יום שבת, 22 באוגוסט 2009

חתונת הזהב

לא לא שלי, אני עוד קצת רחוקה מהזהב (עוד שתיים-שלוש מתכות ואני שם). לפני שבועיים הורי חגגו 50 שנות נישואין.

התכנסו כל השבט גדולים וקטנים וההורים הכינו לנו את המאכלים שהכי אהבנו מאז שהיינו קטנים (ולא, גרבר לא היה חלק מהתפריט) , בתמורה אני התבקשתי להכין להם עוגה.

לא רציתי להכין עוגה מעוצבת עם בצק סוכר כי אז חייבים עוגה בחושה ולמרות שיש עוגות בחושות טובות למדי, רציתי עוגה "מוסית" ועדינה או בשמה הנפוץ - עוגת גבינה.

אמ-מה? איך אקשט עוגת גבינה לכבוד 50 שנות נישואין? ומה מקובל לעשות בחגיגות מיוחדות? ובכן- זיקוקים תמיד היו הדרך החביבה עלי להביע שמחה ולכן בעזרת קצת בצק סוכר לבן, חותכני מתכת קטנטנים, חוטי מתכת צבעוניים ומעט מאד צבע מאכל זהב הכנתי אשליה של זיקוקי לבבות וכוכבים, המתפרצים ממרכז העוגה.

והעוגה עם הדוגמנים (הפנים מטושטשות בכוונה, הצלם דווקא עשה עבודה טובה {אני מתחנפת כי אולי הוא קורא את הבלוג (-; })

מצאתי באינטרנט המון ציטוטים שמתייחסים למוסד הנישואין, אבל רובם עושים מהאשה ציידת חתונות חסרת רחמים ואת הגבר ניצוד אומלל, שרק מפסיד את החופש שלו ואת כל הנאות החיים. אבל לציטוט של סרן קירקגור (סרן, במקרה הזה, זה שם דני ולא דרגה צה"לית), התחברתי מיד: "הנישואים ישארו החשוב שבמסעי התגליות שאדם יכול לקחת על עצמו."

ואולי כדאי להוסיף: החשוב והארוך שבמסעי התגליות...

רחלי

יום חמישי, 20 באוגוסט 2009

אנרגיה

אני בטח אחת האמהות הבודדות שרק רוצות שהחופש יימשך. מבחינתי, חופש לילדים=חופש לי. אין לחץ בבוקר, אין "הכנת שיעורים? ו"מה קורה עם המבחן בחשבון?" הכל בנחת.
לא כל כך חינוכי ובטח לא כלכלי, אבל אני את החופש הגדול, הייתי ממשיכה ומחברת לחגי תשרי!
דבר אחד שממש קשה לי, זה מזג האוויר. ליתר דיוק חום האויר. חם לי, מעייף לי והאנרגיה נעלמת. בחורף אני כל כך אוהבת לאפות. בקיץ, רק המחשבה להפעיל את תנור האפייה, גורמת לי ליעפת רצינית.
לכן החלטתי להעלות כאן את המתכון שלי לחטיפי אנרגיה. גם נותנים אנרגיה, גם קלים להכנה, גם אינם דורשים שימוש במיקסר/מעבד מזון/כלים מיוחדים וגם דורשים זמן אפייה קצר במיוחד.
אז יאללה לעבודה:
בקערה טורפים (לא מקציפים) 2 חלבונים וחצי כוס סוכר (אפשר חום)
מוסיפים 1/3 כוס (בערך 2 כפות גדושות) טחינה גולמית ומערבבים.
מוסיפים 3-4 כוסות תערובת של מה שרוצים (תכף יבוא פירוט) ומערבבים.
בעזרת 2 כפות מניחים עיגולים מהתערובת על נייר אפייה ואופים בחום בינוני 12 דקות (לחמם תנור מראש).
מוציאים מהתנור ולא מזיזים עד שמתקרר כדי שלא יתפרק (אני אף פעם לא מתאפקת ומתחילה להזיז עוד לפני שזה פושר ואז יש לי תירוץ לאכול את מה שהתפרק ;-) )
זהו.
תם.
נשלם.
וטעים לאללה.
התערובת יכולה להיות מורכבת מכל או מחלק מהרכיבים הבאים: שיבולת שועל (לא הטחונה להכנה מהירה), שומשום, קשיו, אגוזי פקאן/מלך/מוח, צימוקים, חמוציות, פרות יבשים (לא המסוכרים! בבית טבע השקדיה מצאתי המון סוגים שאינם מכילים תוספות סוכר, הם טעימים פי 1000, רכים וממש תענוג להוסיף אותם לתערובת {כמובן חתוכים לחתיכות בגודל צימוק} במיוחד אני אוהבת את התפוחים והאננס), שקדים מולבנים, פיסטוקים, גרעיני חמנייה, גרעיני דלעת וכל דבר נוסף שעולה בדעתכם ושאתם אוהבים, העיקר שהכמות הסופית תהיה 4 כוסות. את האגוזים, הקשיו וכל הפריטים הגדולים מומלץ לרסק קלות בעזרת מערוך.
התערובת שלי בנוייה בערך כך:
3/4 כוס שיבולת שועל
1/4 כוס שומשום
1 כוס תערובת אגוזי פקאן, קשיו, פיסטוק וקצת שקדים פרוסים
1 כוס תערובת חמוציות ללא סוכר (הן מומתקות ברכז תפוחים), צימוקים, תפוחים מיובשים ואננס מיובש (בערך 2 פרוסות מכ"א)
1 כוס תערובת של גרעיני דלעת, גרעיני חמנייה
בסיום שנת הלימודים הכנתי למורות של ילדיי חטיפים כאלה, ארזתי בקופסאות של פרינגלס שעברו טיפול כיד המלך, והוספתי תגית עם המתכון ואיחולים שיתמלאו באנרגיה בחופש.
זה מה שיצא:
ותמונה קבוצתית של כמה קופסאות נוספות:
בברכת אנרגיה טובה,
רחלי


יום שלישי, 18 באוגוסט 2009

אבא תקנה לי גור קטן...

כך המדען השובב היה מבקש ללא הפסקה ולא עזרו ההסברים שאנחנו גרים בבניין ושממש לא מתאים לי כל השיערות הנושרות על הרהיטים ומי יטפל בו כו' וכו' וכו'.

ואז בקומונת craftime היתה החלפת לבבות (ההקשר בין שני הסיפורים יתברר בהמשך), התכוונתי להכין סיכה בסגנון רומנטי עתיק (מה שכולנו אוהבות לקרוא לו וינטאג', למרות שוינטאג' זה פריט אותנטי בן 25 שנים לפחות והסגנון שלו לא חייב להיות רומנטי כלל) אבל חליתי בדלקת ריאות ובמשך שלושה שבועות רק עבדתי (רק מה שלא ניתן היה לבטל) ושכבתי מעולפת ביתר הזמן.


בינתיים הבנות בקומונה החלו להציג את העבודות שהן שלחו אחת לשנייה ואני נלחצתי, איזו רמה... איזה כמות... איזה יופי... ופתאום הסיכה שרציתי להכין נראתה לי לא מתאימה (אם היינו בהישרדות הייתי אומרת שהיא לא ראויה ;-)).


היה לי ברור שאעשה שימוש בכפתור הלב שכבר הכנתי משקף מתכווץ אבל מה הלאה?
ואז, בעודי מסדרת את אחד הארונות בבית מצאתי חוברת ישנה מאד (מ-1970) עם רעיונות לתפירת בובות וראיתי אותו... אאוריקה... הגור הקטן, המתוק, נטול השיער, שאינו מצריך טיולים בחוץ ושקיות לאיסוף ה...
כלבלב תחש מתוק ולבבי להחלפת הלבבות ועוד אחד (שייתפר בימים הקרובים) לבן שלי שרוצה גור קטן. ממש שניים במחיר אחד, או ליתר דיוק, שניים בגזרה אחת (הבטחתי שיהיה קשר בין שני הסיפורים).
אצתי רצתי לחנות הבדים הקרובה, ורכשתי שני בדי כותנה מקסימים ותואמים, אחד פרחוני ואחד בפסים, כמה תפרים פשוטים במכונה, חומר מילוי ו-וואלה! הכלבלב מוכן.

לב מלבד שנרקם בתך שרשרת ליצירת המילה LOVE חובר בקצה גבו של הגור בתך שיניים.
שני כפתורי לבבות לבנים קיבלו תוספת אישונים בעזרת טוש פרמננטי והנה העיניים.
סרט על האוזן בשביל הפאסון וזהו. רק צריך למצוא שם לכלבלבון.
והכפתור מהשקף המכווץ? מה איתו? (נכון שהשאלה הזו העסיקה אתכם?) במקור חשבתי לעשות ממנו תליון לקולר של הכלבלב אבל, 1. הכלבלב כל כך מבוית שאינו זקוק לקולר. 2. יש לו צוואר כל כך קצר שלא יראו את הקולר ואת הקישוט ולכן, הלב קיבל מקום של כבוד במרכז הכרטיס שצורף להחלפה.
סוף דבר: לימור כבר קיבלה את הגור שלה, המדען עוד לא החליט באיזה צבע יהיה הגור שלו, אז אנחנו מחכים בסבלנות ואני, במסגרת ההחלפה קיבלתי מאלישקה את המתנה המושקעת הזאת:
מיני-אלבום-עד לכתיבת תאריכים חשובים, מסגרת כפולה לתמונות וכרטיס ברכה מקסים.
זה המיני אלבום: ותמונה קבוצתית:
אלשיקה, מליון תודות. אהבתי הכל.

רחלי
משהו קטן למחשבה:
ראש השנה תיכף כאן, צריך להתחיל לתכנן את ההחלפה המתוקה ולהכין שנות טובות (נכון שמאד נח לשלוח במייל לכל רשימת התפוצה ומאד קל לשלוח בSMS אבל הכי כיף לקבל שנות טובות, כמו פעם, בדואר.
ועוד קודם-
הוריי חוגגים 50!!! שנות נישואין. פעם אנשים לא זכו לחיות 50 שנים...

יום שני, 17 באוגוסט 2009

נעים להכיר nice to meet

for the english version kindly scroll down.
אחרי אין ספור התחבטויות ביני לביני, עשרות שיחות עם חברות, שניים-שלושה דיונים בפורומים שונים וכמעט משאל-עם - הבלוג שלי עולה לאוויר.מכיוון שזהו הפוסט הראשון (טוב, טכנית זה הפוסט השני אבל, הראשון היה רק לניסיון), כדאי שנעשה היכרות-
נעים מאד, רחלי גזית, אמא לשני בנים הידועים בניקים החתיך השרמנטי והמדען המתוק (ניקים שניתנו באובייקטיביות רבה) חושבת, חולמת ועוסקת ביצירה מאז ומעולם.
בשנת 2003 הוסמכתי, בארה"ב, ללימוד ציור בטכניקה הנקראת משיכת מכחול אחת (
one stroke), במשך 4 שנים כמעט, לימדתי את הטכניקה בכל רחבי הארץ, מקרית שמונה ועד אילת. הרצאות, סדנאות חד-פעמיות וחוגים ותרגמתי את הספר "מדריך הטכניקות לציור במשיכת מכחול אחת" . בשנתיים האחרונות אני מלמדת בעיקר באזור המרכז.
הטכניקה והאישה מאחוריה (מי שהמציאה אותה, לא אני) מרתקות ויקבלו פוסט אישי בעתיד הקרוב.
מזה 16 שנים אני מתעניינת בעיצוב אלבומים. ההתחלה, איך לא?! באלבום החתונה שלי, פשוט ידעתי שלסדר תמונות באלבום כיסים על רקע לבן זה לא אני.
לפני 4-5 שנים עליתי מדרגה (למען האמת עליתי גרם מדרגות שלם) בעקבות ביקור בתערוכת הCHA בארה"ב וההשתלמויות שעשיתי שם בתחום עיצוב האלבומים והאמנות המטופלת ועדיין, יש עוד כל-כך הרבה מה ללמוד בתחום הן מבחינת טכניקות והן מבחינת חומרים חדשים היוצאים חדשות לבקרים.
בעברי הרחוק (ההולך ומתרחק... חק.... חק...) למדתי אפנה ואח"כ תדמיתנות וחיבתי העזה לבדים נמשכת עד היום למרות שכמעט ואיני תופרת בגדים (מה שלא מונע ממני להמשיך ולרכוש בדים כאילו אני מתפרה סיטונאית).
עיקר השימוש של מכונת התפירה הישנה והטובה שלי (קיבלתי אותה מתנה אחרי שלמדתי לתפור בגיל 9 והתחלתי לתפור בגדים בגיל 12) תחפושות לבני המשפחה, בובות ואם ממש חייבים אז גם פריטים לבית (פה וילון, שם מכפלת למפה).
בנוסף לכל אלו, אני רוחשת חיבה עזה
לפסיפס אבן, אפייה, בצק סוכר (אחרי 9 שנים כבר קצת פחות) חומר פולימרי, עיסת נייר, יצירה מחומרים נפסדים ועבודה עם ילדים (זו ממש שליחות בעיני, ללמד ילדים שאין דבר כזה "שתי ידיים שמאליות").

ואם שרדתן את הפוסט המגלומני הזה, הגעתן עד הלום ונעמה לכן ההיכרות, אשמח מאד להכיר אתכן (למה אני חשה דחף אז לכתוב הכל בנקבה?!) , אשמח אם תגיבו ובעיקר אשמח אם תבואו לבקר גם בפוסטים הבאים בהם אציג עבודות, הדרכות, סרטונים, קישורים ורעיונות.


תבואו, יהיה כיף!
רחלי



After countless conflicts between me and myself, dozens of conversations with friends, two -three discussions in various web forums and almost a referendum - my blog is up in the air. Because this is my first post (well, technically it's the second post, but I the first one was just a trial), we should become acquainted:
Nice to meet you. I'm Rachel Gazit, mother of two handsome boys known by the nicknames: The charming hunk and The sweet scientist (nicks were given very objectively, of course) I think, dream and deals art and craft since, well, forever.
In 2003, I was certified in the U.S. as a One Stroke instructor. For almost four years, I taught this painting technique throughout the country, from Kiryat-Shmona to Eilat, Giving lectures, demonstrations, workshops and weekly recurrent classes.Since mid-2007 I teach mainly in the center of the country.
I translated the book "Technique Guide to One Stroke painting".
Donna Dewberry, the woman behind this technique is a fascinating person and will receive a personal post in the future.
For more than 16 years I am interested in scrapbooking. Beginning in, how not, My wedding album.
I just knew that arranging the photos in a regular pockets- white background-album is not me.
4-5 years ago, I got a step further (actually I got a whole flight of stairs further) after visiting the CHA exhibition in the U.S. Where i took part in some seminars for scrapbooking and got familiar with new products and techniques. And still, there is so much to learn in terms of techniques and new products that releases frequently.

In the past I learned fashion designing and modeling (fashion pattern making) and my warm feelings and fondness for fabric continues to this very day. And even though I hardly sew clothes anymore it does not not prevent me to from buying fabrics like I'm a wholesale sewing workshop.
The main use of the good old sewing machine of mine is to make costumes, puppets and if really necessary home improvement items (here a curtain, there a hem), and scrapbooking of course.
In addition to all of these, I love to do mosaic, baking, sculpting sugar dough, Polymer clay, paper-mash, creating from cycled materials and working with children (this is really a mission to me, to teach children that there is no such thing as two left hands).

If you manage to survive this megalomania post, read up here and like the introduction, I will be very happy to meet you. I'd be happy if you comment and extremely happy if you'll come back to visit this blog in the future to read some more. I will post here my work, and share tutorials, videos, links and ideas.

Come, it will be fun!

Rachel 

1 2 3 נסיון...

מה לעשות?! ההבנה שלי בטכנולוגיה עומדת ביחס הפוך להבנה שלי ביצירה.
ואם לצטט את אלכס אנסקי הגדול מכולם: "...אז מה לעשות? -לעשות!!!"
אני משנסת מתניים ויאללה יוצאת לדרך...
מקווה שתהיו שותפים/ות למסע,
רחלי