זה רעיון!

וואו.
בעצם זה כל מה מתחשק לי לכתוב.

וואו- כמה זמן לא כתבתי.
וואו- כמה דברים עשיתי בזמן הזה.
וואו- כמה פוסטים כתבתי, אבל רק בראש (לפחות צילמתי תמונות).
וואו-מאיפה מתחילים?

בדרך כלל, מתחילים מההתחלה. הפעם אני מתחילה דווקא מהסוף ואברך-
שהחייני וקיימני והגיעני לזמן הזה!
לזמן הקסום הזה.

השבוע השקתי מגזין יצירה חדש. שמו בישראל - זה רעיון!

"השקתי" אומר - חלמתי על הרעיון, העזתי לנסות ליישם (האמת, זה החלק הכי קשה), הכנתי פרזנטציות, מצאתי ספונסרים, בחרתי נושאים, תיכננתי יצירות, כתבתי, ערכתי, תפרתי אביזרי סטיילינג, הפקתי ימי צילום (רק על זה אפשר לכתוב פוסט שלם), שוב כתבתי, הוספתי, מחקתי, ניסתי לצמצם את מבחר התמונות מכמה מאות לכמה עשרות, שיניתי את הבחירה, התחרטתי, תיקנתי, ישבתי עם העורכת הגרפית, הגהות, השלמות, תיקונים של הרגע האחרון, עוד הגהות, פרסומות, שליחה לבית הדפוס, ציפייה היסטרית לראות את המוצר המוגמר, התכוננות להשקה - חשיבה, תכנון, ביצוע ו...
זהו!

ביום שני, בשעה 10:00 בבוקר עמדתי כולי ערוכה, מגונדרת ונרגשת להציג את המגזין בפני בעלי חנויות יצירה.
למה דווקא בעלי חנויות יצירה? כי בין שלל הפעילויות, המתכונים והרעיונות המוצעים במגזין, מוצעות גם פעילויות יצירה שאת החומרים הנדרשים לחלקן ניתן לקנות, כמובן, בחנויות הללו.

תאריך ההשקה נקבע לשבוע זה מכיוון שבו התקיימו התערוכות השנתיות של יבואני ומשווקי חומרי היצירה הגדולים בארץ. (דרך אגב, אחד הפוסטים הנקראים ביותר בבלוג הזה הוא הפוסט "רשמים מהתערוכה" שכתבתי לפני שנה, על אותה התערוכה בדיוק).

במגזין 6 הפקות יום-הולדת נושאיות: אבירים ונסיכות, ספא, הישרדות, קרקס, חייזרים ועיצוב אפנה. בין ההפקות משולב טור מיומנה של אמא, שכתבה דורית המופלאה (מקופלת, בשבילכם) וכתבת טיפים מאנשי מקצוע המתמחים בימי הולדת (למשל קשת מ"הצבעים של קשת", יש תפריטים ומתכונים וכמובן - יצירה (כי אין, אין, אין חגיגה בלי, בלי, בלי יצירה!)
כמובן שניתן להשתמש ברעיונות הללו גם לבית מארח ולימי נושא בקייטנות ולא רק לימי הולדת. אפשר להשתמש ברעיונות כמו שהם או להעביר אותם לנושא אחר, בשינויים קלים בלבד.

מחיר מומלץ של המגזין לצרכן - 19.90 ש"ח.

מאד חשוב לי לציין שמתוך רווחי המגזין יתרם כסף לעמותה הנהדרת - מלאכי יום הולדת. מתנדבי העמותה עורכים הפעלות יום הולדת לילדים משכבות מצוקה בישראל (בשנים 2006-2010 חגגו 10,000 ילדים את יום הולדתם בזכות פעילות העמותה). אני ממליצה בחום ומבקשת בכל לב שתכנסו לאתר העמותה ותקראו יותר על הפעילות המבורכת והמרגשת שלהם. תראו איזה שימוש יפה הם עושים בכספי התרומות ואם תמצאו בעצמכם את היכולת לתרום כמה שקלים או להתנדב - תבורכו.

אמנם כתבתי שעשיתי ועשיתי ועשיתי אבל, האמת היא, שלא יכולתי לעשות כלום(!) אלמלא כמה אנשים, רובם מסביבת חיי ו/או עבודתי שהתגייסו ועזרו לאורך הדרך ואני חייבת לנצל את הפלטפורמה הזו כדי לספר עליהם ולשתף גם אתכם בקסם של השילוב בין חברות אמיתית, יחסי עבודה טובים, תשוקת עשייה ורעיון מצוין:

אבי, שלמה, נח, יוסי וכל הצוות של החברות גורי לינרו וסירקה מכשירי כתיבה שנתנו אמון ברעיון (ובי).

אינגריד יקירתי שנתנה רוח גבית 24/7, איזו זכות יש לי לעבוד עם אשה מופלאה כזו.

שירן מפעמית סטור - אם הם היו מרשים לי- הייתי עוברת לגור בחנות בצומת סגולה. גם ככה אני שוכנת, שלא לומר שורצת, שם כלקוחה בלי סוף (מי אמר סטוקרית? מי?).

טל צפריר שהעוגות שלה הן אירוע מושלם בפני עצמו. אני חושבת שחוץ מכישרון בעיצוב עוגות יש לה יכולות טלאפטיות, בחיי. העוגות שלה התאימו לעיצובים שלי בצורה מושלמת למרות שקיבלה ממני הסברים כלליים בלבד. טל היא אשת מקצוע מן המעלה הראשונה ויש לה גם בלוג מתוק, תרתי משמע.

עידית שוורץ, ששזירות הבלונים שלה הן חגיגה לעיניים, זה פשוט לא יאומן מה היא מצליחה להוצא מבלונים! כאילו, בלונים... הלואוו....
בהמשך אעלה פוסט על מאחורי הקלעים של הצילומים ותראו את הגודל של עץ הבלונים ששזרה לבקשתי... בואו נאמר שזה היה עץ בגודל טבעי... בתוך הבית! רוצו לראות את העיצוב המדליק של האתר שלה ובכלל את עיצובי הבלונים המרהיבים שלה, שלאחרונה נבחרו לככב במגזין יוקרתי כולל על השער (ואם מישהו מתכנן לי אירוע- ככה אני רוצה שהוא יראה!) ובלוח שנה בחו"ל.

בלי ספק מי שהכי הדהימו אותי היו הדוגמנים הצעירים ששיתפו פעולה ביום צילומים ארוך מאד, בסבלנות ובכיף מעוררי הערצה. לחלוטין לא מובן מאליו!!! ואם לא הייתי רוצה להביך אותם (שלא לומר להציק להם) הייתי מחבקת אותם ולא עוזבת עד עכשיו (אז אני סומכת על ההורים שיחבקו אותם גם בשמי).
ואם כבר הזכרתי את ההורים -  אין לי מילים להודות להם על המאמץ שעשו ובעיקר על העזרה הרבה שהושיטו לי במהלך היום (אם וכאשר יעלו פוסטים בנושא - אקשר אליהם).

תודה ע-נ-ק-י-ת למשפחת טוניס על שפתחה בפניי את ביתה ואירחה את אחד מימי הצילומים ברוחב לב שאינו מובן מאליו. (דמיינו פלישה של כ-30 איש אליכם הביתה, השתלטות על כל מרחב הסלון + חצר + מטבח + חניה ושירותים, בלאגן, לכלוך, רעש, חוסר פרטיות... ועכשיו חישבו אם הייתן מסכימות... ועכשיו חישבו - לו הייתן מסכימות - איך הייתן ניראות לאורך היום? חייכניות או זעפניות? ... ועכשיו חישבו אם הייתן מצליחות להמשיך לחייך ולהיות נחמדות גם בסוף היום?...
אין. אין אנשים כאלה (חוץ ממשפחת טוניס).

שירלי העורכת הגרפית שנידבה את קיר הסלון שלה לצילומי ההשלמה ובכלל סבלה אותי וממני ועדיין הצליחה להביא את המגזין לשלמות גרפית (אני בטוחה שהיו כמה רגעים שהיא הצטערה שאנחנו גרות כל כך קרוב).

ליאור, חתולי 8 (למה ל*&^ל עדיין אין לך בלוג?! ) שהגיעה לעזור בהתנדבות ומכל הלב והחיוך הכל כך גדולים שלה.

דפי על צילומים מאחורי הקלעים (חכו, הבטחתי פוסט המשך...)

ואני חייבת להודות תודה אינסופית למשפחתי שעוזרת, מייעצת, תומכת, מקשיבה ומקבלת אותי על כל הרעיונות החדשים שלי חדשות לבקרים. גם כשזה אומר 4 חודשים של שגעת (חפשו את המילה הזו במילון המחלות. בטוח תגלו את שמי רשום תחת הערך).

זהו. אחרי 4 חודשים זה כבר לא בידיים שלי.
עכשיו אפשר ללכת לישון,
מחייכת.