יום שבת, 19 בספטמבר 2009

מתוק לו מתוק לו

בקומונת craftime התקימה החלפה מתוקה זוגית. כל זוג בנות (בנים, איפה אתם???) שנבחרו בהגרלה, החליפו מתנות אחת עם השנייה, הרעיון של החלפה זוגית מאפשר לדעת קצת על מי ששולחים לה ומאפשר למקבלת לתת העדפות של מוצר, צבעים, סגנון וכד'.

דולפיננה ואנוכי שודכנו אחת עם השניה וכך יצאה לה ההחלפה לדרך.

בין הדברים המתוקים ברשימה שלה הופיע (כמה מפתיע) שוקולד. גם אני מתה על שוקולד (וכמה שיותר מריר, עדיף) חשבתי להכין לה נר בריח שוקולד לחדר שעליו אצייר, אבל היא לא אוהבת פרטי אווירה.
רציתי להכין לה משהו בגוון שוקולד עמוק ועשיר, אבל ברשימת הצבעים השנואים עליה הופיע הצבע החום!

אה... כאן נתקעתי, כל הרעיונות שהיו לי בראש עד לאותו הרגע כבר לא התאימו.

ואז נזכרתי שלפני המון שנים תפרתי שמלת כלה לבחורה שרצתה שמלה אחרת, משהו שיהיה ליצני מצד אחד, נח, מצד שני וסקסי מצד שלישי (ידעתם שלשמלות כלה יש שלושה צדדים? :-))
הבד שנבחר למטרה זו היה בד כותנה (נח כבר אמרנו) בדוגמה שמזכירה פיקה, אבל עם רבועים גדולים. הבד מצא חן בעניי ומכיוון שנותרה ממנו חתיכה די גדולה, שמרתי אותה, אולי פעם יהיה לי רעיון מה לעשות ממנה.
ולמה נזכרתי בבד הזה דווקא עכשיו? כי דוגמת הרבועים הזכירה לי שוקולד והצבע - שוקולד לבן, שזה כידוע לגמרי לא חום!



מכאן המוזה החלה לרוץ, מה זה מתוק אבל מבד? בעיניי זה כל דבר כיפי ונעים, אז מיד חשבתי על כירבולית, מפנק, נעים, מזמין, מתוק ומתאים לעונה (ונקווה השנה לחורף אמיתי, אמן).
בחנות הבדים לא מצאתי פליזים שאהבתי, אבל כן מצאתי בד מינקי, מן סריג פרווה סינטטית רך וגמיש בצבע כחול/טורקיז עמוק. זו היתה אהבה ממבט ראשון.



הוספתי בד בפסים כחולים לבנים שיחבר, סרט סאטן בגוון זהה לשמיכה, כפתור לקישוט והנה ההחלפה מוכנה. והנה המיטה של הילד מדגמנת אותה בשמחה:




ותקריב בצרוף כרטיס הברכה, לשנת מעוף ביצירה:

וזה מה שאני קיבלתי ממנה:

קופסת עץ מצויירת בעבודת יד עם כרטיס תואם, ובפנים כל טוב: דבש, שוקולד בצורת תפוח (שכבר נזלל), נרות ושקית ריחנית.

טעים, נעים, מתוק, יפה ומושקע! כיף לי.

שתהיה שנה מבורכת, אמן!

רחלי

יום שלישי, 15 בספטמבר 2009

ציור במשיכת מכחול אחת One Stroke

For English version, please scroll down
לפני 6 שנים נסעתי לארה"ב ללמוד מה זה "ציור במשיכת מכחול אחת" ולנסות להבין אם ניתן לעשות עם זה משהו בארץ.
טסתי לארה"ב חדורת סקרנות אך סקפטית מאד. הטענה היא שכל אחד יכול, שמדובר בטכניקה ואין צורך, כמעט, בכישרון. שזה קליל ומהנה, שזה stress free ושזה תמיד מצליח.
למעט ציור אפנה אין לי שום ידע ונסיון בציור, איך אני אצליח לצייר ככה, בקלות ובמהירות?

טוב, אני יודעת שזה לא יאומן, אבל כן! לאחר 4 ימים בהם ציירתי מהבוקר עד הערב יחד עם עוד 100 אמריקאיות (שלא רק שלא ידעו לצייר, גם היו משוכנעות שבישראל רוכבים על גמלים) ידעתי לצייר חינניות ואירוסים, עלים ושיחים, תפוחים, אגסים ושזיפים וכמובן, כמובן – הורד.


בשש השנים שחלפו מאז הוסמכתי להדריך טכניקה זו, עברו תחת ידיי מעל 1000 תלמידים, עשרות כלי עץ, מתכת, זכוכית, קירות ועיסת נייר ומצאתי עצמי מציירת על כל דבר שלא זז, לכן שמחתי מאד כשפנו אלי להכין כתבות לאתר התוכן של מעריב, המאפשרות היכרות עם הטכניקה והחומרים כמו גם עם סיפורה המרתק של האשה שהמציאה אותה- דונה דווברי.
זה הקישור לכתבה הראשונה בסדרה, שהתפרסמה היום.
תהנו,
רחלי
6 years ago I went to the U.S. to learn what it is the One Stroke technique and to try to figure out if you can do something with it here, in Israel.


I flew to the United States filled with curious but very skeptical. The arguments that- anyone can paint… that this technique does not require talent... It's easy and fun… it's stress free and it never fails…- this arguments sounds like fiction to me.

Except for fashion drawing I had no knowledge and experience in painting, how can I paint like that: easily and quickly?

Well, I know unbelievable, but yes! After four days in which I paint from morning till night along with another 100 Americans (not only did not know to paint, also were convinced that in Israel we rides camels) I paint daisies, iris leaves, shrubs, apples, pears and plums, and of course, of course – the rose!


During the past Six years I taught over 1000 students. Dozens of wooden vessels, metal items,housewares, glass, paper mashes and walls were decorated with this strong colors lovely technique and I found myself painting on everything that does not breathes!
Therefore I was very glad when approached by the Ma'ariv's (leading daily paper) website, asked to write an article on the One Stroke technique and equipment, as well as the fascinating story of the woman who invented it - Dona Dewberry.


Here is a link for the article published today (pics from the Donna Dewbwrry One Stroke book).

Enjoy.

Rachel

יום שבת, 12 בספטמבר 2009

7 פרוייקטים ב-3 שעות

לא יאומן, אבל זה ההספק (או בכל אופן הנסיון להספיק) במסיבת הסקראפ שארגנו אליס מ my punch ולימור מקסם שימושי.

אחרי התגובות המצויינות של כולן למסיבת הסקראפ הקודמת שארגנה אליס, החלטתי שהפעם אני לא נשארת בבית. מצד שני פשוט לקחתי את כל הבית איתי, אז הרגשתי קצת כמו צב שנשאר בבית גם כשהוא הולך למקום אחר (-:
מכיוון שהגעתי באיחור קל, לא הספקתי לעשות סיבוב מינגלינג, ואפילו לא הספקתי להסתכל סביב וכך יוצא שדרך הפוסט של קרן-פרפרים, למשל, גיליתי שהיו שם עוד בנות שאני מכירה ולא שמתי אליהן לב. אז מי שלא אמרתי לה שלום - סליחה (מזל שתכף יום כיפור).

לשמחתי קפצה עלי אופקיקו ודאגה לי למקום בשולחן יחד איתה ועם כמו רקפת, ארטמיס ועוד שתי נשים כל כך נחמדות שאני ממש מתביישת שאינני זוכרת את שמן (כבר אמרתי שמזל שתכף יום כיפור, אני רואה שיהיה לי הרבה לצום בגינו) אבל אני אבדוק ואשלים את החסר.

האתגר הראשון: כרטיס ATC, הנושא: דבש הזמן לביצוע: 5 דקות!!! כפתורים בצבע דבש, לב -מסמן אהבה למתוק, סרט תואם והחתמה של חלת דבש בעזרת הפקק של טוש הלבד שהיה לי (צורתו משושה), טבלתי בדיו והחתמתי הרבה פעמים.


האתגר השני: עיצוב מעטפת דואר בנושא מחבואים. 10 דקות. החבאתי את התמונות בתוך כיס, ורמזתי על תוכן הכיס בכיתוב החיצוני. בהתחלה גם הכרטיס הצהוב התחבא בכיס ורק הכותרת הציצה, אבל בבית החלטתי שאני יותר אוהבת שהכרטיס בחוץ. אז הוא יצא בחוץ (-:


האתגר השלישי: דף אלבום התבקשנו להוציא דף ו-5 קישוטונים ואז התבקשנו להעביר את הדף לבחורה שיושבת מימין לנו, כך שכל אחת עיצבה דף מחומרים ובצבעים של מישהי אחרת. נדמה לי שקיבלנו 15 או 20 דקות. אני קיבלתי דף וחומרים מאופקיקו. הצבעים והפרחים היו מאד "בנות" בעיניי, ואני דווקא רציתי עיצוב של בנים. לשמחתי גיליתי שניתן להוציא עיצוב שאינו נשי מדי ואני מרוצה מהתוצאה. הפרחים הקטנטנים התווספו אח"כ (זכיתי בהם בהמשך הערב) וגם מדבקות הכיתוב התלת ממדיות הצטרפו לעמוד למחר בבוקר.
הכפתור שאופקיקו נתנה לי מאד מצא חן בעיניי לכם בבית לקחתי כפתור משלי וציפיתי אותו בדבק קונפטי של איימוס. קיבלתי מראה מאד דומה לכפתור המקורי. שימו לב הכפתור המקורי מודבק על הפרח הסגול (למעלה מימין) וכפתור ה"חיקוי" מודבק על הפרח הצהוב (למטה משמאל)

האתגר הרביעי: דף אלבום לבן! לעצב ללא שימוש בנייר נוסף, כל חומר אחר מותר. 20 דקות. אני בחרתי בצבע אקרילי, שבלונה ופקק של אחד הבקבוקים ששימש לי להטבעת העיגולים ופרחי סול ככתמי צבע. מי שהשתמשה בצבע ירוק - קיבלה פרס-שקית קישוטונים, אז בזכות הפרח הירוק- גם אני זכיתי.


האתגר החמישי: לעצב את התגית שקיבלנו בהשראת מוסיקה. בחרתי בחותמת סילסולים ולבבות שהזכירה לי מפתח סול. את השורות והתווים ציירתי לבד ובבית עברתי על התווים עם צבעי פאפי (צבעים שמתנפחים לאחר חימום עם פן), שני סרטי בד (בכל זאת, סחבתי את כל קופסת הסרטים שלי, אז לא אעשה שימוש?!) וזהו. נדמה לי שנתנו לנו 10 או אולי 15 דקות לצורך העניין, אבל בשלב הזה כבר איבדתי קשב ופשוט עבדתי עד שאליס באה לאסוף את התוצרת.

האתגר השישי- מיני אלבום משותף לכל השולחן, הפעם הזמן שעמד לרשותנו היה ממש נדיב... 25 דקות. בחרנו כבסיס עמודים בגודל 10*10 ס"מ ואביב כנושא משותף. אני לא זוכרת מי עיצבה איזה עמוד אז אוסיף תמונות פרטניות ואת הקרדיטים מאוחר יותר.

ואתגר הסיום: הכנת כרטיס ברכה לרופאים והאחיות במחלקת הלב בבי"ח תל השומר, 10 דקות נדמה לי. ממש לא הספקתי לסיים את הכרטיס במקום, אבל המשכתי למחרת בבוקר בבית (ולמה בבית זה לוקח יותר זמן?) ואשלח באופן פרטי. כרקע בחרתי הבלטת קאטלבג תווים- כי את מנגינת הלב אסור להפסיק. חיתוך קאטלבג מלאכית לבנה - הרי הם מלאכים בלבן, את הלב לא צריך להסביר והכיתוב - תודה, הוא מהאותיות הקסומות של קסם שימושי, שכניראה שעד שלא ארכוש את כל המגוון -לא אמצא מנוח (-:


לאורך כל הערב, בין המשימות, שיחקנו בינגו מילים שקשורות לסקראפ, וזכיתי במקום השלישי או הרביעי. קיבלתי כמה וכמה קארדסטוקים מופלאים ורבאון של תיפורים- מ ה מ ם. עוד לא צילמתי אבל בהחלט הדפים היפים האלה יזכו לבוק משל עצמם.


כאמור: 7 פרוייקטים, 3 שעות, כמה עשרות בנות, 5 מילים בבינגו ואחד אלוהינו.

מתי המסיבה הבאה?



רחלי