לפני מספר חודשים קיבלתי טלפון מחברה:
"רחלי, חברה שלי עורכת בר-מצווה לבן שלה והיא רוצה להכין חמסות עם ברכות וקישוטים לאורחים. היא רוצה לקשט את החמסות בדֶקָלִים של ורדים קטנים, היכן היא יכולה להשיג? "
טלפונים למספר חנויות יצירה שאני מכירה העלו שכרגע, אין בנמצא- לא ורדים, לא בגודל הרצוי ולא במחיר מתאים.
הכוונה לתת לאורחים מתנה עבודת יד ריגשה אותי וכהרגלי, דיברתי מהר מדי (מצב בעייתי כי השכל לא מספיק להשיג את הלב ואת הפה) ואמרתי " יאללה, אם היא רוצה פרחים - אני יכולה לצייר לה". זהו, דיברתי ואין דרך חזרה.
השכל שלי, שידע כמה עבודה אחרת מחכה לי, הלך להתבייש בפינה על כך שהוא אולי חכם אבל לא ספורטיבי בעליל. עובדה, שוב הפה המהיר והלב הרך שלי השיגו אותו.
ובאמת לאחר מספר ימים, נחתו על שולחני כמה עשרות(!) חמסות המחכות לפרוח.
כשצריך לעבוד על כזו כמות, עובדים בסרט נע: פורסים את כל החמסות על השולחן (לא צילמתי), מציירים עלים על כולן (לא צילמתי), מוסיפים את הורדים (צילמתי, חכו רגע) ולאחר הייבוש- מברכים "שהחיינו".
לאחר הייבוש נארזו החמסות בקופסא גדולה, עם ניילונים מפרידים כדי למנוע שיפשוף (סליחה על הפלש המסנוור, לפחות זכרתי לצלם).
רואים שמתחת לניילון מציצות שכבות חמסות נוספות?
הן נשלחו לחברה של החברה שארזה בצלופנים ובשמחה גדולה חילקה לכל באי בר-המצווה כאות תודה על השתתפותם.
ועוד פרוייקט סומן ב-V.
השכל שלי שוב מתהלך גבה קומה: הוא אולי לא ספורטיבי, אבל מספיק חכם כדי להצליח להניע אותי בזריזות בתנאי לחץ, כך שסיימתי בזמן גם את העבודה הזו וגם את העבודות האחרות שחיכו על שולחני ועליהן אכתוב בפוסט נפרד.
ואם במקרה אחת מכן קיבלה חמסה כזו מתנה - זה הזמן להחמיא ליוצרת :-))
רק בשמחות,
רחלי
נ.ב.,
ואם בשמחות עסקינן - סדנאות הציור שאערוך בסטודיו מסטיקים כבר כמעט מלאות: ביום שישי 5/2- מלא וביום שלישי 9/2 נותרו 2-3 מקומות אחרונים.
זה מאד משמח אותי כי אין דבר שאני אוהבת יותר מללמד ובמיוחד את הטכניקה הזו שבזכותה אני תמיד מצליחה לצאת מהצרות שאני מכניסה את עצמי (עיין ערך הפוסט לעיל וגם פוסטים קודמים בהם נתקעתי ללא כרטיסי ביקור או עם כתמים על הבגדים).
"רחלי, חברה שלי עורכת בר-מצווה לבן שלה והיא רוצה להכין חמסות עם ברכות וקישוטים לאורחים. היא רוצה לקשט את החמסות בדֶקָלִים של ורדים קטנים, היכן היא יכולה להשיג? "
טלפונים למספר חנויות יצירה שאני מכירה העלו שכרגע, אין בנמצא- לא ורדים, לא בגודל הרצוי ולא במחיר מתאים.
הכוונה לתת לאורחים מתנה עבודת יד ריגשה אותי וכהרגלי, דיברתי מהר מדי (מצב בעייתי כי השכל לא מספיק להשיג את הלב ואת הפה) ואמרתי " יאללה, אם היא רוצה פרחים - אני יכולה לצייר לה". זהו, דיברתי ואין דרך חזרה.
השכל שלי, שידע כמה עבודה אחרת מחכה לי, הלך להתבייש בפינה על כך שהוא אולי חכם אבל לא ספורטיבי בעליל. עובדה, שוב הפה המהיר והלב הרך שלי השיגו אותו.
ובאמת לאחר מספר ימים, נחתו על שולחני כמה עשרות(!) חמסות המחכות לפרוח.
כשצריך לעבוד על כזו כמות, עובדים בסרט נע: פורסים את כל החמסות על השולחן (לא צילמתי), מציירים עלים על כולן (לא צילמתי), מוסיפים את הורדים (צילמתי, חכו רגע) ולאחר הייבוש- מברכים "שהחיינו".
התקלה הקלה (עוד בחיים, לא עברה אצלי עבודה בלי איזו תקלה) הייתה ששולחן העבודה שלי לא מספיק גדול כדי לפרוס הכל ועל הרצפה לא רציתי (כי אין לי חדר עבודה ואי אפשר להשבית את כל בני הבית שלא יעברו במטבח או בסלון), כך שהעבודה נפרסה על פני כמה ימים והחמסות נפרסו בכל פינה אפשרית ברחבי הבית.
לאחר הייבוש נארזו החמסות בקופסא גדולה, עם ניילונים מפרידים כדי למנוע שיפשוף (סליחה על הפלש המסנוור, לפחות זכרתי לצלם).
רואים שמתחת לניילון מציצות שכבות חמסות נוספות?
ועוד פרוייקט סומן ב-V.
השכל שלי שוב מתהלך גבה קומה: הוא אולי לא ספורטיבי, אבל מספיק חכם כדי להצליח להניע אותי בזריזות בתנאי לחץ, כך שסיימתי בזמן גם את העבודה הזו וגם את העבודות האחרות שחיכו על שולחני ועליהן אכתוב בפוסט נפרד.
ואם במקרה אחת מכן קיבלה חמסה כזו מתנה - זה הזמן להחמיא ליוצרת :-))
רק בשמחות,
רחלי
נ.ב.,
ואם בשמחות עסקינן - סדנאות הציור שאערוך בסטודיו מסטיקים כבר כמעט מלאות: ביום שישי 5/2- מלא וביום שלישי 9/2 נותרו 2-3 מקומות אחרונים.
זה מאד משמח אותי כי אין דבר שאני אוהבת יותר מללמד ובמיוחד את הטכניקה הזו שבזכותה אני תמיד מצליחה לצאת מהצרות שאני מכניסה את עצמי (עיין ערך הפוסט לעיל וגם פוסטים קודמים בהם נתקעתי ללא כרטיסי ביקור או עם כתמים על הבגדים).
חמסות מקסימות!
השבמחקאיזה כיף שיש חברה כמוך!!
פחחח... תמיד אנחנו מוצאות את עצמנו "מנודבות"..
אבל איזה כיף זה!
ננה_בננה
צודקת. יש בזה המון הנאה והרגשה של משמעות.
השבמחקחמסות מדליקות ברמות!:) אני מאוד אהבתי
השבמחקחכם חכם, אבל שיחקת אותה מקסים,
השבמחקבטוח שגם נהנית להכין אותם
אהובה
לא קיבלתי חמסה... :-(
השבמחקאבל זה לא ימנע ממני להחמיא ליוצרת :-)
יצא לך מקסים, והרבה יותר שווה מה"כוונה המקורית" של הדקאלים (כתבתי במרכאות כי נראה לך שלא לזה התכוונו מלכתחילה? חחח)
ועל הכתיבה שלך וההגדרות שלך - אני הרוסה.
אין על השכל שלך...גם אני לא ספוריטבית אז אני נורא מזדהה אתו!
לדעתי האורחים כבר מייחלים לחתונה של הבן מצווה...:-)
השבמחקרחלי את מקסימה!
השבמחקבזכותך החמסות יצאו משגעות ומיוחדות,
רואים שאת מכניסה את הלב לדברים שאת עושה
והכתיבה שלך........
נ.ב. הלוואי שיכולתי להשתתף בסדנא אני משוגעת על ורדים ועל הטכניקה שאת מעבירה (ואני עדין לא יודעת) אבל אין לי דרך להגיע
החמסות משגעות!!!! איזה הספק...
השבמחקהתוצאה מקסימה, את מוכשרת ביותר (ומטורפת ביותר), הייתי מתה לדעת לצייר ורדים מקסימים שכאלה.
השבמחקאכן לב רך וטוב יש לך.
השבמחקכל הכבוד על ההתנדבות והחמסות היפהפיות שייצרת.
זה צבען הטבעי של החמסות או שצבעת אותן?
מחמיאה ליוצרת !!!מקסים !! ואיזו תושייה... כל הכבוד לך...
השבמחקואיזה כיף שיש סיכוי שאני רשומה לסדנא (בזכותך..) מחכה לדעת אם יש לי מקום...
הוצאת לי את העיניים עם החמסות האלה... מקווה שהאורחים יודעים להעריך את היצירה המזהימה שקיבלו :-)
בנות תודה לכן, איזו באסה שאני לא יכולה לענות לכל אחת בנפרד.
השבמחקיעל - מחמאה ממך על הכתיבה - זו מחמאה מחמיאה במיוחד.
תמר, אהובה, מרב, מיטל ומקופלת - נשיקות ותודות.
ציקוש - עניתי לך בבלוג שלך, ו- תתחדשי.
קרניבל - החמסות צבועות עם ספריי צבע ולכן הציור עצמו נעשה בצבעים שמיועדים לזכוכית, כדי להיות בטוחה שייתפס היטב וגם כדי שיבריק קצת.
הגר - ברור שיש מקום בשבילך. איזה כיף!
וי וי וי... איזה חמסות מרשימות, כולם נהנו מלבך הטוב.
השבמחקוכן ירבו הפרויקטים
בעיני את מאד מאד ספורטיבית!!!!!
השבמחקרק בחורה עם שכל ספורטיבי יכולה להתנדב בכזו ספונטניות למשימה כזו.
יצא מקסים ובאמת איזה כייף שיש את הטכניקה הפשוטה הזו.
היא היצילה אותי בזמנו כשהתנדבתי לצייר את הקיר הענק בבית הספר וטענתי ספוגים גדולים בשני צבעים כדי להצליח לסיים את המשימה תוך כמה ימים
טוב, קנית אותי עם החמסות :):):)
השבמחקאיזה כיף שנפגשים בשבוע הבא!!!!
ו... תודה על הרעיון למתנה לאבא שלי, אין לו ממש איפה לשים את הלוח עד, אבל אני אחשוב בכיוון :):):)
נשיקות!