רחלי גזית Rachel Gazit

**for an english version kindly scroll down** יונית המוכרת גם כפיצ'ולה היא בחורה מוכשרת.  בזכות מארזי השי המפנקים שלה ובעיקר בזכות סדנת המארזים שהעבירה, התחלתי להתעניין במגבות כחומר גלם וכך הגעתי לתחום החיות ממגבות . אבל לא לשם כך התכנסתי כאן היום. ליום ההולדת שלה החלטתי לתפור לה צעיף משתי סיבות עיקריות, בעצם שלוש: 1) היא לא תופרת. 2) היא נוסעת לחו"ל, אז כדי שיהיה לה חם ונעים. 3) ממש רציתי להכין את הצעיף הזה, שאת ההדרכה להכנתו מצאתי בבלוג המקסים הזה . סיבוב שימשי ונעים בנחלת בנימין הוליד קנייה של כמה בדים, כדי שיהיו אופציות לבחירה.  מכל האופציות שקניתי, החלטתי לבחור ב... (הלמות תופים): בד שכבר היה לי בבית ! (-: ההדרכה באתר ממש ברורה, אפילו אם לא קוראים אנגלית, כי יש יופי של תמונות. אבל, הנה כמה תמונות שצילמתי תוך כדי שתפרתי, או למען האמת, תוך כדי שסיכסכתי (נראה לי שהמצאתי מילה, אבל בחיים שלי לא השתמשתי בכל כך הרבה סיכות תפירה בפריט אחד). מתחילים בשתי רצועות בד שמניחים אחת על השנייה, שמאל על שמאל: אורך כל רצועה כ-3.5 מ' (!) אז צריך לגזור, בעצם...

בקיץ נסענו לטיול בלונדון. אחחח איזו עיר. יש בה הכל: ישן וחדש, רציני ופרוע, עממי ומלוכה, כבוד ומרדנות, שמרנות וקידמה...  הכל. רק דבר אחד אין בה - את הבית הפרטי שלנו.  <פאוזה דרמטית> המדען הקטן קצת חשש שירגיש בודד, בלי חברים ורצה לקחת איתו משהו שיעזור לו להתמודד עם המצב. למשל...  כלב!!! <פאוזה לעיכול> היות (וכפי שיודע כל מי שעקב אחרי הפוסטים הקודמים בנושא: אבא תקנה לי גור קטן חלק 1 , 2 , ו- 3 ) אין לנו כלב, יש לנו מזל שאמא של המדען (ע"ע אני) שכשזורקים לה כדור היא קודם כל תופסת. רק אח"כ שואלת בלב: "למה ל&*#^*%ל תמיד זורקים עלי כדורים מוזרים ומקוריים שכאלה? הוא לא יכול לרצות סתם פוקימון?" <פאוזה לרחמים עצמיים> וכך, כדי לאפשר למדען הקטן להרגיש בבית בכל מקום כולל בטיסה ובעיקר כדי לא לקחת איתי כלב (למרות שלא חסרים כמה עזובים ומסכנים בשדה התעופה), מצאתי את עצמי מקדישה את הלילה לפני הטיסה לבריאת כלבלב שמותר להעלות למטוס, ניתן לישון איתו, לרוץ איתו וגם לקפוץ, והוא לא דורש יותר טיפול מטאמג'וצי מצוי.  טריויאלי, לא ככה?! <פאוזה להכרת תודה על קיו...

כשהתנדבתי ליצור את כריכת הספר השמן - שניתן לדפי, אחר כבוד, לכבוד יום הולדתה שיחול בעוד כמה ימים אבל נחגג בשמחה רבה כבר בשבוע שעבר - לא היה לי בראש שום רעיון מיוחד, חשבתי שאחתוך קרטון ואצפה בנייר, אוסיף קישוטים וזהו, בערך. אז זהו, שלא! אבל התחלתי מהאמצע. בעצם, הסיפור מתחיל כמה ימים קודם, כשגעגועי לתפירה+ כמה שיחות על הא ועל דא שכאלה, הובילו אותי להחלטה לתפור לדפי חצאית כמתנת יום ההולדת. בחרתי בבד טריקו בצבע חום-שוקולד, עם דוגמת תחרה מעט שקופה ובעת שחיפשתי בד לבטנה, גיליתי כל מיני בדים מעניינים נוספים וכך נולדו להם כמה רעיונות: הראשון - לבחור לבטנה בד שהוא יפה בפני עצמו ולעשות את החצאית דו-צדדית. והשני - לרכוש בד דמוי עור, שגיליתי בחנות, למטרות סקראפיות כגון כריכת הספר השמן וחיתוך קישוטים (אני רק צריכה לקנות תבניות חיתוך לקאטל המסכן שלי ששוכב לו בחושך ומחכה שישתמשו בו). אחרי שעה וחצי של לבטים ושיגוע המוכרת הכל כך מקסימה (חנות "פשתן" בכפר סבא. בדים, סריגה, סרטים, כפתורים... בקיצור- גן עדן). בחרתי בבד טריקו ירוק בעל דוגמה זהה לבד החום. ...

בקומונת craftime התקימה החלפה מתוקה זוגית. כל זוג בנות (בנים, איפה אתם???) שנבחרו בהגרלה, החליפו מתנות אחת עם השנייה, הרעיון של החלפה זוגית מאפשר לדעת קצת על מי ששולחים לה ומאפשר למקבלת לתת העדפות של מוצר, צבעים, סגנון וכד'. דולפיננה ואנוכי שודכנו אחת עם השניה וכך יצאה לה ההחלפה לדרך. בין הדברים המתוקים ברשימה שלה הופיע (כמה מפתיע) שוקולד. גם אני מתה על שוקולד (וכמה שיותר מריר, עדיף) חשבתי להכין לה נר בריח שוקולד לחדר שעליו אצייר, אבל היא לא אוהבת פרטי אווירה. רציתי להכין לה משהו בגוון שוקולד עמוק ועשיר, אבל ברשימת הצבעים השנואים עליה הופיע הצבע החום! אה... כאן נתקעתי, כל הרעיונות שהיו לי בראש עד לאותו הרגע כבר לא התאימו. ואז נזכרתי שלפני המון שנים תפרתי שמלת כלה לבחורה שרצתה שמלה אחרת, משהו שיהיה ליצני מצד אחד, נח, מצד שני וסקסי מצד שלישי (ידעתם שלשמלות כלה יש שלושה צדדים? :-)) הבד שנבחר למטרה זו היה בד כותנה (נח כבר אמרנו) בדוגמה שמזכירה פיקה, אבל עם רבועים גדולים. הבד מצא חן בעניי ומכיוון שנותרה ממנו חתיכה די גדולה, שמרתי אותה, אולי פעם יהיה לי רעיון מה לעשות ממנה. ולמה נזכרתי ...

כך המדען השובב היה מבקש ללא הפסקה ולא עזרו ההסברים שאנחנו גרים בבניין ושממש לא מתאים לי כל השיערות הנושרות על הרהיטים ומי יטפל בו כו' וכו' וכו'. ואז בקומונת craftime היתה החלפת לבבות (ההקשר בין שני הסיפורים יתברר בהמשך), התכוונתי להכין סיכה בסגנון רומנטי עתיק (מה שכולנו אוהבות לקרוא לו וינטאג', למרות שוינטאג' זה פריט אותנטי בן 25 שנים לפחות והסגנון שלו לא חייב להיות רומנטי כלל) אבל חליתי בדלקת ריאות ובמשך שלושה שבועות רק עבדתי (רק מה שלא ניתן היה לבטל) ושכבתי מעולפת ביתר הזמן. בינתיים הבנות בקומונה החלו להציג את העבודות שהן שלחו אחת לשנייה ואני נלחצתי, איזו רמה... איזה כמות... איזה יופי... ופתאום הסיכה שרציתי להכין נראתה לי לא מתאימה (אם היינו בהישרדות הייתי אומרת שהיא לא ראויה ;-)). היה לי ברור שאעשה שימוש בכפתור הלב שכבר הכנתי משקף מתכווץ אבל מה הלאה? ואז, בעודי מסדרת את אחד הארונות בבית מצאתי חוברת ישנה מאד (מ-1970) עם רעיונות לתפירת בובות וראיתי אותו... אאוריקה... הגור הקטן, המתוק, נטול השיער, שאינו מצריך טיולים בחוץ ושקיות לאיסוף ה... כלבלב תחש מתוק ולבבי להחלפ...