הפעם אני לא אגיע לרגע האחרון...Everything will be different this year

For the English text - please scroll down. TNKS 

את המנטרה הזו אני משננת לעצמי מאז שנה שעברה, כשכמובן הגעתי ליום האחרון ללימודים בלי מתנות למורות ועבדתי כל הלילה כמו משוגעת כדי לטפל בקופסאות פרינגלס ולמלא אותן בחטיפי אנרגיה מתוצרת בית.
ולא קופסה אחת הכנתי וגם לא שתיים. לא פחות מ-5 קופסאות וכ-100 (!) חטיפי אנרגיה נרקחו להן במטבחי בלילה ההוא.

"Everything will be different this year"

I repeat this mantra consistently since last summer, when, of course I got to the last day of school without farewell gifts for my sons' teachers, and had to work like crazy through the night to altered Pringles' containers and fill them with homemade energy bars.

And not one container I made, not even two. No less than 5 containers and 100 (!) energy bars were concocted in my kitchen that night.

כמובן, שלהגיע לרגע האחרון זה סיפור חיי, הרי גם ברכב, בדרך לחופה (של עצמי) עוד תפרתי קישוטון של הרגע האחרון (הכי תרתי משמע שיש!) לשמלתי הענוגה (למרות שהחתן המיועד ניסה להשביע אותי, במעמד הצעת הנישואין, שלא אעשה את זה).
אופי זה אופי, ובכל זאת, השנה החלטתי שאני מתארגנת על המתנות מספיק זמן מראש.
וכנגד כל הסיכויים, כל העיסוקים ובעיקר כנגד האופי שלי - הצלחתי לעמוד במשימה.
טוב, האמת שעוד לא סיימתי ולכן אולי לא כדאי לרתום את הסוסים לפני העגלה, אבל היי - לפחות התחלתי בזמן (-:
ומה רקחתי הפעם?
המחנכת של הקטן נפרדת מהם (ומאיתנו) אחרי שנתיים וזו הזדמנות מצויינת להכין מיני אלבום בצורת ילקוט שאני זוממת עליו כבר המון זמן.
ההדרכות שיש ברשת מתייחסות רק למארז פצפון בצורת ילקוט(ון) ולתוכו ניתן להכניס מיני אלבום(ון) בן כמה עמודים ואילו אני רוצה ילקוט ממש, המהווה יחידה אחת עם האלבום ושלא יהיה קטנטן כי אני רוצה להכניס עמוד עבור כל ילד מהכיתה (תמונה קטנה וכמה מילים מכל ילד) כלומר כ-32 עמודים.
אז היום בבוקר שינסתי מתניים, ישבתי מדדתי, שרטטתי, גזרתי, חתכתי, שיניתי, הדבקתי, שוב חתכתי, פרקתי את ההדבקה והרכבתי מחדש והגעתי לתוצאה הזו:

Reaching breathless to the last moment is the story of my life. Even on the way to my wedding I sew and added a last-minute decoration (literally last-minute!) to my enchanted dress (although the groom-to-be tried to swear me, right after the proposal, not to do so).

Being my nature as it may, yet, this year I decided to be ready with the presents in advance.

Against all odds, against all occupations and especially against my nature - I did it.

Well, actually I have not finished yet, so maybe I should not count the chickens before they are hatched, but hey - at least I started on time (-:

So, What did I concocted this time?

my little son' teacher is leaving after two years with this class, so this is an excellent opportunity to prepare a backpack shaped mini album I was planning to do for ages.

The backpack tutorials' the net have to offer are for tiny bag only, into which you can insert a mini-mini album with just few pages. I wanted a real bag, which is one unit with my mini album because I want to put approximately 32 pages (a page with a few words and small image for each student).

This morning I sat, I tried, I drew, I cut, I cut again, I changed, I glued, I peeled I reattached and came up with this prototype:

זו עדיין לא הגרסה הסופית. אני מתכוונת לעשות עוד כמה שינויים בגזרה וגם עדיין לא הכנתי את כל עמודי האלבום (הם יהיו בנויים, לפחות בחלקם, על תגיות בגדים שאני אוספת בחדווה ולפי הכמות שיש בידי כניראה שאני לא קונה מספיק בגדים).

It is still not the final version. I'm going to do a few more changes to the pattern and have not made the album pages yet (they will be built, at least partial, on the clothing tags and I happily collect (and judged by the amount of tags I have- apparently I do not buy enough clothes).

מה שהכי הדליק אותי בגזרה שהכנתי שבשינוי קל בלבד ניתן להפוך אותו למיני אלבום תיק יד של גברת במקום ילקוט וכך נולד שמו בישראל - ילקותיק בן מרת רחלי גזית תחי'

מחר, בע"ה אבצע אותו מחדש עם השינויים והתיקונים אז-
המשך יבוא
(-:

The thing that turned me on in the pattern I made is that only slight change is needed to make this wonderful backpack into an amazing lady's-handbag shaped mini album.

And this new baby will be known by its name: Hand-back-bag by Long live Mrss Rachel Gazit

Tomorrow, God's willing, I will do it again with the changes and additiosn so –

To be continued…