפרוע - עיטור שרך שנקרא ויסטריה
· פרחים קטנים וענפי קישוט (אם הזמן יאפשר)
· טריק- יצירת כרטיסי ברכה בסגנון השנות טובות של פעם

כל הסדנאות מתקיימות בסטודיו מסטיקים, רחוב שיכון אשר 39 רעננה
ניתן להירשם אצל דפי ממסטיקים: dafi@mastikim.co.il ובטלפון: 052-8353371  
או אצלי tanig@bezeqint.net ובטלפון: 052-2729329

כאמור דמי הרשמה יגבו בעת ההרשמה (ניתן לשלם במזומן, צ'ק או כרטיס אשראי {ויזה או מסטרכארד}).
יתרת הסכום תשולם במועד הסדנא במזומן או בשיק בלבד!!!
ניתן להודיע על ביטול עד 48 שעות לפני מועד הסדנא.

פורים שמח (ועל כך בפוסט נפרד)
רחלי
 

יום ראשון, 14 בפברואר 2010

מישהו מקשיב למה שאני אומרת - מגה פוסט

ביום שישי החלפתי קידומת (לא, לא עברתי דירה גיברת זליבנסקי. היה לי יום הולדת ). הפסטיבל החל כבר ביום רביעי וכלל מתנות מהילדים, ארוחות בחוץ וצ'ופרים מבעלי המקומות בהם אכלנו (פיצה זזה שאין כמוה בכל הארץ וכיופים סנטר שהיו יותר מפיירים איתנו ולא גבו שקל על הארוחה הזוגית שאכלנו עקב תקלה שהתרחשה במטבח). בשישי בבוקר ארזנו תיק ויצאנו.
אם צריך לתת לסופ"ש הזה כותרת הרי שהיא -מישהו מקשיב לי. גם כי בתכנון עצמו בעלי לקח בחשבון הרבה דברים שאני אוהבת וגם בזכות המתנות המדוייקות שקיבלתי מחברים (שיעור יוגה פרטי, שובר לרכישת איפור {תיק האיפור שלי נגנב לפני כשנה}, גרלנדה {מתה על גרלנדות} ספר על המוח הנשי, שוקולד מריר 85% {יאמי !}, שעון בעיצוב רטרו ועוד). אז נכון שאני תמיד מתלהבת בקול רם ולכן קל לדעת מה אני אוהבת, אבל זה בעיקר אומר שכשאני מדברת הם לא רק שומעים אותי, הם גם באמת באמת מקשיבים.
בקיצור - נסענו לירושלים העיר הנבחרת לא רק לשלושת הדתות הגדולות אלא גם לי עצמי באופן אישי ובלתי אמצעי.
הגענו לעין כרם ושלט הרחוב הראשון שראיתי, שימו לב:

התחלה מבטיחה לא?!
וזה הנוף שנשקף אלי כשיצאתי מהרכב בחניה:


 טיילנו במנזרים יפים, לפי רשימה שהוכנה מראש:
וטיילנו בגלריות האמנים שבסביבה. למשל הגלריה של אהרון בצלאל שמפסל בכל מיני חמרים ומגלף בעץ (תמונת החצר):
ובסטודיו של תכשיטנית בשם מיכל גמליאלי (לא צילמתי בתוך הסטודיו כי הכל בארונות זכוכית) אבל יש תמונות בגלריה שלה.

תוך כדי טיול נתקלנו בשלט מעניין שלא הוביל לשום מקום:
בתיבת דואר מדליקה בחזית של בית:

במעקה מפוסל של מירפסת:
וקנינו קפה ושוקולד בחנות קטנטנה ומתוקה:
בהתאם ללוח הזמנים שקיבלתי, בשעה 11:30 צריך ללכת לרכב כדי להמשיך לתחנה הבאה. עצרנו במרכז העיר והלכנו לאכול צהריים אצל מורדוך. עכשיו, אני יודעת שבנות רבות ירימו גבה על הבחירה לאכול ארוחת יום הולדת במסעדת פועלים, אבל מה לעשות שזה מה שאני אוהבת?! כשאני באמת רעבה (מתי אני לא?) אני רוצה אוכל ביתי, מבושל ורצוי ממטעמי המטבח הצפון אפריקאי (איך זה קשור לגנים שלי לא ברור). אז אכלנו את המעדן האולטימטיבי- מפרום:
הנה המפרום לפני שהוא פגש אותי:
ואחרי:
ועכשיו חידה - מה זה?
התשובה בסוף הפוסט...

אחרי הארוחה הזריזה (בחיי, מהירות ההגשה שם שמה את מקדונלדס בכיס הקטן), שמנו פעמינו לשוק מחנה יהודה, תראו את חזית הבניין הזה, זה הכל ציור:

והדוכן הראשון בשוק- משהו שניתן למצוא רק בישראל:

אני אוהבת שווקים. מתה על שווקים, תראו את עושר הצבעים והמבחר:

פירות בגודל הזה לא ראיתי בשום מקום (רק לצורך הדוגמה: קוטרו של הכרוב- לפחות 35 ס"מ והגזר באורך של 30 ס"מ):

בקיצור (?) טיילנו בשוק והתיידדנו עם המוכרים, למשל כשהגענו לדוכן החלבה, אחד המאכלים האהובים עלי:
אמרתי משהו בנוסח: "אני מרגישה שמתתי ועליתי לגן עדן..." ומיד המוכר לקח על עצמו את תפקיד המלאך והאכיל אותי בתמרים, קפה, שוקולד שוויצרי, פירות, פיצוחים... והכל עטוף בחלבה המופלאה שהם מייצרים. אכלתי  כמויות כאלה שצריך לפחות 10 שעות רצוף על ההליכון כדי שהגוף ישכח את מה שבלוטות הטעם כבר לא ישכחו לעולם!!!

בהמשך הדרך ראיתי חלון ראווה ובתוכו גרמופון וסבונים ושלט עליו כתוב: כרשינא.

אז מה, לא ניכנס?
נכנסו לחנות פיצפונת, מלאה בסבונים, קרמים ודברים טובים לטיפוח, הנפרסים ונשקלים על משקל של פעם ובין לבין מפוזרים אוספי עתיקות מדליקים ביותר: למשל סבוני אבן של פעם, רובם ככולם (אני חושבת) תוצרת הארץ מלפני כמה עשרות שנים:


בחנות פגשנו את עודד, בעל החנות,  והתאהבנו! עודד, בחור מקסים, מיד כששמע שזה יום ההולדת שלי הוציא כוסיות, ערק (!) ומיץ אשכוליות וביחד חגגנו יום הולדת הזוי במובן הכי חיובי של המילה בצהרי היום באמצע השוק (-:

מבסוטים מהחיים נסענו למלון ממילא. מה אומר ומה אגיד - מדהים, יוקרתי, מעוצב עד הפרט האחרון ומפנק. תראו את התמונות: סף החדר עשוי דק ועליו רשומים מספרי החדרים, חדר הרחצה תחום בזכוכית שקופה (רואים את הבבואה שלי שמשתקפת?) ובלחיצת כפתור הזכוכית הופכת חלבית ונותנת אינטימיות. האמבטיה ע נ ק י ת, שני אנשים לא קצרים במיוחד יכולים לשבת בה בנוחיות (כן, ניסינו, מה אתן חושבות?!)

צילמתי גם את הלובי, אבל אתן יכולות פשוט לגשת לאתר שלהם ולצפות בסיור וירטואלי (קצת עושה סחרחורת אבל מקסים).

אחרי השלף שטונדה ועוד כמה עיסוקים יצאנו לארוחת ערב במסעדה היפיפה: קולוני שם הופתעתי ע"י חברים שהצטרפו לחגיגה.
צילמתי את המקום אבל עדיף שתראו את התמונות באתר שלהם. הצלם שלהם יותר מוכשר ממני (-:
האוכל מצויין, היחס מעולה והמחיר לא זול, אבל גם לא יקר בצורה שערורייתית.

ארוחת הבוקר למחרת (שבת) דרשה בוק בפני עצמה הבא ללמדנו שגם במקום שומר כשרות ניתן להגיש ארוחת בוקר ברמה שעולה על ג'חנון, קורנפלקס וביצים קשות:

כמובן שאח"כ הלכנו לכותל ולשוק של העיר העתיקה שבשעה 10:30 בבוקר היה כמעט ריק לחלוטין מה שאיפשר לי לגלות שכל הדוכנים נראים אותו הדבר (בד"כ מרב הדוחק בקושי שמים לב), אז עברנו לרחובות הצדדים, אל השוק הערבי האותנטי ושם מצאתי וקניתי סיכות תפירה סקראפיות ביותר בעלות של 2 ש"ח לחבילה. לאחר שבטעות כמעט הגענו להר הבית החלטנו לעשות אחורה פנה ולוותר על ההזדמנות להפוך לאייטם חדשותי מהמדרגה הראשונה (-;

בדרך ראינו בכמה מקומות פיתות משתזפות בשמש:
אין לי מושג מה זה ולמה זה. מי יודע?

מנוחת צהריים וטיול קצר במדרחוב ממילא סגרו את הסופ"ש וחזרנו הביתה שמחים, ובעיקר רגועים (זו הפעם ראשונה שנסענו לבד בלי הילדים, ולפיכך יכולנו להיזכר מי אנחנו כשאנחנו לא אבא ואמא).
מכיוון שהטיול כלל את כל הרכיבים והמקומות האהובים עלי ואת כל פנטזיות החופשה האולטמטיבית שהיו לי, יש לי עכשיו עשור שלם לפתח אהבות ופנטזיות חדשות.
המלצות?
מישהו?

רחלי

והתשובה לחידה: צלחת החומוס הטעים עד כדי מדהים של מורדוך (ובדרך כלל אני בכלל לא מתה על חומוס תוצרת עצמית)


יום חמישי, 11 בפברואר 2010

ויהי ערב ויהי בוקר - יום שלישי

האמת שצריך לכתוב: "וביום השלישי - ויהי ערב ויהי לילה ויהי ציור במשיכת מכחול" כי התחלנו את הסדנא בשעה 18:30 וסיימנו לקראת חצות הליל.
מה אומר ומה אגיד? האמת שהבנות שהשתתפו בסדנא שנערכה בסטודיו מסטיקים, כבר כתבו בפורומים ובבלוגים (פשוט הגרדנא) מילים כל כך חמות והעלו תמונות של העבודות ולי לא נותר אלא להסמיק בשקט, להעלות תמונה של התיקים שהכנתי לבנות עם המתנות של חברת גורי לינרו (התיקים מעט שקופים כך שניתן לראות את הצבעוניות של המתנות מציצה דרך)  ולהבטיח סדנאות נוספות, למתחילות ולמתקדמות בחודש הבא.



מבטיחה (-:
רחלי

יום ראשון, 7 בפברואר 2010

על סדנאות והכנות - About workshops and preparations


ביום שישי בבוקר לימדתי בסדנת ציור במשיכת מכחול אחת בסטודיו מסטיקים של דפי, שעם כל יום שעובר - אני עוד יותר שמחה על שהכרתי אותה.
בבלוג של דפי יש תמונות וסיפורים על הסדנא עצמה. אני דווקא רציתי לספר על יומיים של הכנות לקראת הסדנא. מה סדנא? - מרתון של 5 שעות !
לכאורה לא היתה סיבה להכנות מיוחדות, כבר שנים שאני מדריכה את הטכניקה ואני יכולה להעביר שיעור מתוך שינה.
אבל הפעם זה היה שונה... הפעם התרגשתי.
אחת הסיבות העיקריות להתרגשות היתה שהפעם (וגם בסדנא שתתקיים ביום שלישי הבעל"ט) זה בין חברות, גם אם וירטואליות. ורציתי שיהיה מושלם. מושלם מבחינתי זה לתת כמה שיותר הן מבחינת העברת הידע, הן מבחינת הפינוק והן מבחינת האירוח.

מבחינת העברת הידע - כדי להספיק כמה שיותר, בניתי סדנא מרוכזת של 5 שעות תירגול שייקל עליהן להתקדם אח"כ לבד בבית. מכירות את אלה שנותנות את המתכון מינוס חצי כוס סוכר/ביצים או הרכיב הסודי שעובר במשפחה מדורי דורות? לא בבית ספרי! הכיף הכי גדול שלי הוא לתת את כל המתכון ולראות איך משתמשים בו וממריאים איתו הלאה.

עבור הפינוק- גייסתי את חברת גורי לינרו שבשמחה רבה שלחו לי ארגזים של חומרים לחלק לבנות. מכיוון שאין לי מחסן, הונחו הארגזים - אחר כבוד - באמצע הסלון (את הבית שלי כבר לא יצלמו לאף מגזין עיצוב, כניראה, או בעצם יכולים לצלם אותו לתמונת ה"לפני" במהפך).  אבל אז הפציע הסופרמן הבכור והמקסים שלי, שילב רגליים על הרצפה ובמשך אח"צ שלם ארז את הערכות ועזר לסדר ולהחזיר את הסלון למראהו המקורי.
On Friday morning I taught a One Stroke painting workshop at Mastikim shop and studio.
At Mastikim blog you can find pictures and stories about the workshop itself. I just wanted to share the story of the two days of preparations for this workshop.
Apparently there was no reason for special preparations, for years I guide the technique and I can guide it even in my sleep.
But this time it was different ... This time I was excited.
One of the main reasons for this excitement was that in this workshop the students are my friends, even if only virtual. I wanted it to be perfect. Perfect for me, is to give as much as possible in terms of handing over knowledge, hospitality and luxury.
In Terms of handing over knowledge – in order to give as much as possible, I built a concentrated workshop practice of 5 hours that will make their practice at home, afterwards, easier. Do you know those housewives that give the recipe minus half a cup of sugar / eggs or a secret ingredient that passes in the family for generations? Not in my book! My biggest pleasure and motivation is to give the recipe in full and see how you use it and get better.
For indulgence - I raised the Gury- Linro Ltd Company to sent me boxes of materials for give aways. Since I have no warehouse, boxes were placed - respectfully - in the middle of the living room (my house will not be photograph for any design magazine, apparently, or rather can take pictures of him for the "before the transformation" picture). But then came along my lovely superman, crossed-legged on the floor and for the whole afternoon packed the giveaways and helped bringing the living room to its normal look again.

Here he is, on the living room floor in the middle of packing




 והנה הוא, על רצפת הסלון באמצע האריזה:
 

מכיוון שלא רציתי לתת את הערכות בסתם שקיות ניילון, שוטטתי ברחבי רעננה עד שמצאתי וקניתי את תיקי האל-בד הללו ועיטרתי אותם, כמובן, במשיכת מכחול (בכל זאת, מזכרת או לא מזכרת?!).
I bought a kind of fabric bags and embellished them with, of course, brush strokes (after all, a memento or not?).
Here they are drying on the kitchen table:

הנה הם מתייבשים על שולחן המטבח:
מה שלא לקחתי בחשבון זה שלצייר על האל-בד זו אחת החוויות המתסכלות ביותר שניתן להעלות על הדעת ולכן הציור על כמות תיקים שתספיק לשתי סדנאות, נמשכה בוקר שלם (בניגוד לצפי שייקח לי שעה, לכל היותר), אבל מה - אני ממש מרוצה מהתוצאה. מקווה שגם הבנות.
לקינוח, הוספתי הגרלה קטנה עם שתי זוכות, שהפרסים בה הם: ערכת יצירה מחימר מוקצף מתנת גורי לינרו והספר "מדריך הטכניקות לציור במשיכות מכחול אחת" שתורגם לעברית על-ידי yours truly - הווה אומר: אנוכי (-:
As a bonus, I added a small raffle with two winners, awards are: foam clay kit by Amos courtesy of Gori Linro Ltd and the great book "Techniques Guide to One stroke painting" which was translated into Hebrew by yours truly (-:

והאירוח - התארחנו כאמור בסטודיו מסטיקים שהוא מקום כל כך נעים (הפוסט הזה לא קשור לנושא אבל בתמונות ניתן לראות קצת עד כמה המקום נעים ומזמין) והקפה שדגן מכין, תשמעו האיש הזה יודע להכין לא רק בירה (-:
על יד הקפה הוגשו עוגות שמרים במליות שונות אותן אפיתי מוקדם בבוקר (ומי שמכיר אותי יודע ש"מוקדם בבוקר" זה מושג שאני מכירה רק אם לא הלכתי לישון כל הלילה. לקום מוקדם בבוקר, בשבילי, זה לא דבר של מה בכך, אבל לא רציתי לוותר על הבאת מאפי שמרים טריים שזה הפינוק האולטימטיבי, לדעתי:
for more indulgence I cooked brunch and baked yeast cakes:


דפי ואני תיכננו הפסקה אחת לקפה ועוגה ואחת לבראנץ' (דפי אפתה פשטידה והכינה סלט ואני אפיתי חלה ענקית והבאתי גבינות)  אבל הבנות היו עסוקות ביצירה ורצו רק הפסקה קצרה לקפה ועוגה כך שניראה לי, שלמרות העוגות בהחלט ניתן להוסיף ציור במשיכת מכחול אחת לתפריט של כל מי שעושה דיאטה (-;

5 שעות חלפו להן ביעף. חזרתי הביתה סמוך לכניסת השבת והרגשתי איך כל האדרנלין עדיין זורם לי בגוף. מבחינתי, אם לא היה עניין כניסת השבת, אפשר היה להמשיך את הסדנא ברצף עד הלילה.

ביום שלישי תתקיים סדנא נוספת ואני כבר לא יכולה לחכות.

But the students were so concentrated and focused ond their work that they did not want to take a brake and eat they only asked for a short break for coffee and cake. So it seems to me, that despite the cakes one can certainly add one stroke painting to the menu of all who diet (-;
5 hours have passed by quickly. I returned home near the start of the Sabbath and I felt all the adrenaline still flows in my body. To me, if there was no Sabbath ahead, it was possible to continue the workshop in sequence until midnight.

On Tuesday, another workshop will take place and I cannot wait.

So as Dafi says: See you in creations (that sounds so much better in Hebrew)


אז כמו שדפי אומרת: להתראות ביצירות.




רחלי