אני אוהבת נשים...

הנה, יצאתי מהארון!

טוב, ליתר דיוק יצאתי מארון היצירה (-:
וגיליתי שיש המון נשים יוצרות, מוכשרות, מקסימות, משתפות ומפרגנות וכולן אוהבות לטייל בעזרת המסך והמקלדת ברחבי העולם הוירטואלי. לפעמים, באיזשהו שלב של הטיול הוירטואלי הוא הופך להיכרות אמיתית וכיף לגלות שמאחורי המקלדת נמצאת נשמה ענקית ומוכשרת שרק רוצה לשתף ולפרגן. (בעולמנו הציני, אם מישהו יציע תוכנית ריאלטי על זה- אף אחד לא יאמין שזה יכול להיות אמיתי).
לפני יותר מחודש בעת החלפת המתנות שנערכה במפגש קומונת "המפתח ליצירה" התלהבתי מהכרית שפיצ'ולה (שעד לאותו הרגע לא הכרתי) הכינה. ידעתי שהבן שלי, שהוא חתלתול לא קטן, היה מתאהב בה (בכרית): גם יפה וגם (וזה הכי חשוב) נעימה!!! (דרך אגב, אל תשכחו להציץ בפליקר שלה לראות את עוגות החיתולים המהימות שהיא מכינה).
עבר חודש, הדי המפגש שכחו, ופתאום, לפני שבוע, ככה סתם וללא סיבה, קיבלתי מפיצ'ולה חבילה - כרית לבן שלי. אני אתן לתמונות לדבר כי כל נסיון להסביר במילים עד כמה הוא התלהב לקבל את הכרית פשוט לא יצלח וכבר שנו רבותנו שתמונה אחת שווה אלף מילים (ותודה לדפי {עוד אישה מקסימה שהרווחתי מהוירטואליה} שהספיקה בזריזות לשלוף את המצלמה ולתעד את פתיחת המתנה):

הכרית מטיילת איתו בין חדרי הבית וכשהוא רוצה פינוק הוא מניח עליה את הלחי ומחייך.

הוא כתב לה מסר תודה מתוק בשמו ואני רוצה בשמי, לשוב ולומר לה- תודה ענקית מכל הלב Iאייקון של נשיקהI.

באותו השבוע בו התקבלה הכרית העלתה יעל קיפודים פוסט כיצד מכינים את כלוב הציפורים המקסים שלה.

אני מחכה להדרכה הזו מאז הכלוב הראשון שלה לפני 4-5 חודשים. קראתי את הפוסט בהתלהבות רק כדי לגלות בסופו הפתעה ענקית - יעל נותנת לי את הכלוב! לי!!!

תבינו, עד לאותו היום פגשתי את יעל רק פעם-פעמיים וההיכרות האמיתית (הפיסית) ביננו היתה שטחית ביותר. לעומת זאת ההיכרות הוירטואלית היתה עמוקה (לפחות מהצד שלי - חרשתי את הבלוג שלה הלוך ושוב כל כך הרבה פעמים שעוד מעט יצמח שם משהו).

אח"כ קיבלתי ממנה מייל שאם אני מוכנה לחכות עוד קצת היא כבר תצפה לי אותו בבדים. ובמייל נוסף הודיעה לי שמכינה לי גם את הציפורים.

בקיצור - זכיתי ביצירת קיפודים מקורית.

לא להאמין כמה אושר כלוב אחד ושתי ציפורים יכולים להכניס לתוך בית אחד ובעיקר לתוך הלב (-:

והנה אני מדגמנת אושר בעת קבלת המתנה (ושוב תודה לדפי צלמת הבית):

ועד שאסדר את המרפסת (שבוע הבא, מבטיחה!) תליתי אותו בסלון על הוו של שק האגרוף שכבר הרבה זמן אינו בשימוש. הנה תראו:

הכלוב הזה יקבל בוק רציני לכשיתלה במרפסת. מה שמעניין הוא שכאשר ניסיתי לצלם אותו בלי שיראו ברקע חפצים של הבית, גילתי שמוטיב הציפורים הוא מוטיב חוזר אצלי בבית: ציור קיר גדול שציירתי לפני שנה ורבע, תמונה שחמותי ציירה לנו, בובת תוכי שהבן הכין ועכשיו גם הכלוב הזה (-:

יעל, אני יודעת שהתודות שלי כבר מביכות אותך, אבל חשוב לי לומר לך ולפיצ'ולה - שמעבר ליופי של החפצים (והם י פ י ם !) מדובר פה בנתינה שאינה מובנת מאליה.

לזכור שאהבתי את היצירה שלכן, לפנות את הזמן כדי ליצר עוד אחת ולתת אותה ככה, בשביל הכיף, בלי החלפה וללא תמורה - זה, כאמור, לא מובן מאילו ומאד מאד מאד מרגש.

אז ממעמקי הלב - תודה ענקית לשתיכן.

זכיתי.

באהבה,

רחלי