מאחורי הקלעים Behind the scenes of the magazine

איזה כיף לי!
כמות התגובות והפירגון שקיבלתי מכן על הפוסט הקודם עלתה על כל מה שיכולתי לדמיין ולצפות ויש לי רק דבר אחד לומר על זה:
די, די... תמשיכו!!! 
:-)
וחוץ מזה (טוב, לא באמת חשבתן שיש לי אך ורק דבר אחד להגיד) - תודה!
כל תגובה נוספת עשתה לי המון שמחה בלב (או כמו שאומר יוסף שילוח ז"ל במבטא פרסי קורע: "הלב שלי עושה גו-רו גו-רו " ), הגדילה לעשות לימור (כבר כתבתי כאן שיש לי פיה שימושית) שהפתיעה אותי במשלוח של זר פרחים מקסים ואיחולי הצלחה מרגשים. כבר יומיים הוא מככב אצלי בסלון ובלב ואני עדיין מופתעת ונרגשת מהמחווה.

הבטחתי פוסט של מאחורי הקלעים:
ובכן ילדים וילדות, סיפורינו מתחיל בראש שלי. שם שוכנת האמונה, שם אני חולמת בהקיץ, הוגה רעיונות, משכתבת נאומים למקרה שאזכה באוסקר ושם אני מספרת לעצמי סיפורים לפני השינה...
 אבל כדי שהסיפור, כל סיפור, יצא לאור עליו להתקיים גם במרחב חיצוני ובמקום מוחשי. ובכן ילדים וילדות, הכירו את המחשב שלי:

כאן על גבי המחשב, ריכזתי את כל הרעיונות, תחשיבי העלויות, רשימות חומרים ומשתתפים, תכננתי לוחות זמנים והכנתי פרזנטציות. המחשב הזה היווה את ליבו המכני של הפרויקט.


שיאן של עבודות ההפקה והעריכה (או בכל אופן, החלק הכי מעניין לספר עליו) הוא ימי הצילומים.


יום צילומים ראשון נערך בבית המקסים של משפחת טוניס (ויעידו על כך כל האמהות שלא הפסיקו להתפעל מהעיצוב החם והמזמין של הבית).

החל מהשעה 8:00 בבוקר נקבצו ובאו צלמות, ילדים, ילדות, הורים והורות ואפילו סבא וסבתא וגם דפי אחת שצילמה ותיעדה את ההכנות:

8:00 בבוקר - הילדים נפגשים ומכירים. שימו לב, ילדים יקרים, לסוכת הנצח מימין וזכרו את הכלל הראשון בתסריטאות: סוכה שרואים במערכה הראשונה- יורה במערכה השלישית!

גינה מטופחת, שמש, יום יפה ובכל זאת נדרשים עזרי צילום. כיווני מצלמות אחרונים והנה, מתחילים:

10:00 - מי מנחש מה בונים עוזרי ההפקה מכל האל-בדים הצבעוניים?

11:00 - בין בניה לפירוק נמצא הזמן למנוחה, שיזוף והנאה:

ומכיוון שהבחור נראה יותר מידי טוב מכדי להיות רק מאחורי הקלעים ניצלנו אותו גם לדוגמנות:

והוא לא היה החתיך היחידי על הסט, דוגמנים חתיכים במיוחד חיכו בסבלנות ובלי קפריזות במטבח, עד שהגיע תורם להצטלם... 

מספר פעמים במשך היום עצרתי, הסתכלתי מסביב והרשיתי לעצמי להתענג על היום הספציפי הזה ועל המיזם כולו. זה קרה ברגעים בהם הילדים נעמדו סביב שולחנות היצירה ולאחר שקיבלו הסבר ראשוני מה היצירה שעליהם לבצע - שקעו בעשייה, לפעמים בשקט ובריכוז מופתיים ולפעמים תוך שחרור צחוקים מתגלגלים ורוח שטות, ומבחינתם היו ממשיכים ליצור עוד ועוד גם אחרי שהמצלמות סיימו את מלאכתן. ברגעים הללו ידעתי שבחרתי יצירות שעונות על כל הקריטריונים: קלות, יפות, רב-גילאיות, כייפיות במהלך העשייה ושוות במבחן התוצאה.

החיוך המקסים של הילדה במרכז פשוט דרש תמונה משל עצמו:

לא רק הילדים נהנו מתהליך היצירה, תראו איזה ריכוז מפגינות הבחורות (מה שנותן לי רעיון למגזין הבא: יצירות לאמהות!):

וגם צחוקים

14:00 - הילדות ירדו מהמסלול (של תצוגת האפנה) והמבוגרות האחראיות "ירדו מהפסים":

17:00 - וכך, בין רוח היצירה לרוח שטות, חלף לו יום הצילומים ואתם, ילדים וילדות הגעתם למערכה השלישית ובה סוכת הנצח שלנו (מהמערכה הראשונה) ממציאה את עצמה מחדש כ...

אוהל קרקס:

עד כאן סיפורנו להפעם.

בעוד מספר ימים אעלה פוסט הכולל תשובות לשאלות ששלחתן לי בעניין המגזין ותמונות מיום הצילומים השני, שלא דמה בכלום (אבל בכלום!) ליום הצילומים הראשון...