רחלי גזית Rachel Gazit

the English version integrated with the Hebrew one. Kindly scroll your way down. אוי, איך אני מקנאה באמנים של פעם: לשבת בקפה כסית, להתהולל עד כלות ואז, כשהמוזה מגיעה, להיכנס לסטודיו בסערה ולהישאר שם עד שסערת היצירה שוכחת. בלי אוכל, בלי ילדים וחוגים וכביסה, אפילו בלי בני זוג. יצירה נ ט ו ! האמת, אני לא יודעת אם כך באמת הם חיו, אבל כשמדברים עליהם, על האמנים של פעם, בארץ או בחו"ל, לשם הדמיון שלי נושא אותי. ואני? אני מגדירה את עצמי אומנית היי-טק (או אולי זה דווקא לואו-טק) יש שעות עבודה מוגדרות ובהן צריך ליצור. אין פריבילגיה של מוזה. יש פרויקט, יש דד-ליין ואין חוכמות! זה לא אומר שאני לא במיטבי דווקא בצורה הזו, אבל בכל מקרה, אני לא יכולה להרשות לעצמי שום צורה אחרת, למשל - לדחות עבודה עד שהמוזה תבוא. כי מה יהיה אם היא לא תבוא? אם היא בדיוק עסוקה? אם אני אצלה בממתינה? אבל כשאני עושה דברים לא כי צריך, אלא כי אני רוצה, (וזה קורה, זה רק מאד מבלבל כשהתחביב הוא גם המקצוע וגם דרך חיים) או אז, אני מרשה לעצמי להיות אמנית במובן הold fashion של המילה ולחכות לגברת מוזה שתבוא להתארח (את ההתהול...

בקומונת craftime התקימה החלפה מתוקה זוגית. כל זוג בנות (בנים, איפה אתם???) שנבחרו בהגרלה, החליפו מתנות אחת עם השנייה, הרעיון של החלפה זוגית מאפשר לדעת קצת על מי ששולחים לה ומאפשר למקבלת לתת העדפות של מוצר, צבעים, סגנון וכד'. דולפיננה ואנוכי שודכנו אחת עם השניה וכך יצאה לה ההחלפה לדרך. בין הדברים המתוקים ברשימה שלה הופיע (כמה מפתיע) שוקולד. גם אני מתה על שוקולד (וכמה שיותר מריר, עדיף) חשבתי להכין לה נר בריח שוקולד לחדר שעליו אצייר, אבל היא לא אוהבת פרטי אווירה. רציתי להכין לה משהו בגוון שוקולד עמוק ועשיר, אבל ברשימת הצבעים השנואים עליה הופיע הצבע החום! אה... כאן נתקעתי, כל הרעיונות שהיו לי בראש עד לאותו הרגע כבר לא התאימו. ואז נזכרתי שלפני המון שנים תפרתי שמלת כלה לבחורה שרצתה שמלה אחרת, משהו שיהיה ליצני מצד אחד, נח, מצד שני וסקסי מצד שלישי (ידעתם שלשמלות כלה יש שלושה צדדים? :-)) הבד שנבחר למטרה זו היה בד כותנה (נח כבר אמרנו) בדוגמה שמזכירה פיקה, אבל עם רבועים גדולים. הבד מצא חן בעניי ומכיוון שנותרה ממנו חתיכה די גדולה, שמרתי אותה, אולי פעם יהיה לי רעיון מה לעשות ממנה. ולמה נזכרתי ...