יום חמישי, 29 באפריל 2010

סופה של תקופה...

לפני שבוע נפטר דוד עזרא ז"ל.
אני מניחה שהשם הזה לא אומר הרבה לרב האנשים, אבל לי הוא אומר המון.
דוד הוא זה שהקים את חנות היצירה "פנאי לי" ובהמשך את החברות "סמיילי" ו"סופרקיט" - השמות האלה מוכרים הרבה יותר, גם לאנשים שאינם חובבי יצירה.
את השלט הענקי של "פנאי לי" בדרך מנחם בגין, בת"א, קשה לפספס כבר מעל 30 שנה.

הכרתי אותו ואת כל משפחת עזרא כילדה, כשאמא שלי היתה לקוחה של החנות.
כנערה, כשאמא שלי לימדה בבית החוגים שלו.
אחרי הצבא, כשהיה הבוס הראשון שלי.
ובהמשך השנים כאשר עבדתי אצל שני בניו, ממשיכי דרכו,  במקביל: אצל עודד ב"פנאי-לי" ואצל ערן ב"סופרקיט".

דוד לימד אותי המון.
לא בתחום היצירה, את הידע הזה הבאתי מהבית. אלא בתחומים סובבי היצירה כגון השיווק ושירות הלקוחות. דוד היה הראשון בארץ (נדמה לי) שהקים חנות יצירה והיה רעיונאי מעולה ואשף בשיווק. הרעיונות שלו איך למשוך קהל, היו מהמקוריים ביותר שניראו בארץ בזמנו.
הנרות הצפים שהשתקפו דרך חלון הראווה (תקראו על כך בהמשך) הם רק דוגמא אחת, אך מצויינת לרעיונות שלו.
הוא לימד אותי שכל פרט חשוב, אפילו איך מכניסים חומר פרסומי למעטפה כך שכאשר פותחים אותה יראו, דבר ראשון, את הפרטים החשובים ביותר.
שירות לקוחות היה חשוב לו, כשעוד אף אחד בארץ לא ידע מה זה.
זה קצת משעשע לכתוב את זה כשמי שהכיר אותו יודע איזה חוש דרמטי היה לו. עם כל כמה ששירות הלקוחות היה חשוב לו והוא דרש מהעובדים לתת שירות הכי טוב ואפילו יותר, הוא עצמו היה מסוגל לעמוד באמצע החנות ולצעוק כאילו אין מחר. אח"כ היה תופס את עצמו ובבת אחת מתחיל לצחוק. (טוב, לא תמיד הוא צחק אחרי הצעקות, אבל הצחוק הזה זה הזכרון הכי חזק שלי ממנו).
כשאהב - אהב בעוצמה אדירה.
וכשלא אהב - כדאי היה לתפוס מרחק.
כשכעס - החוש הדרמטי שלו היה מגיעה לשיאים שלא היו מביישים את רוברט דה נירו. אבל כמו שהתחמם מהר כך גם היה נרגע.
כשצחק - אי אפשר היה שלא להדבק, אפילו אם לא ידעתם על-מה-ולמה.

לפני כ- 5 שנים, לקראת יום הולדתו ה-70 ביקש להכין לעצמו אלבום ביוגרפי. שוחחנו על כך, אבל בגלל המעורבות הרגשית שלי, לא רציתי להכין את האלבום בעצמי וחיברתי אותו עם שלי טל, המוכשרת. שלי עיצבה לו אלבום ענק (בכל זאת, 70 שנים) שאני יודעת שהוא מאד אהב. (בלינק תוכלו לראות 2 עמודים מתוך האלבום, אלו עמודי החתונה בשחור-לבן-ורוד).
כשהייתי בשבעה צילמתי כמה עמודים מהאלבום, שמספרים את סיפור הקמת "פנאי-לי", שהוא בעיני סיפור בעל ערך חלוצי. סליחה בפני שלי שלא רואים את העיצוב, אבל רציתי שתצליחו לקרוא את הסיפור מהתמונות עצמן (ניתן להקליק על התמונות להגדלה):


אותו עמוד, חסרות מילים בצדדים אבל יותר קל לקרוא:


עוצמות הרגש שלו גרמו לי להאמין שדוד, אל אף מצבו הבריאותי, ימות אחרי כולנו.
שבוע שעבר, אחרי חודשים של מלחמה, דוד נפטר.
יהי זכרו ברוך.


יום חמישי, 22 באפריל 2010

לצאת מסגרת

במסגרת סדנת "שדרוג מסגרת" שהעבירה דפי, למדנו לצפות את המסגרת בלֶבֶד ולקשט בפרחים פטנטיים דו צדדיים פרי פיתוחה.

במסגרת סדנת "שדרגי את השדרוג" שהעברתי לעצמי למחרת הסדנה הקודמת, הוספתי עלים דו צדדיים והחלפתי את הכפתורים הרגילים והצמדנים בכפתורי פטרייה (כפתור עם רגל) המהווים קישוט בפני עצמם ומחזיקים את הפרחים לפי הקומבינציה הרצויה.
למרות התפרים העקומים (בכוונה, בטח בכוונה!) אני ממש אוהבת את התוצאה.
עדיין לא החלטתי איזו תמונה לשים בפנים אז שיחקתי קצת עם התמונות ועם הקומבינציות האפשריות וזה מה שיצא:

עדין ורומנטי
זריקות של צבע ירוק...
בואו נתלהב  ונוסיף קצת פרחים... למה לא?...

ובגוונים שונים
הכלה זו אני כשהייתי צעירה, בלונדינית, עם שפתיים עבות ודיגמנתי למגזין אמריקאי נחשב לשמלות כלה !!!
כל הפרטים נכונים:
דוגמנית...
צעירה...
בלונדינית...
מגזין אמריקאי...
בחיי שהפרטים נכונים, זו רק הזהות שטושטשה : -)

ודוגמנית צעירה אחרת (שוב לא אני) שפניה המתוקים טושטשו מטעמי שאינה הילדה שלי:


כל רגע פנוי אני ניגשת למסגרת ומשנה את מיקום הפרחים ואת צבעם. אחלה משחק מצאתי לי- להלביש ולהפשיט כמו בבָּרְבִּיוֹת אבל עם פאסון של אמנית בוגרת ויצירתית.

יום שלישי, 13 באפריל 2010

מימונה מבית סבא

איזה סבא? לא שלי זה בטוח.
מה לעשות, נולדתי למוצא הלא נכון.
אבל למה שאתן לעובדה פעוטה כזו להפריע לי לארגן איזו מסיבה קטנה?!
קצת(?) מתוקים, מוסיקה, חברים והמון קולולו והנה גם אני בחוגגים.
אבל להבדיל ממי שיודע שהוא עומד לחגוג מימונה ומתארגן על זה כשבוע-שבועיים ואף יותר מראש, אצלי נולד הרעיון לקראת מוצאי חג הפסח.
אבל כמו שאתם מכירים אותי- שאני אתן לעובדה זניחה כזו להשבית לי את החג?
ברגע שהתאפשר, אצתי רצתי וקניתי את החומרים הדרושים ושולחן ועליו- פוטיפורי שוקולד (לצערי, לא כמו של יעל יניב), תותים ותפוחים עם פונדו שוקולד, עוגיות חלבה נימוחות, ממתקוקוס (המצאה של הבן שלי), מופלטות עם דבש וחמאה באדיבות טלי חברתי שגם סבא שלה לא חגג מימונה מעולם, בירה באדיבות מבשלת הדובים (לא קשור למימונה, קשור למצב הרוח), מוסיקה שמחה באדיבות האינטרנט ואווירה מצויינת בחסות כל החברים שהתאספו ובאו באופן ספונטני - וגם אנחנו זכינו לחגוג.

אמנם פרס לא בא לבקר,

אמנם הקולולו שלי הוא סוג של אותנטי אבל לא אתני,

אמנם לא הספקתי להתארגן על לבוש מתאים,

אבל שאני אתן לעובדות לקלקל לי?



היה מה זה שמח.

וזה הממתקוקוס (ממתק קוקוס) שהמדען הקטן המציא ומדגמן. זה אשכרה טעים והוא מת להופיע עם המתכון בטלוויזיה, אז אם יש לכן קשרים....

יום שבת, 10 באפריל 2010

ניסו להרוג אותנו. לא הצליחו. בואו נאכל !!!

יש לי קרוב משפחה שצוחק שזה המוטו שמאפיין את החגים היהודיים (-:

בילדותי חגגנו את חג הפסח בבית של סבא עם אח של סבא (שהיה אחראי מורל)  וכל המשפחה. אני לא זוכרת כמה אנשים היינו בדיוק, אבל זה זכור לי כאירוע עם המון שמחה והרבה אנשים וככה אני אוהבת את החגים שלי, עד היום.

השנה ארחתי את הסדר אצלי בבית.
31 משתתפים תבין וטקילין (שאני ממש אוהבת, אחד-אחד).
אתגר לא פשוט לדירה סטנדטית.
איך שלא ניסנו להנדס את השולחנות לא הצלחנו ליצור שולחן אחד ארוך ונאלצנו להסתדר עם צורת ר'.
למרות שציירתי צלחת פסח שתואמת את סט כלי האוכל החגיגי שלי, החלטתי שלא להשתמש בסט הזה מכיוון שהוא מספיק לכ-20 זללנים בלבד.
מכירים את אלה שמדגימות עיצוב שולחנות בטלוויזיה ותמיד ממליצות לערבב סטים?
ובכן, לי יש סט בצבע קרם עם עיטורים בתכלת, יש סט לבן, יש גם סט חום עם פס ירוק כהה וסט שמצויירות עליו פרות חייכניות באחו.
נסו לערבב את כולם על שולחן אחד ומה קיבלתם? המלצה שלי: אל תנסו לדמיין את זה אפילו!
אז קניתי כלים חד פעמיים איכותיים בצבע לבן (ומכיוון שאני דואגת לאיכות הסביבה- בסוף הארוחה הכל נשטף ונשמר).
קפיצה לאיקאה הניבה 2 וילונות סגולים שישמשו כרנרים לשולחנות וכך נקבעה פלטת גווני עיצוב השולחן.
הוספתי מפות בצבע ורוד פוקסיה ומפיות מפוספסות בגווני ורוד-סגול-לבן ועכשיו נשאר "רק" להכין את הקישוטים.

מגלילי נייר טואלט (31 להזכירכם) הכנתי מחזיקי סכום אישיים. את הרעיון הגיתי בעקבות רעיון שראיתי- "בתים" לתגיות מגלילי נייר טואלט (שמתם לב שאם כותבים את זה בת' יוצא נייר תועלת?!) נדלקתי על רעיון המחזור אבל ממש לא מצאתי שום דרך להשתמש בזה, אולי כי מעולם לא היה לי צורך להכניס את התגיות לתוך בית...
מצד שני, אני אוהבת מיחזור ולכן הרעיון נשאר לי בראש והנה, לקראת הפסח מצאתי לו שימוש.
סה"כ כ-3 שעות עבודה.

בקבוקי היין קושטו בפרחים תואמים שהודבקו על רצועת בריסטול ירוק:


על כל כוס הונח פרפר גדול מבריסטול לבן ותודה לאלוהים על דפי ועל הסלייס שלה. בכל זאת 31 פרפרים!!! (שמים לב למוטיב הפולני החוזר?!) לגזור במספריים היה מוציא אפילו אותי, מדעתי שלא לדבר על מבחן התוצאה.
סה"כ שעה עבודה + נסיעות לסטודיו של דפי +כוס קפה לבעלי.
ובתמונה אמנותית:

דרך אגב, צלחת המצות, מעוטרת הפסיפס, שמציצה מאחורי כוס היין, נעשתה ע"י חמותי כמתנה עבורי לחג. נכון שהיא מתאימה לעליזות של השולחן?!
במקום זרי פרחים על השולחן, הילדים הכינו זרי פרפרים
(6 אגרטלים = קרוב למאה (100) פרפרים על חוטי תיל= שעה עבודה):
והנה הילדים בפס הייצור :
מהתקרה השתלשלו כדורי נייר שהכנתי מבריסטול לבן (כשעתיים עבודה ל-5 כדורים):

ועוד יותר מקרוב:


ול- finishing touch- כיסויי כיסאות שתפרתי מאל-בד לבן כדי לקבל מראה אחיד לכל הכיסאות שאספנו מקרובים, מכרים, ידידים ושכנים טובים.
סה"כ כשעה וחצי עבודה:
והצלע השניה של הר':
זהו, 5 דקות לפני בוא ראשוני האורחים השולחן היה מסודר ושמעתי את בן אחי שואל בדיפלומטיות: " אצלכם, זה ככה כל שנה?" (ומתכוון להפניג/התחרפנות הבישולים ועיצוב השולחן שנמשך מהבוקר ועד לאותו הרגע ((((-:

בשלב שאחרי הסדר מחזיקי הסכום והפרפרים הפכו לכלי משחק ושינו את יעודם (יש לי משפחה יצירתית):


וגם:

אבל הכי הכי חשוב ובלי כל קשר לעיצוב השולחן- היה שמח, וטעים ונעים- חברה מצויינת, המון שירים, חתיכת מיקוח על מחיר החזרת האפיקומן וכמובן, כמובן- אוכל טוב.



כאמור: ניסו להרוג אותנו. לא הצליחו. בואו נאכל !!!

רחלי

נ.ב.
ניראה לי שהסדר הזה נחרט בזכרון של הילדים שלי לטובה, כמו לילות הסדר שאני זוכרת מבית סבא. וביננו, זה הדבר הכי חשוב.









יום ראשון, 4 באפריל 2010

סדנת עיצוב אלבומים

לאחרונה התרכזתי בהעברת חוגי ציור במשיכת מכחול אחת (פרטים בקוביות מימין), אבל זה לא אומר שזנחתי את סדנאות הנייר. ככה זה בחיים, צריך לזגזג בין הבעל(הציור) למאהב(הנייר) ולהצליח לתת תשומת לב מלאה לשניהם, בלי שאף אחד ירגיש שהשני קיים. זה ממלא בהתרגשות ובאדרנלין, אבל, מציב אתגר אמיתי לכמות השעות הקיימות ביממה D-: 
לאור כמות הבנות המצטרפות מדי יום למעגל העוסקות בנייר- סדנא בת 3 מפגשים ללימוד יסודות עיצוב האלבומים יוצאת לדרך:



 הסדנא חווייתית (כדי שיהיה מעניין) ומזמנת היכרות רחבה עם חומרים וטכניקות תוך עבודה מעשית (כדי שיהיו תוצאות).

משך הסדנא: 3 מפגשים בני 3 שעות כ"א, שיתקיימו בימי רביעי החל מה-14 לאפריל בשעה 20:00-23:00.
מיקום- סטודיו מסטיקים, רח' שיכון אשר 39 רעננה.

מחיר- 480 ש"ח כולל חומרים וכיבוד קל.

דמי הרשמה בסך - 50 ש"ח ייגבו בעת ההרשמה ויוחזרו במקרה של ביטול עד 48 שעות לפני המועד הראשון.

הרשמה: אצל דפי ממסטיקים -(בבלוג שלה תוכלו למצוא פרטים נוספים)במייל  או טלפונית 052-8353371 072-2827780 

או אצלי במייל או טלפונית- 052-2729329


רחלי