ספר שמן - הקרב על הכריכה

כשהתנדבתי ליצור את כריכת הספר השמן - שניתן לדפי, אחר כבוד, לכבוד יום הולדתה שיחול בעוד כמה ימים אבל נחגג בשמחה רבה כבר בשבוע שעבר - לא היה לי בראש שום רעיון מיוחד, חשבתי שאחתוך קרטון ואצפה בנייר, אוסיף קישוטים וזהו, בערך. אז זהו, שלא!

אבל התחלתי מהאמצע. בעצם, הסיפור מתחיל כמה ימים קודם, כשגעגועי לתפירה+ כמה שיחות על הא ועל דא שכאלה, הובילו אותי להחלטה לתפור לדפי חצאית כמתנת יום ההולדת. בחרתי בבד טריקו בצבע חום-שוקולד, עם דוגמת תחרה מעט שקופה ובעת שחיפשתי בד לבטנה, גיליתי כל מיני בדים מעניינים נוספים וכך נולדו להם כמה רעיונות:
הראשון - לבחור לבטנה בד שהוא יפה בפני עצמו ולעשות את החצאית דו-צדדית.
והשני - לרכוש בד דמוי עור, שגיליתי בחנות, למטרות סקראפיות כגון כריכת הספר השמן וחיתוך קישוטים (אני רק צריכה לקנות תבניות חיתוך לקאטל המסכן שלי ששוכב לו בחושך ומחכה שישתמשו בו).
אחרי שעה וחצי של לבטים ושיגוע המוכרת הכל כך מקסימה (חנות "פשתן" בכפר סבא. בדים, סריגה, סרטים, כפתורים... בקיצור- גן עדן). בחרתי בבד טריקו ירוק בעל דוגמה זהה לבד החום. הוספתי ובחרתי גומי חום למותניים ותחרה חומה למכפלת... רק כדי להגיע הביתה, להתחרט על הגוון ולחזור לחנות לקנייה מחודשת של גומי ותחרה בצבע קרם. ככה זה, כשיש המון מבחר בחנות והמון רצון-טוב בלב לקלוע לטעם של בעלת יום ההולדת, אפילו תהליך פשוט כמו בחירת גומי - הופך להיות מסובך.
כשרציתי לשרטט את הגיזרה גיליתי שאין לי נייר פרגמנט, אז לקחתי נייר אריזת מתנות ושרטטתי עליו. רק כשסיימתי לשרטט והפכתי לרגע את הנייר, שמתי לב לדוגמה המסטיקית שלו:

מקריות או יד מכוונת? לאלוהים הפתרונים (-:


והנה תקריב של הבד הירוק, אפשר לראות את דוגמת התחרה:

בתהליך תפירת הסרטים על המכפלת:

מקופל, מגוהץ, ארוז ומכן למסירה (התגית, כצפוי, במשיכת מכחול אחת על רקע החתמות סקראפיות):

והחצאית "על" דוגמנית הבית, מהצד החום:

ומזוית אחרת (המכפלת אלכסונית ולכן התחרה שתפורה לצד הירוק נחשפת מתחת):

ומהצד הירוק (תוך הדגמת אפשרויות לבישה נוספות):

כשסיימתי לתפור את החצאית, התפנתי להכין את כריכת הספר השמן. במקור, כאמור, היה לי תכנון אחר, אבל החיים הם מה שקורה בזמן שעושים תוכניות אחרות -וכך, הגעתי להתנסות בתפירת כריכה (מי שקורא את המשפט האחרון עלול להתרשם שיש לי המון נסיון ביצירת כריכות ו/או ספרים שמנים בטכניקות אחרות, אבל האמת היא שעד לאותו הרגע הייתי בתולת ספר שמן ובתולת כריכות בעת ובעונה אחת, כך שזו הפעם היתה הפעם הראשונה שלי בשניהם).
ואז התחלתי את מה ששעתיים אח"כ התברר כ"קרב על הכריכה"...
ובכן, חתכתי ריבועי בד דמוי עור מעט גדולים ממידת הכריכה המתוכננת ועל אחד מהם תיפרתי את שמה, ביד חופשית.
וכאשר אני כותבת " ביד חופשית " כוונתי, אשכרה, ביד חופשית.
מעולם לא תיפרתי עבודות טלאים מאיזשהו סוג (אולי כי מעולם לא עסקתי בטלאים) ואין לי בבית את הציוד הדרוש לכך (למיטב הבנתי קיימת רגל מיוחדת למכונת התפירה), אז פשוט הורדתי את רגל ההולכה של המכונה לגמרי ובאומץ לב שאפשר להשוות אותו רק לטיפשות גדולה, הובלתי את ה"דף" כראות עיניי.
ואז הבנתי את המשפט האלמותי "קשה באימונים- קל בקרב!" ו"מי שלא מתאמן - שלא יתלונן" (תוספת שלי). כי בלי רגל שמצמידה את הבד למכונה (בעיקר כשמדובר בבד מחליק כל-כך ובמיוחד שלא טרחתי לתכנן או לסמן לי את האותיות על הבד) אין המון קשר בין הרצונות שלי לתפור בגודל מסויים ובמקום מסויים לבין המקומות אליהם מטייל הבד ולתוצאה הסופית.
מצד שני - יצא לא רע, אז אולי עליתי על פטנט...
את העלים קרעתי מקארדסטוק ירוק ותפרתי לכריכה, אבל הפעם הפגנתי תושייה בעת קרב והשתמשתי בדבק סטיק שמתאים להדבקת נייר, עץ ובד וכך הצלחתי למנוע את "בריחת" העלים למרות שהבד ברח גם ברח ממכונת התפירה. תוך דבקות עילאית במטרה, תפרתי גם סלסולים ורצועות בד מודפסות בכיתובים סנטימנטליים (נדמה לי שזה של 7 gypsies), נעצתי פרחי בד וסרט סאטן, הדבקתי כמה אבני זכוכית  תפרתי את שני חלקי הכריכה אחד אל השני עם קרטון אפור בינהם. לסיום מרחתי סטיקלס:

אחרי שדפי קיבלה את הכריכה והדפים, ניקבנו את הכל, השחלנו טבעות ויצא ספר שמנמן ומתוק (ותודה לדפי, צלמת הבית):

אצל קשת ויעל קיפודים תוכלו לראות את הדפים שהן הכינו לספר הזה.
ואצל דפי עצמה תוכלו לראות את המתנות הנוספות.

לא פוסט מצחיק, אבל מה מצחיק בפעם הראשונה?! (לפחות לא כאב!)
רחלי