רחלי גזית Rachel Gazit

for the english version kindly scroll down. thanks. לא יודעת איך נשמטה לי הרשומה הזו ולא התפרסמה... לפני כמה חודשים גלי חגגה יום הולדת. במקום ספר שמן, הוחלט הפעם, להכין לה כרית טלאים, בה כל משתתפת תכין טלאי אחד שבהמשך יאוחדו וייתפרו לכרית אחת. כדי שלא יהיה בלגן בעיניים הוחלט על צבעוניות אחידה - חום, ורוד ושמנת. צילום: יעל יניב רציתי להכניס בטלאי הקטן שלי (10*10ס"מ) את הדברים העיקריים שגלי מייצגת בעיניי (אמהות, אהבה ונתינה) ואת האיחולים שלי לשנה הקרובה (בעיקר הרחבת המשפחה). לצורך כך העתקתי מהבלוג שלה תמונה מקסימה של שני ילדיה היפים בים: Original image "גזרתי" את הילדים מהרקע בתוכנת "צייר": Figures   were derived   from the background והדפסתי את התמונה בגווני ספיה על בד גולמי.  I changed the   colors   to   sepia   tones "רגע, רגע, רגע..." אני שומעת אתכן צועקות "איך הדפסת את התמונה על הבד?... זה בד מיוחד למכונה?... איך הוא עבר במדפסת?..." ובכן, בנות, טוב ששאלתן (-:  גם אני התלבטתי בסוגיה איך להדפיס על בד ומכיוון שהפתרו...

יומן מסע שהכנתי ליום ההולדת של רביד   (ותודה לגלי מגליש :-) על ה"שידוך") כדי שילווה אותה במסע החדש אליו היא יוצאת בימים אלו . ה מחשבה, האמת, הייתה קצת אגואיסטית- רביד כותבת כל כך יפה, שלא רציתי ש"בטעות" המילים שלה לא יתועדו בזמן אמת. חוץ מזה ידעתי שאני רוצה לתת לה מתנה שתשרה  מצד אחד,  תחושה של אהבה מתוך חברות ולא אהבה שתלויה במצב, ומצד שני לתת תחושה של  "יש אנשים שנמצאים בשבילי ואיתי" אשר תקרוץ לה מכל דף, במיוחד ברגעים הפחות נעימים. את הכריכה תפרתי מבד דמוי עור עם בטנת כותנה בהדפס פרפרים. על העטיפה מסגרת בה תוכל לשים תמונה של בני המשפחה ונדמה לי ש יעל יניב צילמה איזו תמונה אחת טובה, או 700!!!   את היומן חילקתי לחודשים. תחושת הבטן שלי אמרה: עד אוגוסט רביד מסיימת את המסע בהצלחה (בדיעבד מסתבר, שזה גם פרק הזמן שהיא חושבת עליו). לכל חודש הדבקתי דף מלוח שנה ומעטפה בה תוכל להכניס מסמכים רלוונטיים לבד.  לבד הבלטתי את הנקודות! לא חסכתי D-: והדבקתי את טילדה על קרטון קורנפלקס ש"עיבה" אותה כראוי  המשך במובן הכי אופטימי של ...

המתנות שקיבלתי מהבנות במפגשי הגלגולים מהפוסט הקודם, כל-כך מרגשות ומקסימות שהן מצדיקות פוסט אישי ומיוחד: מפיצ'ולה השנונה והמקסימה (שהיא הראשונה שגילתה לי את המגבות כחומר גלם ליצירה) קיבלתי מארז תיוני פירות (אח... אם רק הייתי יודעת איך לצלם את הריח שלו...) את העוגיות המדהימות שצרפה לתיונים- לא הספקתי לצלם בטרם נטרפו. ע"י בני-הבית. במהלך הערב היא גם צילמה כמה תמונות "אווירה" שיהיו מצונזרות לנצח אחרת המשתתפות יאושפזו בכפייה... לסמיילי  אכן יש חיוך מדהים ורעיונות מדליקים שאני ממש אוהבת (גם את הרעיונות וגם את הבחורה), והיא צבעה וניקדה במיוחד בשבילי 3 עציצונים מתוקים: ומימי הנפלאה הביאה לי מגשון פח מצויר (אותנטי מרוסיה) יחד עם שקית פקאנים מהעץ שלה: ושקית תפוזים אורגנים ומפתים: והייתה שם גם אחת היוצרות היותר מקוריות ומוכשרות שאני מכירה, הלא היא שמיים ירוקים  שהייתה אחראית מורל (אני מתארת לעצמי שהיא "קצת" תסתייג מההגדרה שלי, אבל מה לעשות שכשאני שומעת את הצחוק המתגלגל שלה, אני מיד נדבקת?!) הן והבנות האחרות הביאו, בנוסף לכל הנזכר לעיל, גם אוכל מעולה וחֶבְר...

קשת האחת והיחידה חגגה יום הולדת. קשת, שתמיד מארגנת לאחרות, הפקידה הפעם את הארגון בידהן הכה אוהבות של עדנה וגלי וקיבלה בתמורה יום הולדת כייפי, מושקע ומעוצב. באמת אחד היפים. האירוע עוצב ותוכנן בהשראת שילוב הצבעים האהוב על קשת: אדם-אקווה-לבן. עדנה הפליאה בדקורציה מתאימה, גלי הדהימה בספר ברכות מושקע בו כל אחת כתבה ברכה והדביקה תמונה שלה ושל קשת שצולמה דקות ספורות קודם לכן במצלמת הפולראויד של חגית . האוכל היה מעולה, והעוגה של מיכל פ היתה כל כך יפה שחבל לאכול. המתנות היו מושקעות ויפות בטירוף, וכל מה שכתוב לעיל תועד במצלמתה של יעל יניב ופורסם בבלוג של קשת (וכדאי לזפזפ לשם ולהתרשם). אבל מה שללא ספק ייחד את יום ההולדת הזה על פני כל האחרים היה - ההתרגשות של קשת. ולא שזו היתה מסיבת הפתעה, ממש לא. קשת ידעה מתי, היכן ועם מי היא תחגוג, ובכל זאת התרגשה עד דמעות מכל מתנה וחיבוק ולא יכלה להתאפק לסוף הערב כדי לתת לנו את המתנות שהכינה לנו: שרשרת כפתור מהממת בשילוב תליון של ציפור במעופה. אני בחרתי שרשרת מבד שניראה כמו יצא ישירות ממהרת הזמן, שנות ה-70. רטרו שיק אמיתי. (גנבתי את התמונה מהבלוג של קשת...

כשהתנדבתי ליצור את כריכת הספר השמן - שניתן לדפי, אחר כבוד, לכבוד יום הולדתה שיחול בעוד כמה ימים אבל נחגג בשמחה רבה כבר בשבוע שעבר - לא היה לי בראש שום רעיון מיוחד, חשבתי שאחתוך קרטון ואצפה בנייר, אוסיף קישוטים וזהו, בערך. אז זהו, שלא! אבל התחלתי מהאמצע. בעצם, הסיפור מתחיל כמה ימים קודם, כשגעגועי לתפירה+ כמה שיחות על הא ועל דא שכאלה, הובילו אותי להחלטה לתפור לדפי חצאית כמתנת יום ההולדת. בחרתי בבד טריקו בצבע חום-שוקולד, עם דוגמת תחרה מעט שקופה ובעת שחיפשתי בד לבטנה, גיליתי כל מיני בדים מעניינים נוספים וכך נולדו להם כמה רעיונות: הראשון - לבחור לבטנה בד שהוא יפה בפני עצמו ולעשות את החצאית דו-צדדית. והשני - לרכוש בד דמוי עור, שגיליתי בחנות, למטרות סקראפיות כגון כריכת הספר השמן וחיתוך קישוטים (אני רק צריכה לקנות תבניות חיתוך לקאטל המסכן שלי ששוכב לו בחושך ומחכה שישתמשו בו). אחרי שעה וחצי של לבטים ושיגוע המוכרת הכל כך מקסימה (חנות "פשתן" בכפר סבא. בדים, סריגה, סרטים, כפתורים... בקיצור- גן עדן). בחרתי בבד טריקו ירוק בעל דוגמה זהה לבד החום. ...

הנה, יצאתי מהארון! טוב, ליתר דיוק יצאתי מארון היצירה (-: וגיליתי שיש המון נשים יוצרות, מוכשרות, מקסימות, משתפות ומפרגנות וכולן אוהבות לטייל בעזרת המסך והמקלדת ברחבי העולם הוירטואלי. לפעמים, באיזשהו שלב של הטיול הוירטואלי הוא הופך להיכרות אמיתית וכיף לגלות שמאחורי המקלדת נמצאת נשמה ענקית ומוכשרת שרק רוצה לשתף ולפרגן. (בעולמנו הציני, אם מישהו יציע תוכנית ריאלטי על זה- אף אחד לא יאמין שזה יכול להיות אמיתי). לפני יותר מחודש בעת החלפת המתנות שנערכה במפגש קומונת "המפתח ליצירה" התלהבתי מהכרית שפיצ'ולה (שעד לאותו הרגע לא הכרתי) הכינה. ידעתי שהבן שלי, שהוא חתלתול לא קטן, היה מתאהב בה (בכרית): גם יפה וגם (וזה הכי חשוב) נעימה!!! (דרך אגב, אל תשכחו להציץ בפליקר שלה לראות את עוגות החיתולים המהימות שהיא מכינה). עבר חודש, הדי המפגש שכחו, ופתאום, לפני שבוע, ככה סתם וללא סיבה, קיבלתי מפיצ'ולה חבילה - כרית לבן שלי. אני אתן לתמונות לדבר כי כל נסיון להסביר במילים עד כמה הוא התלהב לקבל את הכרית פשוט לא יצלח וכבר שנו רבותנו שתמונה אחת שווה אלף מילים (ותודה לדפי {עוד אישה מקסימ...

For a shortened English version kindly scroll down. לפני כשבועיים הצטרפתי לקומנת "המפתח ליצירה" וכבר נערך מפגש קומונה (כל זה לכבודי? באמת, לא הייתן צריכות..."). המפגש היה מצויין- כי מה כבר יכול להיות רע: כמה עשרות (!) בנות שיוצרות בתחומי עניין שדומים לשלי, אוכל תוצרת בית ומשחק החלפות ? אז זהו, שהחלפות זה משהו שמאד מרתיע אותי והתלבטתי רבות אם בכלל להשתתף במשחק: "... מה אני יכולה לתת למשהיא שהכל יכולה לעשות בעצמה?... איך אקלע לטעם אם אני לא יודעת מי המקבלת?" התלבטתי והתייסרתי רבות. במשך כשבועיים כל יום היה לי רעיון אחר מה לעשות ואחד אחרי השני, הם נפסלו רק מהפחד והלחץ (כניראה שממש טוב לי בחיים אם אני נכנסת להסטריה ממשחק החלפות). היום האחרון הגיע וכבר לא היתה ברירה ואי אפשר היה לדחות למחר את מה שראוי היה שיעשה אתמול ובכל מקרה צריך להיום. ועדיין לא ידעתי מה אכין. ואז, מיד אחרי שאספתי את הגאון מביה"ס, והוא הזכיר לי שאוטוטו טו' בשבט, אצנו לנו יחד למשתלה. בחרנו עציץ קרמיקה ירקרק ושתילים של אמנון ותמר (אני אומרת "בחרנו" אבל, האמת שאני עמדתי שם, לחוצה ...