עוגות היה לנו?

נדמה לי שמזמן לא, אז הנה שתיים מהשלל האחרון:
הראשונה - עוגה לבר המצווה של האחיין. נתבקשתי להביא עוגה. לא היו דרישות מיוחדות לסוג העוגה ואפילו לא היתה בקשה לקשט, אבל ידעתי שהעוגות האחרות יהיו קרמיות ועשירות ורציתי לפנק אותו בעוגה מיוחדת וחגיגית. תיכננתי להכין עוגה בחושה ויציבה ולעטוף אותה ולקשט אותה בבצק שוקולד .
אָ-מָ-מָה? מעולם לא עבדתי עם בצק שוקולד! הדבר היחידי שידעתי לגביו (בעצם לא ידעתי, שיערתי) - זה שהוא הרבה יותר טעים מבצק סוכר.
יום חמישי לקראת הצהריים קפצתי לחנות שוגה ובשיא הבטחון ביקשתי לקנות גלוקוזה. כשסיפרתי למוכרת שאני רוצה להכין בצק שוקולד, היא אמרה משהו בנוסח: "המממ" מבשר רעות ושאלה/אמרה: "כבר עבדת עם בצק שוקולד, נכון?!"
- "נכון שמעולם לא" אמרתי בעודי שומרת על פאסון של הומור וביטחון עצמי למרות שמרגישה עקצוץ מבשר רעות, "למה?"
-"זה עלול להיות קצת מסובך..." אמרה וקראה למוכרת השנייה שתבוא לייעץ...
-" לא נורא, אני לא מפחדת מאתגרים וחוץ מזה יש לי זמן, אני צריכה לתת את העוגה רק בערב" אמרתי, עדיין לא נותנת לעקצוץ המתגבר לשבור לי את המוטיבציה.
-" הערב???????" נזעקו שתי המוכרות וקראו למוכרת השלישית, לכאורה כדי לייעץ אבל כבר היה ברור שזה כדי לראות את המשוגעת בפעולה.
-"כן" אמרתי מרגישה איך בכל זאת המוטיבציה מתחילה לזחול לי מהלב לכיוון הרגליים "אני מכינה את הבצק עכשיו, שמה במקרר שייתיצב מהר ויאללה לעבודה"
- "אבל הבצק צריך לעמוד 3 ימים לפני שמתחילים לעבד אותו... ונגיד שהמקרר יזרז את התהליך, עדיין לא תספיקי וחוץ מזה כדי לצפות עוגה בבצק שוקולד צריך קצת נסיון והיכרות עם הבצק הזה..." וקראו לטל כץ, בעלת המקום ובעלת הניסיון הרב ביותר בהתמודדות עם עוגות מסובכות וקליינטים בעלי רצונות ייחודיים (כנסו ללינק של החנות, תגללו למטה ותראו את עוגת החתונה המוארת [כן, מוארת!] שהכינה ותבינו על מה אני מדברת)
-" אז מה אתן מציעות?" ניגבתי את הזיעה. זהו, נשבר לי הפאסון.
- "מה רע בבצק סוכר?"
< האמת, מה רע, באמת?! למה אני תמיד חייבת לסבך את עצמי?! >
וכך צופתה העוגה בבצק סוכר חום-שחור (תודו שזה ניראה די דומה לשוקולד) והורדים, שבמקור תוכננו גם הם להיות מבצק השוקולד, הלבינו (מי אמר מייקל ג'קסון?) וזכו לגימורים יוקרתיים בצבע זהב (הידעתם שכדי לייצר צבע זהב ולא משנה אם למאכל או כצבעי גואש, חייבים להשתמש בכמות מזערית של זהב אמיתי?).
הוספתי תחרה שאת דוגמתה נתתי לבכורי לבחור (אני הייתי הולכת על סגנון רך יותר, אבל בדיוק בגלל זה ביקשתי ממנו לבחור, בכל זאת זה מיועד לנער בן 13) וכיתוב ברויאל אייסינג. רואים שזו הפעם הראשונה שעבדתי עם רויאל אייסינג, אבל אני מקווה שזה לא מכער מדי:

בהתחשב בעובדה שלקח לי כמעט 5 שעות מרגע שהתחלתי לאפות את העוגה ועד שסיימתי לחבר את אחרון הקישוטים, אני חייבת להודות לצוות המקצועי של שוגה, שבעצותיו הטובות חסך לי המון עוגמת נפש.

למחרת הוזמנו למסיבת יום הולדת של זוג חברים, שניהם חגגו 40. ביקשו לא להביא מתנות רק אלכוהול. ממני ביקשו עוגה (שמתן לב למוטיב החוזר?) מכיוון שרציתי בכל זאת להביא משהו שירגיש כמו מתנה אבל יכבד את בקשתם שלא להביא מתנות ומכיוון שהפעם כבר היה לי נסיון (בכל זאת, עברו כבר 24 שעות מהעוגה הקודמת) ביצירת עוגה עם ציפוי בצק סוכר, ורדים, תחרה ורואיל אייסינג, זה מה שיצא:

האמת, ניראה יותר כמו עוגת חתונה אבל, היי, לפחות זה (כמעט) בלי צבע מאכל.

תמיד מצחיק אותי שאנשים מפחדים לחתוך עוגות מבצק סוכר, לא רוצים לקלקל (-:

אני דווקא ממש נהנית לראות את היצירה מתכלה ולא נתקעת למישהו בבית כמו מתנה-לא-רצויה-שאי-אפשר-להחליף.

רחלי