אבא תקנה לי גור קטן- חלק 4 My puppy pillow

בקיץ נסענו לטיול בלונדון. אחחח איזו עיר. יש בה הכל: ישן וחדש, רציני ופרוע, עממי ומלוכה, כבוד ומרדנות, שמרנות וקידמה... 
הכל.
רק דבר אחד אין בה - את הבית הפרטי שלנו. 

<פאוזה דרמטית>

המדען הקטן קצת חשש שירגיש בודד, בלי חברים ורצה לקחת איתו משהו שיעזור לו להתמודד עם המצב.

למשל... 

כלב!!!

<פאוזה לעיכול>

היות (וכפי שיודע כל מי שעקב אחרי הפוסטים הקודמים בנושא: אבא תקנה לי גור קטן חלק 1, 2, ו-3) אין לנו כלב, יש לנו מזל שאמא של המדען (ע"ע אני) שכשזורקים לה כדור היא קודם כל תופסת. רק אח"כ שואלת בלב: "למה ל&*#^*%ל תמיד זורקים עלי כדורים מוזרים ומקוריים שכאלה? הוא לא יכול לרצות סתם פוקימון?"

<פאוזה לרחמים עצמיים>

וכך, כדי לאפשר למדען הקטן להרגיש בבית בכל מקום כולל בטיסה ובעיקר כדי לא לקחת איתי כלב (למרות שלא חסרים כמה עזובים ומסכנים בשדה התעופה), מצאתי את עצמי מקדישה את הלילה לפני הטיסה לבריאת כלבלב שמותר להעלות למטוס, ניתן לישון איתו, לרוץ איתו וגם לקפוץ, והוא לא דורש יותר טיפול מטאמג'וצי מצוי. 

טריויאלי, לא ככה?!

<פאוזה להכרת תודה על קיומן של תכונות אופי כגון:

תושייה, הומור ויצר הישרדות>

בבוקר, כשהמדען התעורר, הוא מצא על יד המזוודה שלו את הכלבלב הזה שמיד זכה לכינוי "ספארקי" :

(ניתן להקליק על התמונות להגדלה)

 <פאוזה למחיאות כפיים>

** THE END **


(בינתיים...)

פרטים ותקריבים:


את גזרת הגוף שרטטתי ביד חופשית בהתאם למידת הצוואר הרצויה ואת גזרת הראש לקחתי מספר תפירה יפני.  הראש חובר לגוף בתפירה ידנית במיקום שיאפשר לילד להניח עליו את הראש כך שלצוואר תהיה תמיכה נוספת.

הכרית כולה תפורה מבד מינקי שהוא בעל מגע נעים (אי אפשר להפסיק ללטף) כדי שיהיה נעים לשים עליו את הלחי ולישון עם חיוך. 

הפה רקום בתך שרשרת, העיניים-חרוזים שחורים והאף מלבד חום.

הגוף ממולא אקרילן סינתטי (החץ מצביע על הפתח דרכו הפכתי את הכרית והכנסתי את המילוי):

בהתחלה תכננתי לתפור כרית בסיסית ועליה להלביש את הכיסוי מהמינקי כדי שניתן יהיה לשלוף את הכרית ולנקות את הכיסוי. לא עשיתי זאת מפאת קוצר הזמן (אז מה אם ידעתי על הנסיעה חצי שנה מראש?) 
בדיעבד, אני חייבת (טוב, לא חייבת אבל, לא מתאפקת) לציין שאנחנו כבר חצי שנה אחרי תחילת השימוש בכרית והבד עדיין נעים מאד ושומר על מראה נקי, למרות צבעו הבהיר ולמרות העובדה שהכלבלב הזה נגרר אחרינו (בלי רצועה) לכל נסיעה שמעבר לטווח גדרה-חדרה.