רחלי גזית Rachel Gazit

לפני מספר חודשים קיבלתי טלפון מחברה: "רחלי, חברה שלי עורכת בר-מצווה לבן שלה והיא רוצה להכין חמסות עם ברכות וקישוטים לאורחים. היא רוצה לקשט את החמסות בדֶקָלִים של ורדים קטנים, היכן היא יכולה להשיג? " טלפונים למספר חנויות יצירה שאני מכירה העלו שכרגע, אין בנמצא- לא ורדים, לא בגודל הרצוי ולא במחיר מתאים. הכוונה לתת לאורחים מתנה עבודת יד ריגשה אותי וכהרגלי, דיברתי מהר מדי (מצב בעייתי כי השכל לא מספיק להשיג את הלב ואת הפה) ואמרתי " יאללה, אם היא רוצה פרחים - אני יכולה לצייר לה". זהו, דיברתי ואין דרך חזרה. השכל שלי, שידע כמה עבודה אחרת מחכה לי, הלך להתבייש בפינה על כך שהוא אולי חכם אבל לא ספורטיבי בעליל. עובדה, שוב הפה המהיר והלב הרך שלי השיגו אותו. ובאמת לאחר מספר ימים, נחתו על שולחני כמה עשרות(!) חמסות המחכות לפרוח. כשצריך לעבוד על כזו כמות, עובדים בסרט נע: פורסים את כל החמסות על השולחן (לא צילמתי), מציירים עלים על כולן (לא צילמתי), מוסיפים את הורדים (צילמתי, חכו רגע) ולאחר הייבוש- מברכים "שהחיינו". התקלה הקלה (עוד בחיים, לא עברה אצלי עבודה בלי איזו תקל...

<לפני שנים רבות...> לפני, כמה שנים, בעודי עסוקה בהכנת מדבקת חלון עם צבע זהב נוצץ, נסתמה לפתע הפיה של הבקבוק. במקום לפתוח את הפיה ולנקות אותה, התחכמתי ונסיתי ללחוץ קצת יותר חזק, אולי הפיה תיכנע? אז זהו, שלא! לא רק שהיא לא נכנעה - היא השיבה מלחמה שערה והתעופפה החוצה, הרחק מהבקבוק והרבה יותר מדי קרוב אל המכנסיים שלי, כשהיא גוררת אחריה נחש מעופף של צבע/דבק זהב נצנצים. ואצל מרפי, כמו אצל מרפי, ברור שבאותו הרגע לבשתי את המכנסיים היפים ביותר שלי (לא, אל תשאלו מי יושבת ליצור לבושה במכנסיים הטובים ביותר שלה... אתן מתעקשות לשאול, הא?... זה היה יומי הראשון במקום עבודה חדש, אז רציתי להרשים. בכל השנים שהייתי שם אח"כ הרשמתי אותם בקולקציית טריינינגים מהוהים רחבה במיוחד, אבל ביום הראשון...) מיד הרטבתי את הכתמים במים, ניגבתי ושיפשפתי, התפללתי חזק ו... הנצנצים ירדו אבל כתמי הדבק נשארו. הלכו המכנסיים. כל כך אהבתי אותם שלא יכולתי להביא את עצמי לזרוק אותם. דחפתי אותם לארון ושכחתי מהם. <לאחר שישה חודשים> בזמן שעבר מאז תקרית הצבע למדתי שני דברים: 1. לבוא לעבודה בבגד...