רחלי גזית Rachel Gazit

תזכורת שהבלוג עבר לדירה הכתומה בפרדס של תפוז, לפני חודשיים ומאז עלו לא מעט פוסטים חדשים. הנה כמה מתאבנים: עטיפה תפורה לאלבום יום הולדת הישרדות וגם כאן תפאורה נעליים מתוצרת עצמית ! פרחי אורגנזה והדרכה מיני אלבום בצורת ג'יפ יום הולדת 80 !!! ציור במשיכת מכחול סיפור כיסוי והדרכה סדנת שנות טובות קנבס מיקס מדיה כרטיסמניה הדרכה 1 כרטיסמניה הדרכה 2 אשמח לארח אתכם/ן גם בדירה החדשה. תבואו, יש שם המון ויטמינים (-: רחלי

For the English version please scroll down. thanks. למרות שאני אוהבת את עיצוב הבלוג למרות שמאד נח וקל להעלות כאן פוסטים למרות שכבר יש לי רשימת מנויים ועוקבים מכובדת החלטתי לללכת לרעות בשדות זרים. הבלוג שלי עבר דירה והוא כעת מתארח בפרדס של תפוז: blog.tapuz.co.il/madeitmyself אני לא מעבירה את רשימת המנויים שלי לתפוז, למרות שטכנית קיימת דרך כזו - אני מקווה שנהנתן איתי כאן ותמצאו לנכון לבוא לבקר אותי (או כמו שמימי אומרת- להציץ מאחורי הקלעים שלי) ולהירשם לקבלת עידכונים גם בכתובתי החדשה. מחכה לכם בפרדס ליד השוקת, רחלי Although I love this blog Although it is very convenient and easy to post here Although I already have a respectable list of subscribers and followers My blog moved and is now hosted on this platform: blog.tapuz.co.il/madeitmyself I hope reading here was fun for you and hope you will come visit me (and sign up) at my new address.   Thanks for stopping by, Rachel

For an English version pls scroll down. Thanks ***************** קיבלתי המון שאלות בנוגע להיכן ניתן להשיג את המגזין? ובכן, מכיון ששיווק המגזין לא נעשה על-ידי  לוקח לי קצת זמן להתארגן על התשובות, בכל אופן בסוף הפוסט רשימה חלקית של חנויות בהן אני יודעת שהמגזין נמכר. *************** לכבוד יום ההולדת של סמדר  היא ביקשה כרית טלאים במקום ספר שמן. כדי שהכרית תראה הומוגנית למרות כמות הידיים המעורבות בהכנתה נבחרה פלטת צבעים שאהובה על סמדר במיוחד: תכלת-צהוב-לבן. מכיוון שאני פחות מתחברת לשילוב הצבעים הללו שמתי פעמי ל"מעין הבדים" ורכשתי בד כותנה פרחוני, חמוד, שהזכיר לי פיג'מה (אני פריקית סמויה  של בדי פיג'מה).   בעודי מתלבטת איך להפיק מהפיג'מה הזו טלאי לתפארת, נזכרתי שיש לי בבית בד כותנה, שצבעתי במו 4 ידיים (שתיים שלי ושתיים של אמא) בטכניקת המרבלינג (הסבר בהמשך). כדי לייחד את הטלאי שלי החלטתי לעשותו מיני אלבום. מבד המרבלינג הכנתי את הכריכה החיצונית ומבד ה"פיג'מה" הכנתי את החלק הפנימי. על בד קנבס שניתן להעביר במדפסת הדפסתי תמונות של סמדר ואהוביה ותפרתי אותן

איזה כיף לי! כמות התגובות והפירגון שקיבלתי מכן על הפוסט הקודם עלתה על כל מה שיכולתי לדמיין ולצפות ויש לי רק דבר אחד לומר על זה: די, די... תמשיכו!!!  :-) וחוץ מזה (טוב, לא באמת חשבתן שיש לי אך ורק דבר אחד להגיד) - תודה! כל תגובה נוספת עשתה לי המון שמחה בלב (או כמו שאומר יוסף שילוח ז"ל במבטא פרסי קורע: "הלב שלי עושה גו-רו גו-רו " ), הגדילה לעשות לימור (כבר כתבתי כאן שיש לי פיה שימושית) שהפתיעה אותי במשלוח של זר פרחים מקסים ואיחולי הצלחה מרגשים. כבר יומיים הוא מככב אצלי בסלון ובלב ואני עדיין מופתעת ונרגשת מהמחווה. הבטחתי פוסט של מאחורי הקלעים: ובכן ילדים וילדות, סיפורינו מתחיל בראש שלי. שם שוכנת האמונה, שם אני חולמת בהקיץ, הוגה רעיונות, משכתבת נאומים למקרה שאזכה באוסקר ושם אני מספרת לעצמי סיפורים לפני השינה...   אבל כדי שהסיפור, כל סיפור, יצא לאור עליו להתקיים גם במרחב חיצוני ובמקום מוחשי. ובכן ילדים וילדות, הכירו את המחשב שלי: כאן על גבי המחשב, ריכזתי את כל הרעיונות, תחשיבי העלויות, רשימות חומרים ומשתתפים, תכננתי לוחות זמנים והכנתי פרזנטציות. המחשב הזה היווה א

וואו. בעצם זה כל מה מתחשק לי לכתוב. וואו- כמה זמן לא כתבתי. וואו- כמה דברים עשיתי בזמן הזה. וואו- כמה פוסטים כתבתי, אבל רק בראש (לפחות צילמתי תמונות). וואו-מאיפה מתחילים? בדרך כלל, מתחילים מההתחלה. הפעם אני מתחילה דווקא מהסוף ואברך- שהחייני וקיימני והגיעני לזמן הזה! לזמן הקסום הזה. השבוע השקתי מגזין יצירה חדש. שמו בישראל - זה רעיון! "השקתי" אומר - חלמתי על הרעיון, העזתי לנסות ליישם (האמת, זה החלק הכי קשה), הכנתי פרזנטציות, מצאתי ספונסרים, בחרתי נושאים, תיכננתי יצירות, כתבתי, ערכתי, תפרתי אביזרי סטיילינג, הפקתי ימי צילום (רק על זה אפשר לכתוב פוסט שלם), שוב כתבתי, הוספתי, מחקתי, ניסתי לצמצם את מבחר התמונות מכמה מאות לכמה עשרות, שיניתי את הבחירה, התחרטתי, תיקנתי, ישבתי עם העורכת הגרפית, הגהות, השלמות, תיקונים של הרגע האחרון, עוד הגהות, פרסומות, שליחה לבית הדפוס, ציפייה היסטרית לראות את המוצר המוגמר, התכוננות להשקה - חשיבה, תכנון, ביצוע ו... זהו! ביום שני, בשעה 10:00 בבוקר עמדתי כולי ערוכה, מגונדרת ונרגשת להציג את המגזין בפני בעלי חנויות יצירה. למה דווקא בעלי ח

כן, אני יודעת. אני לא ממש נמצאת כאן לאחרונה. חלום ישן שלי שעומד להתגשם מעסיק אותי בתקופה האחרונה ולשמחתי נמצא בשלבי ביצוע אחרונים, כך שבקרוב יוכל להיחשף (כן, כן, אני בונה את המתח). ובנתיים כמה קטנות מהזמן האחרון: 2 סרטים לקישוט מטפחת הראש שתפרתי לצליל האהובה לכבוד יום הולדתה: ארוזים בקופסה ולידם כרטיס הברכה: מגנטים מנגצים שהכנתי למארחינו במימונה: את הקופסה "ייצרתי" לבד והדבקתי בפנים דף מגנט אותו ציפיתי בנייר תווים. בצורה הזו הבטחתי שהמגנטים יעמדו יציבים בקופסה, עד שיימסרו לבעליהם החדשים:  אני מתנצלת שהתמונות כה גרועות אבל... צילמתי מהר לפני שיצאתי מהבית והיה חושך אז צילמתי עם פלאש... והכלב אכל אכל לי את המחברת...ואמא שלי לא העירה אותי בזמן... ו... בקיצור- תירוצים! אני פשוט לא מצלמת טוב )-: ואחרון אבל בהחלט חביב עלי- קופסת נייר משוכללת, בעלת פתיחה כפולה (משני צדדים) וחלון ממנו ניתן להשקיף על משלוח המנות שהונח בפנים (אחרי הצילומים. בתמונות הקופסה ריקה): הרקע עליו צולמה הקופסה הוא קנווס מצוייר במשיכת מכחול אחת. אשוב לאחר הפסקת הפרסומות, רחלי

רעיון חמוד להפעלת הילדים בפסח - בית ממצות וממתקים. כמובן שזו לא המצאה שלי. לקחתי את הרעיון המוכר ושכללתי אותו על ידי בניית פריסת קרטון עליה מצמידים את המצות והממתקים. הכנת הפריסה מראש מאפשרת לילדים לבצע את ה"בנייה" מהמצות ואת "עיצוב הבית" מהממתקים לגמרי בעצמם. (תפקידכם העיקרי כמבוגר אחראי יהיה להשגיח שאף ילד לא יקבל הרעלת סוכר מזלילת הממתקים תוך כדי). יתרון נוסף של הפריסה שבניתי- שהיא מותאמת בגודלה למידות המצות. החומרים : קופסת קרטון לחיתוך (מידות: 35*13 ס"מ) נייר דבק 1.5 מצות מעט שוקולד מומס במיקרוגל ממתקים (ליקריץ', מרשמלו, עדשים...) צימוקים עוגיות (לא גדולות) כשרות לפסח ההכנה: 1. משרטטים את הפריסה על הקרטון וחותכים. החתכים העגולים הם חלק מהקרטון ואינם קשורים לפריסה, לכן כתבתי לכן להתעלם מהם. מכיוון שלא הצלחתי להעלות לכאן את ה PDF שהכנתי , צילמתי את הפריסה עם המידות. למי שעדיין לא ברור: כל קיר בבית מידותיו 8.5 *8.5 ס"מ. לשני קירות מחובר גג משולש: ממרכז הצלע התחתונה של הקיר עולים 12.5 ס"מ ומותחים קווים אלכסוניים שמתחברים לציד