יום ראשון, 31 בינואר 2010

השכל שלי חכם, לא ספורטיבי!

לפני מספר חודשים קיבלתי טלפון מחברה:
"רחלי, חברה שלי עורכת בר-מצווה לבן שלה והיא רוצה להכין חמסות עם ברכות וקישוטים לאורחים. היא רוצה לקשט את החמסות בדֶקָלִים של ורדים קטנים, היכן היא יכולה להשיג? "
טלפונים למספר חנויות יצירה שאני מכירה העלו שכרגע, אין בנמצא- לא ורדים, לא בגודל הרצוי ולא במחיר מתאים.
הכוונה לתת לאורחים מתנה עבודת יד ריגשה אותי וכהרגלי, דיברתי מהר מדי (מצב בעייתי כי השכל לא מספיק להשיג את הלב ואת הפה) ואמרתי " יאללה, אם היא רוצה פרחים - אני יכולה לצייר לה". זהו, דיברתי ואין דרך חזרה.
השכל שלי, שידע כמה עבודה אחרת מחכה לי, הלך להתבייש בפינה על כך שהוא אולי חכם אבל לא ספורטיבי בעליל. עובדה, שוב הפה המהיר והלב הרך שלי השיגו אותו.
ובאמת לאחר מספר ימים, נחתו על שולחני כמה עשרות(!) חמסות המחכות לפרוח.
כשצריך לעבוד על כזו כמות, עובדים בסרט נע: פורסים את כל החמסות על השולחן (לא צילמתי), מציירים עלים על כולן (לא צילמתי), מוסיפים את הורדים (צילמתי, חכו רגע) ולאחר הייבוש- מברכים "שהחיינו".

התקלה הקלה (עוד בחיים, לא עברה אצלי עבודה בלי איזו תקלה) הייתה ששולחן העבודה שלי לא מספיק גדול כדי לפרוס הכל ועל הרצפה לא רציתי (כי אין לי חדר עבודה ואי אפשר להשבית את כל בני הבית שלא יעברו במטבח או בסלון), כך שהעבודה נפרסה על פני כמה ימים והחמסות נפרסו בכל פינה אפשרית ברחבי הבית.

לאחר הייבוש נארזו החמסות בקופסא גדולה, עם ניילונים מפרידים כדי למנוע שיפשוף (סליחה על הפלש המסנוור, לפחות זכרתי לצלם).
רואים שמתחת לניילון מציצות שכבות חמסות נוספות?

הן נשלחו לחברה של החברה שארזה בצלופנים ובשמחה גדולה חילקה לכל באי בר-המצווה כאות תודה על השתתפותם.

ועוד פרוייקט סומן ב-V.

השכל שלי שוב מתהלך גבה קומה: הוא אולי לא ספורטיבי, אבל מספיק חכם כדי להצליח להניע אותי בזריזות בתנאי לחץ, כך שסיימתי בזמן גם את העבודה הזו וגם את העבודות האחרות שחיכו על שולחני ועליהן אכתוב בפוסט נפרד.

ואם במקרה אחת מכן קיבלה חמסה כזו מתנה - זה הזמן להחמיא ליוצרת :-))
רק בשמחות,
רחלי

נ.ב.,
ואם בשמחות עסקינן - סדנאות הציור שאערוך בסטודיו מסטיקים כבר כמעט מלאות: ביום שישי 5/2- מלא וביום שלישי 9/2 נותרו 2-3 מקומות אחרונים.
זה מאד משמח אותי כי אין דבר שאני אוהבת יותר מללמד ובמיוחד את הטכניקה הזו שבזכותה אני תמיד מצליחה לצאת מהצרות שאני מכניסה את עצמי (עיין ערך הפוסט לעיל וגם פוסטים קודמים בהם נתקעתי ללא כרטיסי ביקור או עם כתמים על הבגדים).

יום שלישי, 26 בינואר 2010

וטוטו טו בשבט - Painted flowerpot

For a shortened English version kindly scroll down.
לפני כשבועיים הצטרפתי לקומנת "המפתח ליצירה" וכבר נערך מפגש קומונה (כל זה לכבודי? באמת, לא הייתן צריכות...").
המפגש היה מצויין- כי מה כבר יכול להיות רע: כמה עשרות (!) בנות שיוצרות בתחומי עניין שדומים לשלי, אוכל תוצרת בית ומשחק החלפות ?
אז זהו, שהחלפות זה משהו שמאד מרתיע אותי והתלבטתי רבות אם בכלל להשתתף במשחק: "... מה אני יכולה לתת למשהיא שהכל יכולה לעשות בעצמה?... איך אקלע לטעם אם אני לא יודעת מי המקבלת?" התלבטתי והתייסרתי רבות.
במשך כשבועיים כל יום היה לי רעיון אחר מה לעשות ואחד אחרי השני, הם נפסלו רק מהפחד והלחץ (כניראה שממש טוב לי בחיים אם אני נכנסת להסטריה ממשחק החלפות).
היום האחרון הגיע וכבר לא היתה ברירה ואי אפשר היה לדחות למחר את מה שראוי היה שיעשה אתמול ובכל מקרה צריך להיום.
ועדיין לא ידעתי מה אכין.
ואז, מיד אחרי שאספתי את הגאון מביה"ס, והוא הזכיר לי שאוטוטו טו' בשבט, אצנו לנו יחד למשתלה. בחרנו עציץ קרמיקה ירקרק ושתילים של אמנון ותמר (אני אומרת "בחרנו" אבל, האמת שאני עמדתי שם, לחוצה כאילו ההחלטה שלי תשפיע על עתיד האומה ולא ידעתי מה לבחור... אז הגאון (בהיותו גם גאון, גם חד אבחנה, גם פרקטי וגם בעל טעם משובח) נקט יוזמה ובחר בעציץ הירקרק ובפרחי אמנון ותמר סגלגלים כשהוא הודף את המילמולים שלי ש"הכתומים גם יפים ואולי בעצם כדאי את הסגולים הכהים או שאולי בכלל לא אמנון ותמר..."
המוכרת שתלה עבורינו את השתילים בעציץ וכשהבינה שאני מתכוונת לצייר על העציץ, נזפה בי קשות ואמרה " למה צריך לצייר? זה מספיק יפה ככה!" (האמת שהיא אמרה את זה עם הרבה יותר סימני קריאה ומזלה שמצבי הנפשי באותו הרגע היה רעוע כשל עלה נידף במזג האויר הסוער שנזכר לנחות עלינו לטובה לקראת סוף החורף).
אבל האמת שהיה משהו בדבריה, העציץ ניראה יפה גם כך ולכן החלטתי לא למלא אותו בציורים אלא להתמקד באזור אחד.  גם לא אעמיס על העציץ וגם המקבלת, אם לא תאהב את הציור, תוכל לסובב את הציור אל הקיר ולא לראות אותו).
ציירתי שקית של זרעי אמנון ותמר (PANSI) ממנה "נשפכים" פרחים שתואמים את הפרחים האמיתיים שבעציץ. משימה מספר 1 - הושלמה!
באותם הצבעים כבר המשכתי וציירתי זר פרחי אמנון ותמר תואמים על קארדסטוק, גזרתי והצמדתי לעציץ קארדסטוק ירוק. חלק מהפרחים נגזרו והודבקו בנפרד עם דו"צ עבה כדי לתת מראה תלת ממדי.
הוספתי ברכות (הכרטיס דו צדדי כך שהפרחים והברכות השונות מופיעים משני הצדדים) ומשימה מספר 2 הושלמה!

For a swapping game at one of the art & craft communes and in honor of Tu-bishvat (the 15th of the fifth month in the Hebrew calendar –which represent the plants new-year) that is soon to be celebrate, I decided to decorate a pansy pot.
I planted pansies flowers and painted a bag of Pansy's seeds and pansies that match the real flowers in the pot "spilling" from it with FolkArt Enamels acrylic paint.
The attached card was made with the same colors and inspiration - I painted a bouquet of pansies on cardstock, cut and placed them on a green cardstock flowerpot (free hand cutout).
Some of the flowers were cut and pasted separately with double-sided thick foam tape to give a three dimensional look.
 

מהר מהר הכנתי חלה ודחפתי לתנור - משימה מספר 3 הושלמה!

בדרך למקלחת נזכרתי שצריך לעטוף אטום - בשביל ההגרלה. שיט!
רוקנתי קופסת נעליים מתוכנה, עטפתי בנייר צבעוני את הקופסה ובנפרד את המכסה. הכנסתי את העציץ, סגרתי, קשרתי, הוספתי תווית - שלא יחשבו אפילו להפוך את הקופסה או לטלטל אותה (כמו שזה מצליח לשב"כ זה יצליח גם על העציץ שלי {הי, בנתיים הוא עדיין שלי}) ומשימה מספר 4 - הושלמה!

מקלחת, בגדים, להזכיר לעצמי לנשום, לטוס לאוטו, לחזור הביתה לקחת את מפתחות של האוטו, לנסוע מהר אבל לא לטוס, לנשום, לנשום שוב, גם להוציא אויר כדאי, חניה- איפה לעזאזל מחנים כאן?! לסחוב את הכל 3 רחובות בקור ו...
דפקתי כניסה מרשימה באיחור של 45 דקות. מזל שהחלה הריחה טוב ותשומת הלב הכללית עברה אליה.

MicGadjet קיבלה את העציץ שלי ואני מקווה שבאמת מצא חן לה (עם הציור או בלי) ושיהיה לה, לכולנו ובמיוחד לטבע ראש השנה לאילנות שמח וגשום (ואם אלוהים כבר מקשיב, אז אם אפשר שהקיץ לא יהיה חם מדי?!)

אני קיבלתי ממומין סט - מדפון ומסגרת עץ, צבועים בעבודת יד בטכניקת דיסטרס ונושאים את הכיתוב הקורע והכל כך מתאים:
תהליך היצירה מלכלך
ואני מאד יצירתית

אלה תמונות שהיא צילמה והעלתה לקומנה ואני גנבתי:





ותאמינו לי שבמציאות זה עוד הרבה יותר יפה.
איזה כיף שבסוף השתתפתי במשחק ?!


רחלי

יום ראשון, 24 בינואר 2010

סדנאות ציור- One Stroke new workshops

for Engllish- scroll down.
כשהתחלתי לצייר במשיכת מכחול אחת - לפני 6.5 שנים לא העלתי בדעתי את האפשרות לחבר בין תחום העניין החדש והמלהיב שנגלה לי לבין תחום העניין הותיק והאהוב - עיצוב אלבומים.
כבר ציירתי על כל סוגי המשטחים: עץ, נייר, נרות, קירות, ארונות חשמל, כל זכוכית, פרגולות, רהיטים, שטיחי PVC, תיקים, מזוודות ובגדים ובכל זאת, לקח לי המון זמן לעשות את החיבור לסקראפ שהיום ניראה לי ממש מתבקש.
בפוסט הקודם העלתי מספר דוגמאות לשילובים אפשריים בין הטכניקה שהמוטו שלה: "כל אחד יכול לצייר" לבין עולם עיצוב האלבומים שהמוטו שלו, בעיני, הוא: "הכל אפשרי".

בעקבות ההתעניינות שלכן בלימוד הטכניקה, הוזמנתי להתארח בחנות מסטיקים של דפי המקסימה, ברעננה, להעביר 2 סדנאות (זהות) להיכרות ולימוד בסיס הטכניקה תוך התאמתה לתחום הסקראפ.

הסדנאות יערכו ביום שישי 5/2 בשעה 9:30 בבוקר וביום שלישי 9/2 בשעה 18:30 בערב. חשוב שתגיעו בזמן כי הסדנא תארך כ- 5 שעות!

מחיר סדנא - 250 ש"ח כולל חומרים!!! כל מה שתזדקקו לו עבור הציור - תקבלו ממני. כל מה שתזדקקו לו מתחום הסקראפ - בחסות מסטיקים.
וכל מה שעוד צריך וגם כמה מתנות שאינן קשורות לסדנא הספציפית הזו - תקבלו מתנה מחברת גורי לינרו שמשתפת איתנו פעולה בשמחה ובנדיבות.
הקפה - על דפי, הקינוחים עלי (אני אוהבת לאפות
אז תשאירו את הדיאטה בבית) ו...יאללה - למה אתן מחכות?

*ניתן להירשם אצל דפי: טל' 052-8353371 או במייל או אצלי בטל' 052-2729329 ובמייל.

*דמי הרשמה בסך 50 ש"ח יגבו בעת ההרשמה (ניתן לשלם במזומן, צ'ק או כרטיס אשראי {ויזה או מסטרכארד}). יתרת הסכום תשולם במועד הסדנא במזומן או בשיק בלבד!!!

*ניתן להודיע על ביטול עד 48 שעות לפני מועד הסדנא.

*אין צורך בנסיון קודם או ידע מוקדם כל מה שצריך זה נכונות לשבת ולהתאמן להתאמן להתאמן!

וכדי שהפוסט הזה לא ישאר עצוב וגלמוד וללא תמונה, מצ"ב תמונה של עבודות כמעט גמורות של תלמידות מהחוגים שאני מעבירה בבני ברק: העבודה מימין אינה גמורה והיא חלק מסדרה של 5 קנווסים היוצרים דוגמה של כוורת כאשר תולים אותם יחד. בתחתית התמונה רואים שני קנווסים מרובעים מתוך סט של 4 :


When I started to painting One Stroke 6.5 years ago I didn't think of the possibility to connect the exciting new field of interest revealed to me, with my beloved old hobby - scrapbooking.
I had already painted all types of surfaces: wood, paper, candles, walls, electrical cabinets, glass vessels, pergolas, furniture, PVC surfaces, bags, suitcases and clothes, and yet, it took me a long time to make what now seems to me so Inevitable, the correlation to scrap.
In the previous post I brought some examples of possible combinations between the technique with the motto: "Anyone can paint" and the world of scrap where the motto, in my opinion, is: "Anything is possible."

Following my readers requests to learn the technique, I was invited to instruct 2 single workshops in Mastikim lovely store.
Workshop Price includes everything you need for painting and scraping.
You will also receive some sponsored by the generosity of Gury-Linro Ltd.
Coffee – by Dafi, desserts are on me (I love to bake so leave your diet at home).

* No need for previous experience or knowledge. All that required is the willingness to sit down and practice practice practice!

in order to not live this post without pictures, attached a picture of the almost finished artworks of some students of mine from the weekly classes, inspired by donnas book: Living Spaces.
The artwork on the right side of the screen is unfinished and is a part of a 5 canvases series, creates a hive pattern when hang together.
At the bottom of the picture you see two square canvases out of a set of 4.

יום חמישי, 21 בינואר 2010

אמנות או נמות Me and my muse

the English version integrated with the Hebrew one. Kindly scroll your way down.
אוי, איך אני מקנאה באמנים של פעם: לשבת בקפה כסית, להתהולל עד כלות ואז, כשהמוזה מגיעה, להיכנס לסטודיו בסערה ולהישאר שם עד שסערת היצירה שוכחת. בלי אוכל, בלי ילדים וחוגים וכביסה, אפילו בלי בני זוג. יצירה נ ט ו !
האמת, אני לא יודעת אם כך באמת הם חיו, אבל כשמדברים עליהם, על האמנים של פעם, בארץ או בחו"ל, לשם הדמיון שלי נושא אותי.
ואני?
אני מגדירה את עצמי אומנית היי-טק (או אולי זה דווקא לואו-טק) יש שעות עבודה מוגדרות ובהן צריך ליצור. אין פריבילגיה של מוזה. יש פרויקט, יש דד-ליין ואין חוכמות! זה לא אומר שאני לא במיטבי דווקא בצורה הזו, אבל בכל מקרה, אני לא יכולה להרשות לעצמי שום צורה אחרת, למשל - לדחות עבודה עד שהמוזה תבוא. כי מה יהיה אם היא לא תבוא?
אם היא בדיוק עסוקה?
אם אני אצלה בממתינה?

אבל כשאני עושה דברים לא כי צריך, אלא כי אני רוצה, (וזה קורה, זה רק מאד מבלבל כשהתחביב הוא גם המקצוע וגם דרך חיים) או אז, אני מרשה לעצמי להיות אמנית במובן הold fashion של המילה ולחכות לגברת מוזה שתבוא להתארח (את ההתהוללות אני כבר אשאיר לבית האבות, כנראה. איזה סטארט-אפ זה יהיה, תחשבו על זה: בית אבות שקוראים לו "דיור מוגן - כסית" ובו נשב כולנו וניצור במעין מסיבת סקראפ אחת גדולה!!!).

Oh, how I envy artists of the old time: sit in the coffee house, carouse as if there is no tomorrow, and then when the muse comes, stormed into the studio and stay there until the storm of creativity is forgotten. No food, no kids, no classes and laundry, even without spouses. Just pure, net, creativity!

Frankly, I do not know if that really lived like that, but when we talk about them, the artists of the old fashion type, this is where my imagination takes me.
And me?
I define myself as Hi – Tech artist (or maybe it's actually Lo - Tech). I have defined working hours in which I must create. No privilege of Muse. Have a project, have a deadline and no wisecracks! That does not mean I'm not at my best precisely that way, but in any case, I cannot afford to postpone work until the muse comes, because: what if it did not come?
If it is just busy? What if it keeps me waiting "on hold"?
But when I do things not 'cause I need to, but because I want to, (and it happens, it's just very confusing when the hobby is also the profession and a way of life) then I allow myself to be an artist of the old fashion type and wait for Mrs. Muse to come and stay (the unrestrained behavior will have to wait to the elderly citizens' home, apparently. What a startup it would be, think: an elderly citizens' home where we (the retirees) can all sit together and create in one big crafts party!!!).


מספר בנות ביקשו לדעת איך אני משלבת ציורים במשיכת מכחול אחת עם עבודות סקראפ. ובכן, זה מקרה קלאסי של שיתוף פעולה ביני לבין גברת מוזה ובגלל זה גם לקח לי זמן (המון זמן!) להעלות את הפוסט הזה. אין לי איזו נוסחה מנצחת לתת, כי השילובים שלי יוצאים מהבטן. אבל אנסה לתת כמה דוגמאות ולהפוך את הרעיונות שהיו לי לדפוס חשיבה מסודר.
Some girls asked me how I combine One Stroke paintings with my scrapbookin? Well, it's a classic case of collaboration between me and lady muse. I do not have a winning formula to give, because my combinations come out of my heart. But I'll try to give some examples and make an organized pattern of thinking.
1. Double very old pages (painted as a beginner), based on the painting almost exclusively:

1. כפולת דפים ישנה מאד (מתחילת הדרך בתחום הציור), מבוססת על הציור באופן כמעט בלעדי.




2. Scrappy card with text and doodling stamped in dry ink, and flower painted on thick cardstock attached with double sided foam tape:

2. תגית סקראפית- בזמן הרב שעבר מאז שכתבתי את הפוסט הזה ועד עכשיו הספקתי להפוך את התגית לכרטיס ברכה, כפי שניתן לראות בתמונה:
התגית עצמה מורכבת מחותמת טקסט בדיו קפה, עליה חותמת דודלינג בדיו זית, במרכז פרח מצויר במשיכת מכחול על קארדסטוק עבה (מודבק בהגבהה של דו"צ ספוגי), ויישון מסביב בדיו אוכמניות (שמתן לב שזה נשמע כמו מתכון? קפה+זית+אוכמניות... מן מתכון שכזה... לא ניראה לי שחיים כהן יארח אותי בזמן הקרוב (-; !)


3. מכיוון שהכנתי תגיות רבות הן מצילות אותי בעתות צרה, למשל השבוע כשנגמרו כל כרטיסי הביקור הרגילים שלי, אלה מבית הדפוס, הכנתי מהתגיות הללו כרטיסי ביקור ע"י החתמת הפרטים שלי מאחור:

3. Tags I made for use as my business cards by signing my business information and contact numbers on the back:

4. כרטיס ברכה פשוט, שהכנתי לסדנה שנערכה לקראת ראש השנה. מיועד למתחילות בתחום הציור והסקראפ ומשלב נצנצים כהומאז' לשנות טובות של פעם:
4. a simple greeting card, for Rosh Hashanah (the Jewish New Year) made for beginners class. The painting combines glitters as homage to the good, old time New Year's cards.

5. דף רקע מצויר במשיכת מכחול אחת, וברקע של הציור החתמת עלים רגילה. מכיוון שמדובר ברקע לדף עמוס למדי בחרתי לעבוד עם אותם הצבעים לעלים ולפרחים.
לא להבהל מהמספרים העקומים. הדף אינו גמור, ולכן התמונות והאותיות עדיין אינן מודבקות, אלא הונחו על הדף רק למטרת הצילום (אחרת הפוסט הזה לא ייגמר להכתב ל ע ו ל ם).

5. Background scrapbook LO: some stamped leaves and One Strokes daisies, leaves and grapevines in a ton-sur-ton color scheme in order to create a calming background to the pics.
(The numbers are crooked because the page is not complete yet. the pictures and numbers were placed only for the purpose of photography (otherwise this post will not be a never ending post :- D).



סיכום:
הסקראפ והציור צריכים להשתלב ולהמשיך אחד את השני (בדוגמה, בגוונים או בסגנון) או להיות שונים מאד וכמעט, הייתי אומרת, מנותקים ולמרות זאת שיתקיים בינהם איזשהו סוג של קשר סגנוני. דווקא בזכות הניתוק הם משלימים אחד את השני.
העיקר שלא יהיו דומים, או קרובים, או כמעט, או בערך!

או כמו שניסחה את זה פעם קוסמטיקאית אחת שהייתי אצלה, כשסיפרה באיזה חוסר טעם מישהי אחרת התלבשה:
"היא לבשה שחור עם שחור שלא הולך!!!" *

ותחשבו על זה....

רחלי

Summary:

Scrap and painting should integrate and complement each other (for example, by colors or style) or be very different and almost, I would say, disconnected. Yet they should have some kind of same style or idea and because of the separation they'll complement each other.

The main thing is that it will not be just similar or close to, or nearby, or about!

Think about it....
Rachel


*ובתרגום חופשי: שני פריטי לבוש בצבע שחור אבל בסגנונות שאינם מתאימים ולכן מתנגשים. כגון: פריט שחור מט ודהוי עם פריט שחור מנצנץ/מבריק/פלסטיקי

** הסיבה שאני כותבת יומן אלקטרוני ולא יומן במחברת אישית היא כדי לצור שיח, ביני ובינכן.
לשמוע מה דעתכן והתרשמותכן, מקורות השראה, רעיונות, הצעות, בקשות ואפילו ביקורת בונה.
לכן אני מוצאת לנכון להודות לכן מראש על כל תגובה והתייחסות שאתן כותבות לי.