יום שישי, 27 בנובמבר 2009

זוית נשית מס' 2

עוד אישה מקסימה ששמחתי להכין כרטיס בהשראתה:

נעים להכיר:
רוית קסנטיני- פולייזה
בת 38, נשואה + 2 מהוד השרון.
לפני 11 שנים נסעתי לאיטליה ללמוד עיצוב פנים ושם הכרתי את ג'אני שהוא, היום, שותפי לחיים ולעסק.
לפני 6 שנים שבתי לארץ מצוידת בבעל איטלקי,
ילד עם יופי איטלקי וחוצפה ישראלית
והרבה,
אבל הרבה,
נעליים איטלקיות.

מה? MIA ITALIA, סוכנות נסיעות בוטיק עם התמחות בחופשות לאיטליה אבל לא רק. העסק פועל בארץ, במושב רמות השבים, כשש שנים והוקם כשנתיים לפני כן באיטליה.
במקביל, אנחנו מנהלים את ה- MARIA B&B שברומא, בעזרת אמא של ג'אני שגרה שם ומעניקה לאורחים קבלת פנים חמה ומיוחדת.

איך? אנחנו מציעים חופשות באיטליה תפורות לפי צרכי הלקוח - לא חייב להיות יוקרתי אבל כן אישי.
הדגש הוא על הניסיון והידע הרב שלנו, אנחנו מכירים מקומות באופן אישי ולכן יודעים איך להתאים את סוג החופשה לסוג הלקוח ולהתחשב כמובן בתקציב.
אנחנו מקפידים לנסוע לאיטליה, לעיתים קרובות, כדי לבדוק מקומות חדשים ולהשיג מחירים בלעדיים ללקוחות שלנו עבורם אנו מטפלים בכל הסידורים, כגון: טיסות, לינה, רכב, ביטוח וכד'. וחשוב מכל: אנחנו נותנים טיפים ומידע על מסלולים וטיולים כדי שזמן החופשה ינוצל כראוי ולא יבוזבז על לחפש מקומות, על להגיע למקום ולגלות שהוא סגור בדיוק ביום זה או להיתקע בתור ארוך למוזיאון מסוים... את כל זה אנחנו יכולים לפתור עוד לפני הנסיעה.
מעבר לכך, אנחנו מתפקדים כסוכנות לכל דבר לכל שאר היעדים.

למה דווקא? ח ח ח, ממש לא דווקא. לתחום הזה התגלגלנו ב"טעות". ג'אני בכלל למד רפואת שיניים ואני למדתי עיצוב פנים. העסק לא תוכנן מראש, אלא כך התגלגלו הדברים, אבל שנינו התאהבנו במקצוע (אם אפשר לקרוא לכיף הזה מקצוע?!).

הדרך ארוכה היא: מתישהו, לקראת סיום התואר של ג'אני, הדוד שלו רכש B&B במרכז רומא וביקש מאיתנו להריץ את זה. מכיוון שהיה לי רקע בעיצוב פנים עיצבתי את החדרים שיהיו נעימים, סידרנו את המקום, טיפחנו גינה קטנה והתחלנו לפרסם את המקום.
עם האורחים, שהגיעו מכל העולם וכמובן גם מהארץ, יצרנו קשרים אישיים והתגובות החיוביות שקיבלנו על החדרים המקסימים, על הגינה השקטה ועל המיקום המצוין (מרחק הליכה קצר מהמרכז הסואן של רומא) יחד עם בקשת הלקוחות לקבל המלצות על מקומות דומים ברחבי איטליה, הביאו אותנו להקמתה של הסוכנות שלנו "מיה איטליה".
הארגון המשרדי היה קצת קשה בהתחלה מכיוון שלא היה לנו ניסיון ורקע קודם אבל התגברנו.

קידום עצמי: בגלל אהבתנו הגדולה לאיטליה והקשר שלנו עם הלקוחות אנחנו מרגישים מחויבים וחשוב לנו שהלקוחות יחזרו מרוצים עם טעם של עוד, לכן אנחנו מקפידים ליידע את המקומות באיטליה, מראש, לפני שהאורח מגיע, אם יש דברים שכדאי להכין עבורו: מיטה לתינוק, קומת קרקע לאדם מבוגר, חדרים מותאמים לנכה או אפילו מטבח מאובזר לשומרי כשרות.
כתוצאה מכך (וגם בזכות איטליה שהיא מדינה מדהימה, עשירה בתרבות, בנופים, באנשים חיוביים ואדיבים ובגסטרונומיה שהיא כנראה, הטובה בעולם) רב הלקוחות חוזרים אלינו ומשתפים בחוויות, ממליצים הלאה וכבר בודקים לאן כדאי בפעם הבאה?

כשאהיה גדולה: המטרה שלי הוא להמשיך ולתת את השירות האישי ולאו דווקא לגדול, אני מאמינה שהדרך שבחרנו היא ייחודית ונדרשת במיוחד בעידן האינטרנט, כשכל אחד יכול להזמין ולתכנן חופשה בלחיצת כפתור, אבל לא תמיד לדעת לאן באמת הוא יגיע ועל מה הוא ייפול...
את החוויות, הריגוש, הניסיון והידע שאנחנו מעבירים ללקוח שום אתר לא יכול לתת.
וה-חידוש שיכנס בקרוב למיה-איטליה הוא בית ספר קטן ואינטימי ללימוד השפה האיטלקית בהדרכת מורים איטלקיים בלבד.

לשמור על קשר:
כתובת המייל של רוית:
 האתר של מיה איטליה:
האתר של B&B מריה ברומא:


ובנימה אישית שלי (בכל זאת, גם אני פה) - איטליה בתכנון (אולי בעלי קורא ויבין את הרמז לקראת יום ההולדת העגול הממשמש ובא?...)

ועד אז... הבטחתי כרטיס בהשראת הנושא, לא?

אז נכון שללכת על מגף היה, איך לומר בעדינות, הכי צפוי; אבל המקוריות נמצאת הפעם בפרטים הקטנים (הפיתגם המקורי באנגלית אומר שדווקא השטן הוא זה שנמצא בפרטים הקטנים): על בסיס הכרטיס ציירתי דוגמת מפה פיסית של איטליה, מעליו דף רקע בלועזית שנתלש ממגזין. המגף עשוי נייר בדוגמת טלאי בד ורקמה המחברת בינהם (באדיבות K&Co), כי הטיול נתפר בהתאם ללקוח, ובהתאם לכך גם התווית "custom-made". מתחת למגף תגית שצורתה כצורת התגיות השמיות שתולים על המזוודה. הבול של מגדל פיזה מתוך דף בולים של (שוב, כמובן)K&Co ועוד קצת חותמות, פינצ'וצ'ים, חצים (סיכות מתפצלות) ורקמה לאיזון והבלטת האלמנטים.

(ניתן להקליק על התמונות להגדלה)



ותקריבים






ומזוית צילום מעניינת (שלא לומר מעוותת)



חיפשתי ברכת סיום באיטלקית וגיליתי (באדיבות ויקיספר) שישנן דרכים רבות לברך באיטלקית, כל אחת מהן בהתאם לסיטואציה. להלן כמה מהן:

Ciao: זו הדרך הכי "לא רשמית", וניתן להשתמש בה גם לצורך פתיחת שיחה וגם לסיומה. מסתבר שזו גם הדרך הכי נפוצה באיטלקית לכוונה שאינה פורמלית, בייחוד בשיחות בין חברים או בין בני משפחה.

Buona giornata/serata/notte: אפשר לתרגם מילים אלו ל"שיהיה לך יום (ערב/לילה) נעים!". גם בצורה הרשמית (המנומסת) וגם בצורה הלא רשמית, היא דרך טובה לסיים שיחה ב"להתראות". וזכור: באיטליה ה-notte (לילה) מתחיל באמצע הלילה.

Ci vediamo: כמו "נתראה" בעברית.
ניתן להשתמש ב-( Ci vediamo dopo (più tardi ("להתראות מאוחר יותר") אם אתה נפגש שנית עם שותפך לשיחה, לזמן קצר.

Arrivederci: כמו בעברית "להתראות", אך נראה שזוהי גרסה מנומסת יותר, המשמשת לסיום שיחה פורמלית.

ArrivederLa: הדרך המנומסת ביותר לסיים שיחה פורמלית, הרבה יותר מ"להתראות" (Arrivederci).

אז שיהיה לכן טוב (באיזו שפה שתרצו),
רחלי

יום שני, 16 בנובמבר 2009

המכנסיים הכי מפורסמים בארץ


<לפני שנים רבות...>
לפני, כמה שנים, בעודי עסוקה בהכנת מדבקת חלון עם צבע זהב נוצץ, נסתמה לפתע הפיה של הבקבוק. במקום לפתוח את הפיה ולנקות אותה, התחכמתי ונסיתי ללחוץ קצת יותר חזק, אולי הפיה תיכנע?
אז זהו, שלא! לא רק שהיא לא נכנעה - היא השיבה מלחמה שערה והתעופפה החוצה, הרחק מהבקבוק והרבה יותר מדי קרוב אל המכנסיים שלי, כשהיא גוררת אחריה נחש מעופף של צבע/דבק זהב נצנצים.
ואצל מרפי, כמו אצל מרפי, ברור שבאותו הרגע לבשתי את המכנסיים היפים ביותר שלי (לא, אל תשאלו מי יושבת ליצור לבושה במכנסיים הטובים ביותר שלה... אתן מתעקשות לשאול, הא?... זה היה יומי הראשון במקום עבודה חדש, אז רציתי להרשים. בכל השנים שהייתי שם אח"כ הרשמתי אותם בקולקציית טריינינגים מהוהים רחבה במיוחד, אבל ביום הראשון...)
מיד הרטבתי את הכתמים במים, ניגבתי ושיפשפתי, התפללתי חזק ו...
הנצנצים ירדו אבל כתמי הדבק נשארו.
הלכו המכנסיים.
כל כך אהבתי אותם שלא יכולתי להביא את עצמי לזרוק אותם. דחפתי אותם לארון ושכחתי מהם.

<לאחר שישה חודשים>
בזמן שעבר מאז תקרית הצבע למדתי שני דברים:
1. לבוא לעבודה בבגדי עבודה!
2. למדתי לצייר במשיכת מכחול אחת.

< האסימון נופל>
יום אחד או ליתר דיוק, ברגע פתטי אחד, מצאתי את עצמי עומדת באמצע החדר, על המיטה זרוקים כל הבגדים שיש לי ואני מנסה נואשות למצוא מה ללבוש לאירוע אליו אני אמורה ללכת עוד מעט ואין, אין לי מה ללבוש!
מכירות את זה שהילד תיכף מתגייס ואתן עדיין לא ניכנסות לבגדים מלפני ההריון כי אתן "אחרי לידה"?
זה היה המצב.
הרמתי את המכנסיים הללו, שנקנו כחצי שנה לאחר הלידה, מדדתי אותם ... עולים עלי!
ניסיתי להתעלם מהכתמים ... לא עבד!
בדקתי אם יש זויות מסוימות של האור בהן לא רואים את הכתמים... לא עזר!
כשכבר כמעט החלטתי לוותר ולא ללכת לאירוע, נפל לי האסימון: הרי אפשר לצייר על בגדים, הציור יסתיר את הכתמים ואני הרי כבר יודעת לצייר.

<סוף דבר>
אצתי רצתי אל שולחן המטבח (כל מי שלמדה פעם את ההסטוריה של התפתחות הטכניקה שנקראת "משיכת מכחול אחת" יודעת ששולחן המטבח הוא מוטיב חוזר ומשמעותי בכל סיפור טוב שקשור לטכניקה, אבל על כך בפעם אחרת) הוצאתי 2 צבעים, מכחול אחד, טקסטיל מדיום אחד (הופך את הצבעים לצבעי בד, כלומר מגמיש אותם ומונע מהם להספג בבד בלי סוף) ואחרי שעה בערך היה לי מה ללבוש.
פיזור הדוגמה לא נבע מתכנון מוקדם, או מכישרון מיוחד, אלא מאילוצים של כתמי הדבק ועל כך אני מודה לאלוהי הכתמים כי בחיים לא הייתי חושבת בעצמי לצייר דוגמה גאונית כזו:


(ניתן להקליק על התמונה להגדלה)

<אפילוג>
כשהתחלתי ללמד ציור, כל כך התלהבתי להעביר את המידע לכמה שיותר אנשים, שנסעתי לכל מקום בארץ אליו הזמינו אותי ללמד.  אם יכולתי להגיע לשם ברכבת - העדפתי. מכיוון שהרגשתי (ואני עדיין) שהמכנסיים הללו מייצגים את הטכניקה ואת הרעיונות שעומדים אחריה (שכל אחד יכול, שלא צריך רקע בציור ושהיא ניתנת ליישום על כל סוגי המשטחים) בכבוד, לבשתי אותם לרב ההדרכות ואפילו הופעתי איתם בטלוויזיה (וכיבסתי, כמובן שכיבסתי, הרי הצבעים עמידים בכביסה).
זה הגיע למצב שהמאבטחים בתחנות הרכבת השונות זיהו אותי לפי המכנסיים...
באירועים ובמקומות ציבוריים זיהו אותי לפי המכנסיים...
כל הקיום שלי קיבל נוכחות אחרת כשלבשתי את המכנסיים הללו (-: ...


המכנסיים שלי הפכו לסלבריקה' !!!

רחלי

יום חמישי, 12 בנובמבר 2009

זוית נשית

אילאיל הכניסה בבלוג שלה פינה שבועית (?) בה היא ממליצה על יוצרות שהיא מכירה אישית או וירטואלית. תמר מראיינת בבלוג שלה, באופן קבועה אמניות שונות וכעת חנכה את הפינה הנפלאה "עבודה עברית", זיקוקית ממליצה על כל מיני בלוגים מעניינים ואצל קרן יש קישורים לכל דבר שקשור ביצירה, כמעט.
ומה לגבי אלו העוסקות בתחומים אחרים? תחומים הנושקים או משיקים לחיינו בתקופות זמן שונות? כל כך הרבה נשים מוכשרות ולא מספיק (לטעמי) מוכרות, יש מסביבי, שהחלטתי לנצל במה צנועה זו ולהפנות זרקור אליהן ואל תחום עיסוקן המקצועי אותו אני מוצאת מרתק.

ומכיוון שבכל זאת, בלוג זה עוסק ביצירה, (טוב, גם בי, אבל בעיקר ביצירה) בכל פעם שאארח כאן אישה/בחורה כזו, לקחתי על עצמי אתגר, לעצב כרטיס בהשראתה ו/או בהשראת עיסוקה.

אז יאללה, תכינו כוס קפה ואנחנו יוצאים (יוצאות) לדרך,
זוית נשית מס' 1:

נעים להכיר: ורד בוקעי, נשואה פלוס 3 מהוד השרון.

מה? יועצת הנקה מוסמכת IBCLC משנת 2003.

איך? אני עושה ביקורי בית - מאמינה שלכל אישה מגיעה עזרה בהנקה.
אני אוהבת לראות כל אשה בסביבה הטבעית שלה ולעזור לה למצוא את התנוחות והפתרונות מתוך ובתוך הבית שלה. שומרת על קשר טלפוני הדוק עם האמהות עד לפתרון הבעייה וכן מקיימת מפגשי מעקב להמשך הדרכה ומתן מענה לשאלות חדשות שעולות .


למה דווקא? תמיד עסקתי בתחומים סובבי רפואה. נעשיתי יועצת הנקה אחרי שדיברתי, לפני 10.5 שנים, עם יועצת הנקה מהצפון - הדי הרפז - שהעלתה בפניי את האפשרות. מייד נדלקתי ומאז אני בתחום.


הדרך ארוכה היא: התחלתי בקורס בבית חולים מאיר, התנדבתי בבית חולים ליס תחת אסתר גרוניס במשך מספר חודשים, המשכתי לקורס נוסף בירושלים, אצל בתיה דיוויס שכלל סטאג במרפאה, בין לבין התקדמתי בתהליך ההסמכה למדריכת לה-לצ'ה ואז לאחר 3.5 שנים של לימודים ניגשתי למבחן ההסמכה. מבחן זה נערך כל שנה באותו יום בכל העולם ועלינו (המדריכות שהוסמכו) לחזור ולהבחן כל 5 שנים. אני משתתפת בכל שנה בכנסים וימי עיון בתחומי. לפני מספר חודשים חזרנו משהייה בת שנתיים בארה"ב, שם  השתתפתי בכנסים רבים ולמדתי אינספור דברים מהקולגות האמריקאיות. לשמחתי אף הזדמן לי לעבוד בבית חולים מקומי ולהיות חלק מצוות המדריכות של לה-לצ'ה בשתי קבוצות שונות במקום מגוריי שם.


קידום עצמי: בהתחלה הייתי בונה לי תוכניות ודרכי פעולה ואף ניסיתי את רובם, בהמשך למדתי שאין כמו השיטה הישנה והטובה של פה לאוזן ואף אחת לא תחפש יועצת הנקה בדפי זהב.


כשאהיה גדולה: אני אמשיך ואעשה ביקורי בית אבל, יהיה לי מקום משלי שבו אוכל לעשות הכנה להנקה לנשים הרות, ביקורים חוזרים וקורסים של עיסוי תינוקות.


לשמור על קשר: כתובת המייל של ורד : veredbukai@gmail.com

ובנימה אישית שלי (רחלי, זוכרים?) - כשילדתי את בני השני הייתי בטוחה שאני יודעת כל מה שצריך על הנקה, הרי הנקתי את הגדול שנה וחצי.
אז"ש (אז זהו, שלא!) ויעידו דמעות הכאב והתיסכול שלי ושל הילד.  
ורד הגיעה אלי לביה"ח SOS  (אחרי שתיאמה וקיבלה רשות מיועצת ההנקה של ביה"ח) הראתה לי מה לעשות ואיך, נשארה עד שהיתה בטוחה שהכל בסדר ולמחרת אף דיווחה ליועצת של ביה"ח וביקשה ש"תשים עלי עין". הנקתי אותו עד שהיה בן שנה.
יש לי חברה שיכולה לספר איך בעזרתה של ורד, התחילה להניק רק כשהילד היה בן חודשיים (כלומר חודשיים לאחר הלידה!) כי נולד פג (1.1 ק"ג בערך) והיה באינקובטור.
יולדות לא תמיד יודעות שיש אפשרות להזמין יועצת הנקה הביתה וגם כשיודעים לפעמים, יותר קל לעבור לבקבוק במקום להרים טלפון ולקבוע פגישה, לכן אני חושבת שלתת פגישת ייעוץ כזו ליולדת, אפילו עוד לפני הלידה, יכולה להיות מתנה מקסימה, מוקעת מחשבה ושימושית כאחד.

נו... הבטחתי כרטיס בהשראת הנושא, לא? 

החזית - פייפר פיסינג ומדבקות אותיות בולטות (כרגיל, ניתן להקליק על התמונות להגדלה).


וקולאז' של תקריבים


ובפנים כמה מילים מהשיר "לתת" כי... טוב, נו, לא ניראה לי שצריך להסביר.


ולא, אני לא אומרת/רומזת/טוענת שמי שלא מניקה היא אמא פחות טובה. כשהתחלתי להניק לא עמדה שום אידאולוגיה מאחורי זה, פשוט החלטתי לנסות ואמרתי לעצמי שאם ילך- סבבה ואם לא - תמיד יש אבקות. איכשהו, למרות הקשיים (והיו) והדמעות (היו גם היו) והגודש (נו, בטח שהיה) התעקשתי להמשיך כי הרגשתי שזה ממלא אותי (ולא רק בחלב D-: ) ונותן לי להרגיש "הכי אמא בעולם", אין לי ספק ש ע ב ו ר י  זה היה הדבר הנכון לעשות.
והאחרות - כל אישה הישר בעיניה תעשה והעיקר שכולם יהיו מרוצים.

רחלי

יום שני, 9 בנובמבר 2009

אבא תקנה לי גור קטן 2

בהמשך לרצונו העז של המדען המתוק לקבל גור קטן, רכשתי עבורו ערכה מדליקה להכנת כלב מחימר קל הנקרא I CLAY המגיע בצבעים ומתייבש באוויר תוך כמה שעות. הערכה מגיעה עם כל החומרים שצריך, כולל כלי כיור מפלסטיק ואפילו עם מנגנון שנובח בכל פעם שמטלטלים אותו קלות.
יש גם הוראות באנגלית פשוטה +תמונות, אבל האמת שההוראות אינן מושלמות, הדבר שהכי חסר בהן, לדעתי הוא מידות. אין שום התייחסות לנושא גודל החלקים. נכון שיש תמונה להמחשה, אבל, מכיוון שגוף הכלב אמור להסתיר את המנגנון היה נחמד לדעת באיזה גודל להכין את החלקים ובעיקר כמה חומר צריך לערבב עבור כל חלק (החימר מגיע בצבעי בסיס בלבד, אם רוצים צבעים נוספים צריך לערבב תוך כדי מתיחה ולישה. תהליך שהמדען המתוק זיכה בכינוי "ממכר" כי אי אפשר להפסיק את התנועה המסטיקית הכייפית הזו). בנוסף, נעזרתי בקיסמי שיניים כדי לייצב את החלקים (וגם זה לא היה כתוב בהוראות).
יש גם הוראות להכנת חתול, כנראה מהשאריות (ונשארות) אבל לא הגענו לכך עדיין.
ניצלנו את הערכה הזו לבילוי זמן איכות, יחד שינסנו מתניים וישבנו אחר צהריים שלם, לפסל את הכלב.
אני לא פסלת דגולה (וזו האנדרסטייטמנט של השנה) אבל המדען נזקק לשירותי התרגום שלי אז הוא הרשה לי גם כן להכין קצת.
מרב התלהבות שכחתי לצלם במהלך העבודה, אבל הנה התוצאה הסופית שזכתה לשם דוגי (ד' בשורוק - doogy), לקערה + עצם ולשולחן קטן שאולתר מחתיכת הפלסטיק ששמים בקרטון של הפיצה.
בנוסף הוא זכה לסשן צילומים כאילו היה לפחות הניקו של אילאיל ((-:

ניתן להקליק על התמונות להגדלה


 כשהכלב הפוך רואים את המנגנון (וגם את הקיסמים שהוספתי)


וזה החלק התחתון של האריזה, משמש כתפאורה אינטראקטיבית
(ניתן להרים את הדפסת האיש והכבשים וליצור נוף תלת ממדי)


כל בוקר המדען מנענע את הכלב, והכלב בתמורה נובח ברכת בוקר טוב ומוותר על הטיול בחוץ.

כל הצדדים מרוצים.

בנתיים...



רחלי

יום ראשון, 8 בנובמבר 2009

חברות טובות

3 מחברותיי הקרובות ביותר חגגו שבוע שעבר, יום הולדת. למרות שכל אחת מהן הצטרפה אל חיי בנקודת זמן אחרת, עם השנים הן הכירו אחת את השנייה, דרכי, ולפיכך החלטתי כמתנת יום הולדת להזמין את שלושתן יחד לבוקר של בנות.


מכיוון שאין, אין, אין חגיגה בלי עוגה (ובוודאי שלא בלי אוכל) לקחתי אותן למקום חגיגי וקסום, שאין מתאים ממנו למפגש בנות: הגלריה של אלמוג במושב נווה ימין.


למרות שבאתר של אלמוג יש תמונות מקצועיות, לא התאפקתי וצילמתי כמה תמונות בעצמי. מצד שני, מכיוון שבאתר שלה יש תמונות מקצועיות, אחסוך לכן את רב הצילומים החובבניים שלי ואמליץ לכן להציץ באתר שלה. הצצתן? נכון ש-וואו?!!!!!!!!!!!!!!!

זו הכניסה:


הצצה לכיוון מחלקת הבגדים (אחרי הפרחים):


אחת הפינות:

ובמציאות זה עוד הרבה הרבה יותר יפה!!!

אז מה היה לנו שם:
  • אווירה - הייתה גם הייתה
  • הרומנטיקה - בגירסה הנשית ביותר שלה
  • העתיקות - יופי של תפאורה
  • הוינטאג' - נוטף מכל פינה
  • בגדים - כן, מוכרים שם גם בגדים, נעליים, תיקים ואביזרים (מקום של בנות, כבר אמרתי.)
  • וכמובן המזנון - אוכל חלבי מצויין במגוון ובכמות שמתאימה לכל גודל של קיבה (אם כי לא לכל סוג של דיאטה...)
אז אכלנו כפי יכולתנו ושתינו ממשקה הבית, משהו שמורכב ממיץ רימונים, חמוציות ועוד כמה רכיבים טובים ששכחתי.

המזנון לפני ההסתערות:


המזנון תוך כדי:


שתיים, שלוש, טוב נו - ארבע (!) עוגות לקינוח:


ומה עוד צריך כדי להשלים את החגיגה האולטמטיבית? מתנות. אז גם זה היה לנו שם. כולן נתנו מתנות לכולן, כן, אפילו לי, שכלל לא חגגתי יום הולדת קיבלתי מתנות: מוצרי אמבט של ללין, פנקס מעוצב לרשימות (מעוצבות?) שיהיה תמיד בתיק וספר "ההצלחות שלי" בו רושמים בסיומו של כל יום דברים טובים שקרו ונאמרו באותו היום (ואם אומרים "שונא מתנות יחיה" אז כניראה שצפויים לי חיים קצרים במיוחד :-)))





בהשראת המקום, הכנתי להן כרטיסי וינטאג' רומנטיים להחריד (ניתן להקליק על התמונות להגדלה):


הפרח מנייר שנתלש ממחברת חשבון + ליכלוך בדיו גירי. הדפס תחרה שנגזר מכתבת אפנה ישנה במגזין ותחרות נייר שנוצרו בעזרת מנקבי צורות. את הכיתוב הדפסתי במחשב והדבקתי עם דו"צ ספוגי והספרות 40 הן כמובן ממגוון האותיות המקסימות של קסם שימושי.
הבסיס לכרטיס העליון, ד"א, הוא מחיתוך של קרטון אפור (צ'יפבורד), שנמכר בשנה שעברה בחנוית היצירה כבסיס להכנת סביבון (!!!). את הצד השני ציפיתי בקנסון בהיר, יישנתי מסביב וכתבתי עליו את הברכה.


ותמונה של שלושת הכרטיסים + 1 נוסף:




היה נפלא
היה מרגש
היה מקסים
איזה כיף ששנה הבאה יש להן עוד יום הולדת?!!!

רק בשמחות,


רחלי







יום חמישי, 5 בנובמבר 2009

צ'ק עם כיסוי

בשנה האחרונה מצאתי את עצמי מוזמנת לשמחות רבות בהן נתתי כסף כמתנה. מכיוון שאני נוהגת להכניס את הכרטיסים שאני מכינה למעטפות שקופות, חיפשתי פיתרון שיחזיק/יכסה את הכסף בתוך הכרטיס, מבלי שיראו את הכסף מציץ או מטייל במעטפה השקופה.
הפתרון נמצא בצורת כרטיס מלבני ארוך המתאים בגודלו לצ'ק
(וכמובן שגם למזומן) בתוכו אני מדביקה פס העשוי מאותו הבריסטול/קארדסטוק והמעוטר/מוחתם באותה הדוגמה כמו חזית הכרטיס.
את הרצועה אני מדביקה בתוך הכרטיס, קרוב עד כמה שניתן לשוליים, בעזרת דבק דו צדדי ספוגי.

הנה כמה תמונות להמחשה (ניתן להקליק על התמונות להגדלה) :

כרטיסי הכדורגל מהפוסט הקודם


ובפנים:


כרטיס נוסף:


ובפנים:


כרטיס ללא תמונת חזית:



ואחרון וחביב ביותר (אובייקטיבית, כמובן)



ופתוח


רק בשמחות,
רחלי

נ.ב.,
אני יודעת שבעברית תקנית צריך לכתוב שיק ולא צ'ק, אבל אם הייתי כותבת כך בכותרת וללא ניקוד המשמעות הייתה עלולה להיות שונה.