מימונה מבית סבא

איזה סבא? לא שלי זה בטוח.
מה לעשות, נולדתי למוצא הלא נכון.
אבל למה שאתן לעובדה פעוטה כזו להפריע לי לארגן איזו מסיבה קטנה?!
קצת(?) מתוקים, מוסיקה, חברים והמון קולולו והנה גם אני בחוגגים.
אבל להבדיל ממי שיודע שהוא עומד לחגוג מימונה ומתארגן על זה כשבוע-שבועיים ואף יותר מראש, אצלי נולד הרעיון לקראת מוצאי חג הפסח.
אבל כמו שאתם מכירים אותי- שאני אתן לעובדה זניחה כזו להשבית לי את החג?
ברגע שהתאפשר, אצתי רצתי וקניתי את החומרים הדרושים ושולחן ועליו- פוטיפורי שוקולד (לצערי, לא כמו של יעל יניב), תותים ותפוחים עם פונדו שוקולד, עוגיות חלבה נימוחות, ממתקוקוס (המצאה של הבן שלי), מופלטות עם דבש וחמאה באדיבות טלי חברתי שגם סבא שלה לא חגג מימונה מעולם, בירה באדיבות מבשלת הדובים (לא קשור למימונה, קשור למצב הרוח), מוסיקה שמחה באדיבות האינטרנט ואווירה מצויינת בחסות כל החברים שהתאספו ובאו באופן ספונטני - וגם אנחנו זכינו לחגוג.

אמנם פרס לא בא לבקר,

אמנם הקולולו שלי הוא סוג של אותנטי אבל לא אתני,

אמנם לא הספקתי להתארגן על לבוש מתאים,

אבל שאני אתן לעובדות לקלקל לי?

היה מה זה שמח.

וזה הממתקוקוס (ממתק קוקוס) שהמדען הקטן המציא ומדגמן. זה אשכרה טעים והוא מת להופיע עם המתכון בטלוויזיה, אז אם יש לכן קשרים....