רחלי גזית Rachel Gazit

כן, אני יודעת. אני לא ממש נמצאת כאן לאחרונה. חלום ישן שלי שעומד להתגשם מעסיק אותי בתקופה האחרונה ולשמחתי נמצא בשלבי ביצוע אחרונים, כך שבקרוב יוכל להיחשף (כן, כן, אני בונה את המתח). ובנתיים כמה קטנות מהזמן האחרון: 2 סרטים לקישוט מטפחת הראש שתפרתי לצליל האהובה לכבוד יום הולדתה: ארוזים בקופסה ולידם כרטיס הברכה: מגנטים מנגצים שהכנתי למארחינו במימונה: את הקופסה "ייצרתי" לבד והדבקתי בפנים דף מגנט אותו ציפיתי בנייר תווים. בצורה הזו הבטחתי שהמגנטים יעמדו יציבים בקופסה, עד שיימסרו לבעליהם החדשים:  אני מתנצלת שהתמונות כה גרועות אבל... צילמתי מהר לפני שיצאתי מהבית והיה חושך אז צילמתי עם פלאש... והכלב אכל אכל לי את המחברת...ואמא שלי לא העירה אותי בזמן... ו... בקיצור- תירוצים! אני פשוט לא מצלמת טוב )-: ואחרון אבל בהחלט חביב עלי- קופסת נייר משוכללת, בעלת פתיחה כפולה (משני צדדים) וחלון ממנו ניתן להשקיף על משלוח המנות שהונח בפנים (אחרי הצילומים. בתמונות הקופסה ריקה): הרקע עליו צולמה הקופסה הוא קנווס מצוייר במשיכת מכחול אחת. אשוב לאחר הפסקת הפרסומות, רחלי

איזה סבא? לא שלי זה בטוח. מה לעשות, נולדתי למוצא הלא נכון. אבל למה שאתן לעובדה פעוטה כזו להפריע לי לארגן איזו מסיבה קטנה?! קצת(?) מתוקים, מוסיקה, חברים והמון קולולו והנה גם אני בחוגגים. אבל להבדיל ממי שיודע שהוא עומד לחגוג מימונה ומתארגן על זה כשבוע-שבועיים ואף יותר מראש, אצלי נולד הרעיון לקראת מוצאי חג הפסח. אבל כמו שאתם מכירים אותי- שאני אתן לעובדה זניחה כזו להשבית לי את החג? ברגע שהתאפשר, אצתי רצתי וקניתי את החומרים הדרושים ושולחן ועליו- פוטיפורי שוקולד (לצערי, לא כמו של יעל יניב ), תותים ותפוחים עם פונדו שוקולד, עוגיות חלבה נימוחות, ממתקוקוס (המצאה של הבן שלי), מופלטות עם דבש וחמאה באדיבות טלי חברתי שגם סבא שלה לא  חגג מימונה מעולם, בירה באדיבות מבשלת הדובים  (לא קשור למימונה, קשור למצב הרוח), מוסיקה שמחה באדיבות האינטרנט ואווירה מצויינת בחסות כל החברים שהתאספו ובאו באופן ספונטני - וגם אנחנו זכינו לחגוג. אמנם פרס לא בא לבקר, אמנם הקולולו שלי הוא סוג של אותנטי אבל לא אתני, אמנם לא הספקתי להתארגן על לבוש מתאים, אבל שאני אתן לעובדות לקלקל לי?...