רחלי גזית Rachel Gazit

אני לא מעבירה את רשימת המנויים שלי לתפוז, למרות שטכנית קיימת דרך כזו - אני מקווה שנהנתן איתי כאן ותמצאו לנכון לבוא לבקר אותי (או כמו שמימי אומרת- להציץ מאחורי הקלעים שלי) ולהירשם לקבלת עידכונים גם בכתובתי החדשה.

מחכה לכם בפרדס ליד השוקת,

רחלי

Although I love this blog

Although it is very convenient and easy to post here

Although I already have a respectable list of subscribers and followers

My blog moved and is now hosted on this platform: blog.tapuz.co.il/madeitmyself

I hope reading here was fun for you and hope you will come visit me (and sign up) at my new address.

Thanks for stopping by,

Rachel

Waldorf doll

2011-06-05T15:44:00.001+03:00

For an English version pls scroll down. Thanks

*****************

קיבלתי המון שאלות בנוגע להיכן ניתן להשיג את המגזין? ובכן, מכיון ששיווק המגזין לא נעשה על-ידי לוקח לי קצת זמן להתארגן על התשובות, בכל אופן בסוף הפוסט רשימה חלקית של חנויות בהן אני יודעת שהמגזין נמכר.

***************

לכבוד יום ההולדת של סמדר היא ביקשה כרית טלאים במקום ספר שמן.
כדי שהכרית תראה הומוגנית למרות כמות הידיים המעורבות בהכנתה נבחרה פלטת צבעים שאהובה על סמדר במיוחד: תכלת-צהוב-לבן. מכיוון שאני פחות מתחברת לשילוב הצבעים הללו שמתי פעמי ל"מעין הבדים" ורכשתי בד כותנה פרחוני, חמוד, שהזכיר לי פיג'מה (אני פריקית סמויה של בדי פיג'מה).

בעודי מתלבטת איך להפיק מהפיג'מה הזו טלאי לתפארת, נזכרתי שיש לי בבית בד כותנה, שצבעתי במו 4 ידיים (שתיים שלי ושתיים של אמא) בטכניקת המרבלינג (הסבר בהמשך).

כדי לייחד את הטלאי שלי החלטתי לעשותו מיני אלבום. מבד המרבלינג הכנתי את הכריכה החיצונית ומבד ה"פיג'מה" הכנתי את החלק הפנימי. על בד קנבס שניתן להעביר במדפסת הדפסתי תמונות של סמדר ואהוביה ותפרתי אותן לחלק הפנימי של האלבומון. הוספתי קישוט, לולאה וכפתור והטלאי מוכן.

עכשיו אני מגלה ש-אבוי... שכחתי לצלם את הטלאי המוגמר...

אז, בינתיים, הנה תמונה של הבד המדובר :

(ואני מרגישה כמו אירית רחמים שחורזת בעניין האגרטל באולמי רסיטל):

טכניקת המרבלינג (שיש) דורשת צבעים מיוחדים אבל ניתנת ליישום גם עם צבעי שמן (תוצאה פחות מוצלחת אבל אפשרית). מטפטפים את הצבעים אל אמבט מלא מים (רצוי לא זה שמתרחצים בו), מסרקים את הצבעים כדי לקבל דוגמת שיש, פורסים את הבד על המים שיגע בצבעים אך לא ישקע לתחתית האמבט (ולכן נדרשות 4 ידיים), מוציאים מיבשים ו-וואלה.

ומתנה מה?

החלטתי לנסות להכין בובת וולדורף שראיתי בחוברת יפנית ורציתי להכין כבר המון זמן. כמובן שהכנתי את המתנה ביום האחרון, כמובן שלא בדקתי איזה חומרים צריך וכמובן שלא היה לי בבית כמעט כלום ממה שהיה צריך. לעומת זאת יש לי בבית המון חומרים שלא קשורים...

אז אלתרתי:

קולב מתכת כשלד לגוף, יש? - יש !
בד מיוחד לעיצוב הפרצוף, יש? - אין! אבל יש לייקרה בצבע גוף.
יריעות חומר מילוי שנראות כמו בד ואין לי מושג מהן, יש? - אין! אבל יש אקרילן בתפזורת.
בד טריקו/לייקרה לבגד, יש?- אין! אבל יש בד פליז בצבע טורקיז (ושוב אני מרגישה כמו אירית רחמים)
צמר דק לשיער יש? - אין! אבל יש צמר עבה.

בקיצור, בלי החומרים המתאימים אבל עם המון מוטיבציה התיישבתי להכין את הבובה. כצפוי, בגלל שינוי החומרים (understatement ) זה כבר לא ממש וולדורף וגם לקח יותר זמן מהתכנון ועדיין, אי אפשר לעמוד בפני המותק הזו:

היו כמה התמודדויות בדרך ותקלה אחת שדווקא יצאה לטובה - לבובה לא אמורות להיות ידיים אבל כן אמור להיות לה כובע.

בגלל שהצמר ממנו עשיתי את השיער היה כל-כך עבה, הכובע לא עלה לה על הראש ולכן נפרם והפך לכנפיים/שרוולים אותן אני אוהבת יותר.

A Waldorf doll I had made even though I was missing almost all the materials that are needed to create a real Waldorf doll.

Metal hanger was used as a skeleton body.

I had no special fabric needed to make the face, but I had a body-colored piece of Lycra.
Original filler material was supposed to be pure wool that were not in my possession, but I had a bulk of synthetic material that is more difficult to work with, but I managed to.

Garments was made out of turquoise Fleece fabric.

The hair was made from thick wool Instead of a thin wool, but I like it.

And despite all the changes - look how sweet my little angel turn up to be:

**********************

והנה רשימת החנויות המובטחת:

מסטיקים- רעננה ובאינטרנט

ארטא כפר סבא

עיתון וספר – רמה"ש

אקוורל ציוד משרדי בע"מ – רעננה (ואולי גם בת"א)

גת בית התחביב והיצירה – רמה"ש

אומנות לכל בע"מ - רעננה

דוארט – הוד השרון

פלטינו דיזנגוף סנטר

מוזה גבעת שמואל

הובי חדרה

ניצן טויס בע"מ

המעיין א.מ. שיווק - אשקלון

פלסטלינה - חיפה

וסרמן - חיפה

רובין נהרייה

פיוטשר קום - ראמה

בעשר אצבעות – מרכז קסטרא חיפה

מציאון הצפון - חורפיש

מרכז התחביב והיצירה – נצרת עילית

איריס ישראל - רמת ישי (אני לא סגורה ב 100% שכבר יש אצלה)

קרן מאור אומנויות - ידיים יוצרות

ארט פקטורי – מבשרת ציון

ש.ס נייר ומספריים - מודיעין

אגן ספרים בע"מ - ירושלים

הכל לפנאי - ירושלים

ב.ב מוקד 2000 בע"מ

דושה – גבע בנימין

עפרוני רונן

שיקשק - ירושלים

מא-טף

ספרי שי- ירושלים

בגדול המגזין אמור להגיע בתקופה הקרובה לכל חנויות היצירה בארץ, אבל, אני מציעה לברר טלפונית לפני שמגיעים לחנות (גם אם היא מופיעה ברשימה הנ"ל) ולוודא. במידה ואין להם- הם תמיד יכולים להזמין מהסוכנים של חברת גורי לינרו או מהסוכנים של חברת סירקה מכשירי כתיבה.

מאחורי הקלעים Behind the scenes of the magazine

2011-05-26T00:37:00.004+03:00

איזה כיף לי!
כמות התגובות והפירגון שקיבלתי מכן על הפוסט הקודם עלתה על כל מה שיכולתי לדמיין ולצפות ויש לי רק דבר אחד לומר על זה:
די, די... תמשיכו!!!
:-)
וחוץ מזה (טוב, לא באמת חשבתן שיש לי אך ורק דבר אחד להגיד) - תודה!
כל תגובה נוספת עשתה לי המון שמחה בלב (או כמו שאומר יוסף שילוח ז"ל במבטא פרסי קורע: "הלב שלי עושה גו-רו גו-רו " ), הגדילה לעשות לימור (כבר כתבתי כאן שיש לי פיה שימושית) שהפתיעה אותי במשלוח של זר פרחים מקסים ואיחולי הצלחה מרגשים. כבר יומיים הוא מככב אצלי בסלון ובלב ואני עדיין מופתעת ונרגשת מהמחווה.

הבטחתי פוסט של מאחורי הקלעים:
ובכן ילדים וילדות, סיפורינו מתחיל בראש שלי. שם שוכנת האמונה, שם אני חולמת בהקיץ, הוגה רעיונות, משכתבת נאומים למקרה שאזכה באוסקר ושם אני מספרת לעצמי סיפורים לפני השינה...
אבל כדי שהסיפור, כל סיפור, יצא לאור עליו להתקיים גם במרחב חיצוני ובמקום מוחשי. ובכן ילדים וילדות, הכירו את המחשב שלי:

כאן על גבי המחשב, ריכזתי את כל הרעיונות, תחשיבי העלויות, רשימות חומרים ומשתתפים, תכננתי לוחות זמנים והכנתי פרזנטציות. המחשב הזה היווה את ליבו המכני של הפרויקט.

שיאן של עבודות ההפקה והעריכה (או בכל אופן, החלק הכי מעניין לספר עליו) הוא ימי הצילומים.

יום צילומים ראשון נערך בבית המקסים של משפחת טוניס (ויעידו על כך כל האמהות שלא הפסיקו להתפעל מהעיצוב החם והמזמין של הבית).

החל מהשעה 8:00 בבוקר נקבצו ובאו צלמות, ילדים, ילדות, הורים והורות ואפילו סבא וסבתא וגם דפי אחת שצילמה ותיעדה את ההכנות:

8:00 בבוקר - הילדים נפגשים ומכירים. שימו לב, ילדים יקרים, לסוכת הנצח מימין וזכרו את הכלל הראשון בתסריטאות: סוכה שרואים במערכה הראשונה- יורה במערכה השלישית!

גינה מטופחת, שמש, יום יפה ובכל זאת נדרשים עזרי צילום. כיווני מצלמות אחרונים והנה, מתחילים:

10:00 - מי מנחש מה בונים עוזרי ההפקה מכל האל-בדים הצבעוניים?

11:00 - בין בניה לפירוק נמצא הזמן למנוחה, שיזוף והנאה:

ומכיוון שהבחור נראה יותר מידי טוב מכדי להיות רק מאחורי הקלעים ניצלנו אותו גם לדוגמנות:

והוא לא היה החתיך היחידי על הסט, דוגמנים חתיכים במיוחד חיכו בסבלנות ובלי קפריזות במטבח, עד שהגיע תורם להצטלם...

מספר פעמים במשך היום עצרתי, הסתכלתי מסביב והרשיתי לעצמי להתענג על היום הספציפי הזה ועל המיזם כולו. זה קרה ברגעים בהם הילדים נעמדו סביב שולחנות היצירה ולאחר שקיבלו הסבר ראשוני מה היצירה שעליהם לבצע - שקעו בעשייה, לפעמים בשקט ובריכוז מופתיים ולפעמים תוך שחרור צחוקים מתגלגלים ורוח שטות, ומבחינתם היו ממשיכים ליצור עוד ועוד גם אחרי שהמצלמות סיימו את מלאכתן. ברגעים הללו ידעתי שבחרתי יצירות שעונות על כל הקריטריונים: קלות, יפות, רב-גילאיות, כייפיות במהלך העשייה ושוות במבחן התוצאה.

החיוך המקסים של הילדה במרכז פשוט דרש תמונה משל עצמו:

לא רק הילדים נהנו מתהליך היצירה, תראו איזה ריכוז מפגינות הבחורות (מה שנותן לי רעיון למגזין הבא: יצירות לאמהות!):

וגם צחוקים

14:00 - הילדות ירדו מהמסלול (של תצוגת האפנה) והמבוגרות האחראיות "ירדו מהפסים":

17:00 - וכך, בין רוח היצירה לרוח שטות, חלף לו יום הצילומים ואתם, ילדים וילדות הגעתם למערכה השלישית ובה סוכת הנצח שלנו (מהמערכה הראשונה) ממציאה את עצמה מחדש כ...

אוהל קרקס:

עד כאן סיפורנו להפעם.

בעוד מספר ימים אעלה פוסט הכולל תשובות לשאלות ששלחתן לי בעניין המגזין ותמונות מיום הצילומים השני, שלא דמה בכלום (אבל בכלום!) ליום הצילומים הראשון...

זה רעיון!

2011-05-20T10:52:00.003+03:00

וואו.
בעצם זה כל מה מתחשק לי לכתוב.

וואו- כמה זמן לא כתבתי.
וואו- כמה דברים עשיתי בזמן הזה.
וואו- כמה פוסטים כתבתי, אבל רק בראש (לפחות צילמתי תמונות).
וואו-מאיפה מתחילים?

בדרך כלל, מתחילים מההתחלה. הפעם אני מתחילה דווקא מהסוף ואברך-
שהחייני וקיימני והגיעני לזמן הזה!
לזמן הקסום הזה.

השבוע השקתי מגזין יצירה חדש. שמו בישראל - זה רעיון!

"השקתי" אומר - חלמתי על הרעיון, העזתי לנסות ליישם (האמת, זה החלק הכי קשה), הכנתי פרזנטציות, מצאתי ספונסרים, בחרתי נושאים, תיכננתי יצירות, כתבתי, ערכתי, תפרתי אביזרי סטיילינג, הפקתי ימי צילום (רק על זה אפשר לכתוב פוסט שלם), שוב כתבתי, הוספתי, מחקתי, ניסתי לצמצם את מבחר התמונות מכמה מאות לכמה עשרות, שיניתי את הבחירה, התחרטתי, תיקנתי, ישבתי עם העורכת הגרפית, הגהות, השלמות, תיקונים של הרגע האחרון, עוד הגהות, פרסומות, שליחה לבית הדפוס, ציפייה היסטרית לראות את המוצר המוגמר, התכוננות להשקה - חשיבה, תכנון, ביצוע ו...
זהו!

ביום שני, בשעה 10:00 בבוקר עמדתי כולי ערוכה, מגונדרת ונרגשת להציג את המגזין בפני בעלי חנויות יצירה.
למה דווקא בעלי חנויות יצירה? כי בין שלל הפעילויות, המתכונים והרעיונות המוצעים במגזין, מוצעות גם פעילויות יצירה שאת החומרים הנדרשים לחלקן ניתן לקנות, כמובן, בחנויות הללו.

תאריך ההשקה נקבע לשבוע זה מכיוון שבו התקיימו התערוכות השנתיות של יבואני ומשווקי חומרי היצירה הגדולים בארץ. (דרך אגב, אחד הפוסטים הנקראים ביותר בבלוג הזה הוא הפוסט "רשמים מהתערוכה" שכתבתי לפני שנה, על אותה התערוכה בדיוק).

במגזין 6 הפקות יום-הולדת נושאיות: אבירים ונסיכות, ספא, הישרדות, קרקס, חייזרים ועיצוב אפנה. בין ההפקות משולב טור מיומנה של אמא, שכתבה דורית המופלאה (מקופלת, בשבילכם) וכתבת טיפים מאנשי מקצוע המתמחים בימי הולדת (למשל קשת מ"הצבעים של קשת", יש תפריטים ומתכונים וכמובן - יצירה (כי אין, אין, אין חגיגה בלי, בלי, בלי יצירה!)
כמובן שניתן להשתמש ברעיונות הללו גם לבית מארח ולימי נושא בקייטנות ולא רק לימי הולדת. אפשר להשתמש ברעיונות כמו שהם או להעביר אותם לנושא אחר, בשינויים קלים בלבד.

מחיר מומלץ של המגזין לצרכן - 19.90 ש"ח.

מאד חשוב לי לציין שמתוך רווחי המגזין יתרם כסף לעמותה הנהדרת - מלאכי יום הולדת. מתנדבי העמותה עורכים הפעלות יום הולדת לילדים משכבות מצוקה בישראל (בשנים 2006-2010 חגגו 10,000 ילדים את יום הולדתם בזכות פעילות העמותה). אני ממליצה בחום ומבקשת בכל לב שתכנסו לאתר העמותה ותקראו יותר על הפעילות המבורכת והמרגשת שלהם. תראו איזה שימוש יפה הם עושים בכספי התרומות ואם תמצאו בעצמכם את היכולת לתרום כמה שקלים או להתנדב - תבורכו.

אמנם כתבתי שעשיתי ועשיתי ועשיתי אבל, האמת היא, שלא יכולתי לעשות כלום(!) אלמלא כמה אנשים, רובם מסביבת חיי ו/או עבודתי שהתגייסו ועזרו לאורך הדרך ואני חייבת לנצל את הפלטפורמה הזו כדי לספר עליהם ולשתף גם אתכם בקסם של השילוב בין חברות אמיתית, יחסי עבודה טובים, תשוקת עשייה ורעיון מצוין:

אבי, שלמה, נח, יוסי וכל הצוות של החברות גורי לינרו וסירקה מכשירי כתיבה שנתנו אמון ברעיון (ובי).

אינגריד יקירתי שנתנה רוח גבית 24/7, איזו זכות יש לי לעבוד עם אשה מופלאה כזו.

שירן מפעמית סטור - אם הם היו מרשים לי- הייתי עוברת לגור בחנות בצומת סגולה. גם ככה אני שוכנת, שלא לומר שורצת, שם כלקוחה בלי סוף (מי אמר סטוקרית? מי?).

טל צפריר שהעוגות שלה הן אירוע מושלם בפני עצמו. אני חושבת שחוץ מכישרון בעיצוב עוגות יש לה יכולות טלאפטיות, בחיי. העוגות שלה התאימו לעיצובים שלי בצורה מושלמת למרות שקיבלה ממני הסברים כלליים בלבד. טל היא אשת מקצוע מן המעלה הראשונה ויש לה גם בלוג מתוק, תרתי משמע.

עידית שוורץ, ששזירות הבלונים שלה הן חגיגה לעיניים, זה פשוט לא יאומן מה היא מצליחה להוצא מבלונים! כאילו, בלונים... הלואוו....
בהמשך אעלה פוסט על מאחורי הקלעים של הצילומים ותראו את הגודל של עץ הבלונים ששזרה לבקשתי... בואו נאמר שזה היה עץ בגודל טבעי... בתוך הבית! רוצו לראות את העיצוב המדליק של האתר שלה ובכלל את עיצובי הבלונים המרהיבים שלה, שלאחרונה נבחרו לככב במגזין יוקרתי כולל על השער (ואם מישהו מתכנן לי אירוע- ככה אני רוצה שהוא יראה!) ובלוח שנה בחו"ל.

בלי ספק מי שהכי הדהימו אותי היו הדוגמנים הצעירים ששיתפו פעולה ביום צילומים ארוך מאד, בסבלנות ובכיף מעוררי הערצה. לחלוטין לא מובן מאליו!!! ואם לא הייתי רוצה להביך אותם (שלא לומר להציק להם) הייתי מחבקת אותם ולא עוזבת עד עכשיו (אז אני סומכת על ההורים שיחבקו אותם גם בשמי).
ואם כבר הזכרתי את ההורים - אין לי מילים להודות להם על המאמץ שעשו ובעיקר על העזרה הרבה שהושיטו לי במהלך היום (אם וכאשר יעלו פוסטים בנושא - אקשר אליהם).

תודה ע-נ-ק-י-ת למשפחת טוניס על שפתחה בפניי את ביתה ואירחה את אחד מימי הצילומים ברוחב לב שאינו מובן מאליו. (דמיינו פלישה של כ-30 איש אליכם הביתה, השתלטות על כל מרחב הסלון + חצר + מטבח + חניה ושירותים, בלאגן, לכלוך, רעש, חוסר פרטיות... ועכשיו חישבו אם הייתן מסכימות... ועכשיו חישבו - לו הייתן מסכימות - איך הייתן ניראות לאורך היום? חייכניות או זעפניות? ... ועכשיו חישבו אם הייתן מצליחות להמשיך לחייך ולהיות נחמדות גם בסוף היום?...
אין. אין אנשים כאלה (חוץ ממשפחת טוניס).

שירלי העורכת הגרפית שנידבה את קיר הסלון שלה לצילומי ההשלמה ובכלל סבלה אותי וממני ועדיין הצליחה להביא את המגזין לשלמות גרפית (אני בטוחה שהיו כמה רגעים שהיא הצטערה שאנחנו גרות כל כך קרוב).

ליאור, חתולי 8 (למה ל*&^ל עדיין אין לך בלוג?! ) שהגיעה לעזור בהתנדבות ומכל הלב והחיוך הכל כך גדולים שלה.

דפי על צילומים מאחורי הקלעים (חכו, הבטחתי פוסט המשך...)

ואני חייבת להודות תודה אינסופית למשפחתי שעוזרת, מייעצת, תומכת, מקשיבה ומקבלת אותי על כל הרעיונות החדשים שלי חדשות לבקרים. גם כשזה אומר 4 חודשים של שגעת (חפשו את המילה הזו במילון המחלות. בטוח תגלו את שמי רשום תחת הערך).

זהו. אחרי 4 חודשים זה כבר לא בידיים שלי.
עכשיו אפשר ללכת לישון,
מחייכת.

בקטנה

2011-05-01T02:10:00.001+03:00

כן, אני יודעת. אני לא ממש נמצאת כאן לאחרונה.
חלום ישן שלי שעומד להתגשם מעסיק אותי בתקופה האחרונה ולשמחתי נמצא בשלבי ביצוע אחרונים, כך שבקרוב יוכל להיחשף (כן, כן, אני בונה את המתח).

ובנתיים כמה קטנות מהזמן האחרון:

2 סרטים לקישוט מטפחת הראש שתפרתי לצליל האהובה לכבוד יום הולדתה:

ארוזים בקופסה ולידם כרטיס הברכה:

מגנטים מנגצים שהכנתי למארחינו במימונה:

את הקופסה "ייצרתי" לבד והדבקתי בפנים דף מגנט אותו ציפיתי בנייר תווים. בצורה הזו הבטחתי שהמגנטים יעמדו יציבים בקופסה, עד שיימסרו לבעליהם החדשים:

אני מתנצלת שהתמונות כה גרועות אבל... צילמתי מהר לפני שיצאתי מהבית והיה חושך אז צילמתי עם פלאש... והכלב אכל אכל לי את המחברת...ואמא שלי לא העירה אותי בזמן... ו...

בקיצור- תירוצים! אני פשוט לא מצלמת טוב )-:

ואחרון אבל בהחלט חביב עלי- קופסת נייר משוכללת, בעלת פתיחה כפולה (משני צדדים) וחלון ממנו ניתן להשקיף על משלוח המנות שהונח בפנים (אחרי הצילומים. בתמונות הקופסה ריקה):

הרקע עליו צולמה הקופסה הוא קנווס מצוייר במשיכת מכחול אחת.

אשוב לאחר הפסקת הפרסומות,

רחלי

עמי ותמי- הגרסה הפסחית - הדרכה מצולמת

2011-04-15T13:11:00.001+03:00

רעיון חמוד להפעלת הילדים בפסח - בית ממצות וממתקים. כמובן שזו לא המצאה שלי. לקחתי את הרעיון המוכר ושכללתי אותו על ידי בניית פריסת קרטון עליה מצמידים את המצות והממתקים. הכנת הפריסה מראש מאפשרת לילדים לבצע את ה"בנייה" מהמצות ואת "עיצוב הבית" מהממתקים לגמרי בעצמם. (תפקידכם העיקרי כמבוגר אחראי יהיה להשגיח שאף ילד לא יקבל הרעלת סוכר מזלילת הממתקים תוך כדי).
יתרון נוסף של הפריסה שבניתי- שהיא מותאמת בגודלה למידות המצות.

החומרים :
קופסת קרטון לחיתוך (מידות: 35*13 ס"מ)
נייר דבק
1.5 מצות
מעט שוקולד מומס במיקרוגל
ממתקים (ליקריץ', מרשמלו, עדשים...)
צימוקים
עוגיות (לא גדולות) כשרות לפסח

ההכנה:
1. משרטטים את הפריסה על הקרטון וחותכים.

החתכים העגולים הם חלק מהקרטון ואינם קשורים לפריסה, לכן כתבתי לכן להתעלם מהם. מכיוון שלא הצלחתי להעלות לכאן את ה PDF שהכנתי , צילמתי את הפריסה עם המידות. למי שעדיין לא ברור: כל קיר בבית מידותיו 8.5 *8.5 ס"מ.
לשני קירות מחובר גג משולש: ממרכז הצלע התחתונה של הקיר עולים 12.5 ס"מ ומותחים קווים אלכסוניים שמתחברים לצידי הקיר (אורך כל אלכסון 5.5 ס"מ).
את שני הקירות הנוספים מגביהים ב 5.5 ס"מ.

2. חורצים את הקווים המקווקווים כדי ליצור קווי קיפול. היזהרו לא לחתוך את הקווים הללו.

3. מקפלים את הקירות כך שיווצר "גליל" מרובע וסוגרים את צורת הבית בעזרת נייר דבק.

4. מקפלים את שני המלבנים העליונים להשלמת צורת הגג ומחזקים בנייר דבק.

5. חותכים מצה וחצי לרבעים. 4 רבעים ישמשו לקירות הבית ושני רבעים ישמשו לציפוי הגג.
כדי חתוך בלי פירורים: מרטיבים את המצה במעט מים ומניחים לה לעמוד דקה-שתיים לפני החיתוך.

6. עבור הגג- חותכים שני רבעים לחצי: רבע אחד לרוחב (מלבנים) ורבע אחד באלכסון (משולשים)

7. משתמשים בשוקולד מומס (לא חם אחרת נופל) כדבק ומצפים את קירות הבית והגג במצות החתוכות.
"מדביקים" בעזרת השוקולד גם את הממתקים וכך יוצרים חלונות, דלתות , רעפים וקישוטים.
*מומלץ לצקת את השוקולד המומס לבקבוק פלסטיק עם אף ארוך או למזרק עם אף רחב (כמו המזרקים של מקס ברנר)
**את הליקריץ' אפשר ואף כדאי לגזור לחתיכות קצרות. את המרשמלו כדאי לגזור לפרוסות.

הנה, תפסתי את הילדים "על חם" זוללים בכל פה (-:

לסיום, כדאי להניח כל בית על צלחת או קרטון מצופה (אנחנו ציפינו קרטונים בטפט קטיפה וקישטנו עם מנקבי צורות).

פסח שמח וכשר,
רחלי

מעטפות קטנות

2011-03-22T10:41:00.001+02:00

For the English version, please scroll down. Thanks

מתנה קטנה למארחת שרון רותם שהכנתי בהשראת הפוסט הזה של זיקוקית.

אמנם זיקוקית תפרה מעטפות לתגיות, אמנם הקישוטים שונים לחלוטין, אמנם אין שום קשר נראה לעין, אבל ככה זה עם השראה (להבדיל מהעתקה, אני מניחה), בזכות הפוסט הזה שלה, קפץ לי לראש הרעיון לקשט מעטפות עבור ברכות קצרות.

הבסיס הוא מעטפות קטנטנות (11*7.5 ס"מ) שקניתי בחנות "הכל בפאונד" (30 מעטפות בפאונד אחד!) בלונדון. במקור הן מיועדות לאיסוף כספים מתלמידים ולכן מודפסות בחוץ שורות ולידן המילים:

שם ...................

כיתה ................

סכום ................

עיטרתי אותן כך שהמילים יוסתרו. את השורות השארתי כי הן מצאו חן בעיני וכדי שיהיה נח לכתוב למי מיועדת המעטפה/ברכה.

הכנתי 7 מעטפות. חמשת המוצלחות ביותר נמסרו לשרון כהוקרה קטנה על הסדנה הכייפית שהעבירה.

השתדלתי ליצור מגוון שיתאים לכל גיל, מין ואירוע:

המארז:

Sometimes there is no need for big cards.
Sometimes a few words are enough.
For such events I decorated small envelopes, that can contain a small card with a few words. I used tiny envelopes (11 * 7.5 cm) that I bought at the "everything for a pound" store (30 envelopes for only 1 pound!) in London. Originally they were design to collect money from students, so they are printed with the words:Name ...........................
Grade ..........................
Amount ........................

To create the decorations I've used scraps and leftover papers and ribbons and used the decorations to hide the words. I left the lines because they are beautiful and makes it easy to write to whom the envelope / greeting is/are intended.

TFL

Rachel

פיצ'ולדת Pleated scarf

2011-03-06T22:35:00.004+02:00

**for an english version kindly scroll down**

יונית המוכרת גם כפיצ'ולה היא בחורה מוכשרת.
בזכות מארזי השי המפנקים שלה ובעיקר בזכות סדנת המארזים שהעבירה, התחלתי להתעניין במגבות כחומר גלם וכך הגעתי לתחום החיות ממגבות. אבל לא לשם כך התכנסתי כאן היום.

ליום ההולדת שלה החלטתי לתפור לה צעיף משתי סיבות עיקריות, בעצם שלוש: 1) היא לא תופרת. 2) היא נוסעת לחו"ל, אז כדי שיהיה לה חם ונעים. 3) ממש רציתי להכין את הצעיף הזה, שאת ההדרכה להכנתו מצאתי בבלוג המקסים הזה.

סיבוב שימשי ונעים בנחלת בנימין הוליד קנייה של כמה בדים, כדי שיהיו אופציות לבחירה. מכל האופציות שקניתי, החלטתי לבחור ב... (הלמות תופים):
בד שכבר היה לי בבית !
(-:

ההדרכה באתר ממש ברורה, אפילו אם לא קוראים אנגלית, כי יש יופי של תמונות. אבל, הנה כמה תמונות שצילמתי תוך כדי שתפרתי, או למען האמת, תוך כדי שסיכסכתי (נראה לי שהמצאתי מילה, אבל בחיים שלי לא השתמשתי בכל כך הרבה סיכות תפירה בפריט אחד).

מתחילים בשתי רצועות בד שמניחים אחת על השנייה, שמאל על שמאל:

אורך כל רצועה כ-3.5 מ' (!) אז צריך לגזור, בעצם 4 רצועות ולחבר כל שתיים יחד:

יוצרים קפלים ומחזקים בסיכות. ה מ ו ן סיכות:

אפשר להמשיך לקפלל (נראה לי שהמצאתי עוד מילה) כך לכל האורך או, כמו שאני עשיתי, לקפלל עד האמצע ולהתחיל מחדש מהצד השני. זה משפיע על כיוון הקפלים. אני רציתי כיוון זהה:

אמאלה' תראו את אורך הבד...

את הקצוות התחתונים קיפלתי קלפי פנים והסתרתי מתחת לתפר. בהדרכה המקורית היא השאירה אותם בחוץ.

תופרים תפר רץ לכל האורך, מכל צד (רואים בתמונה) ואח"כ עוד תפר אחד באמצע. וזהו.

והנה הוא, זרוק בנון-שלנטיות על הכורסה:

ובקצת פחות נון שלנטיות- עלי, בעודי מצלמת במראה:

לכו, לכו לבלוג של אשלי לראות תמונות ממש יפות ואלגנטיות (אבל רק אחרי שתסיימו לקרוא (ולהגיב) אצלי) (-;
For the full tutorial go to Ashley's Blog

והנה הוא על יונית

הצעיף נארז בשקית ניירחומה שהוחתמה בפרפרים עליזים (מירב- תודה)

והכרטיס שהכנתי, בהשראת עידית, חברה שלי שעוד תיחשף כאן לכשתסכים:

ומכיוון שאין, אין, אין חגיגה בלי, בלי, בלי, זר לראש כלת יום ההולדת - הכנתי לה זר מקשת פלסטיק ועליה פרח תחרה עבודת יד, סרט תחרה חום ועוד 3 פרחים שקניתי לגמרי לבד (-:

זוהי כריכת אלבום הברכות שדפי הכינה.

בתוך האלבום, מעטפות שקישטנו תוך כדי יום ההולדת והכנסנו אליהן את כרטיסי הברכה.

זו המעטפה שלי:

וזה החיוך שלה

look at her smile

I sew a scarf, for my friend's birthday, for two main reasons, actually three: 1) She dosent sew. 2) She travels abroad, so to keep her warm and cozy. 3) I just had to make this scarf, whose toutorial I found on this lovely blog (Congratulations Ashely).

Packaged in a stamped brown paper bag

In addition, I made a simple and clean style greeting card

and a head bouquet

TFL rachel

תופרת אני ותופרת... long time no sew

2011-03-02T20:37:00.000+02:00

Recently I went back to my abandoned sewing machine. So if you see a girl walking down the street with a nice bag (big or small), happily bragging to any random passerby - wave me hello (-:

אני יודעת לתפור מגיל ממש צעיר. אני מבינה גזרות רק מהשרטוטים (מעולם לא קראתי את ההוראות) ותופרת (עקום) בביטחון (ובעיקר בסוג של אמונה) שיהיה בסדר, אבל כל זה נכון רק לגבי בגדים ובשנים האחרונות רק לתחפושות (פוסט נפרד בקרוב).
במה שנוגע לתפירת אביזרים - אני חלודה (שלא לומר חסרת בטחון) לחלוטין, לכן, החלטתי ללכת אצל המומחיות ולהסיר את החלודה.

והנה תוצרים משתי סדנאות תפירה בהן השתתפתי לאחרונה:

1. נרתיק טיטולים אצל שרון רותם (אני מתכננת להגדיל את המידות ולנסות לתפור תיק ללפטופ על בסיס הגזרה הזו, תוצאות ומסקנות, ב"ה, בקרוב). רב הבנות בסדנה השתמשו בבדי כותנה רומנטיים. אני רציתי תיק יותר cool, שיתאים גם לרב הגברי שבבית ולכן הלכתי על ג'ינס מבחוץ ובד אתני (בנדנתי משהו) לבטנה:

Diapers case

2. תיק מגניב ודו צדדי אצל הפייה ענת (גנבתי את התמונות מהבלוג שלה ואם תקליקו על הקישור תוכלו לראות את התיקים המדהימים שתפרו המשתתפות האחרות)

Reversible Bag

אני חייבת להגיד ששתיהן הוציאו ממני את המיטב: למרות שהגעתי עם החלקים גזורים לא בהכרח לפי ההוראות (או לא בהכרח גזורים), הצלחתי לסיים את הסדנאות עם תיקים גמורים. ולמרות שמבחינתי באתי רק כדי ללמוד (ואכן למדתי!) יצאתי עם תוצרים שאני ממש מאוהבת בהם ולכן הכנסתי אותם לשימוש מיידי. אז אם תראו בחורה אחת הולכת ברחוב עם תיק בד (גדול או קטן) ומנופפת בתיק בחדווה מול כל עו"ש תמים - תעשו לי יפה שלום (-:

ואם כבר בענייני תפירה - תרשו לי להציג חברה שהיא מעצבת וילונות, פריטי קרמיקה דקורטיביים (ושימושיים) ומלמדת תפירה וגזרה - שיפ (ותודה ענקית לה על שתרמה לי את בדי הריפוד המדהימים מהם תפרתי את התיק הדו"צ).
שיפ הנ"ל (שאני עומלת קשות לשכנע אותה לפתוח בלוג או לפחות פליקר להנאת הקהל) לימדה לאחרונה את בנה בן ה10.5 לתפור. אחרי כמה תרגילים ותפירת כמה פריטים בסיסיים, הילד המדהים הזה החליט לתפור מיטה לכלבה!!!
לא יכולתי לחכות עד שאמא שלו תפתח פליקר וצילמתי בעצמי:

תקריב על הבד היפיפה והכל-כך נעים הזה ('צטערת לא הצלחתי לצלם את הנעים)

הרמתי את הכרית כדי שתראו איך הוא תפר את זה כך שאפשר להוריד ולכבס, הוא אפילו תפר את הכרית הפנימית (הלבנה):

חייבת להודות שכבר שכחתי כמה כיף לתפור. איזה כיף להיזכר.

לקראת כלה

2011-02-26T18:34:00.001+02:00

for the english version kindly scroll down. thanks

"וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת יְהוָה" (הושע ב 21– 22.)

יומן הכנות לחתונה שהכנתי עבור רחלי, בחורה מקסימה שהתארסה לאחרונה. מכיוון שלכלה לעתיד יש הכנות רבות לקראת החתונה, היומן מחולק לשני שערים עיקריים: ההכנות לחתונה עצמה והקניות לבית המשותף (הנדוניה).
כל שער מחולק לתת נושאים המסומנים בלשוניות מעוטרות סרטים שונים להתמצאות קלה:

(כדאי להקליק על התמונות להגדלה)

התגיות עשויות קארדסטוק קראפט (מעין בריסטול עבה בצבע חום-טבעי) ומוחתמות בדיו סימן מים:

במקומות המתאימים הדבקתי מעטפות בהן היא יכולה לשים כרטיסי ביקור או פרסומים שהיא רוצה לזכור:

בעמודים המיועדים לתכנון ימי 7 הברכות הכנתי לה טבלה בה תוכל לכתוב את כל הפרטים שצריך לזכור: מה היא ובני המשפחה לובשים בכל יום, היכן נערכות הארוחות וכד':

כמו ביומן של רביד, גם כאן תפרתי את הכריכה מבד דמוי עור שיהיה חזק ועמיד בתיק ובטנה מבד כותנה בהדפס פרפרים. הוספתי סרטים רומנטיים שישמשו כסימניות או סתם ליופי ואפליקציית לב בחזית. לאחר הצילום הוספתי באותיות "תוצרת הארץ" לבנות את הכותרת - לקראת כלה (ושכחתי לצלם עוד תמונה):

“I will betroth you to Me forever; Yes, I will betroth you to Me in righteousness and in justice, In lovingkindness and in compassion,And I will betroth you to Me in faithfulness. Then you will know the LORD. "(Hosea 2 at 21-22.)

My friend recently got engaged. Because the future bride has many preparation for the wedding, I made her an altered notebook/journal to help her maintain order and sanity. It contains 2 chapters: The Preparations for the wedding and The Dowry. Each chapter is divided into topics (such as: the dress, the photographer, the invitations etc') marked with fabric decorated tabs in different colors for easy orientation .
like the previous diary I made, i sewed a leather-like fabric cover so it would be strong and durable when in the bag.
I added a heart shaped patch and a white letters titel: "For The Bride" (and I forgot to take picture of).

ואפרופו אותיות תוצרת הארץ - התחדשנו בצבע חדש - ירוק בקבוק.

איחולים בטלאים patchwork print-on fabric tutorial

2011-02-20T22:51:00.002+02:00

for the english version kindly scroll down. thanks.

לא יודעת איך נשמטה לי הרשומה הזו ולא התפרסמה...
לפני כמה חודשים גלי חגגה יום הולדת. במקום ספר שמן, הוחלט הפעם, להכין לה כרית טלאים, בה כל משתתפת תכין טלאי אחד שבהמשך יאוחדו וייתפרו לכרית אחת. כדי שלא יהיה בלגן בעיניים הוחלט על צבעוניות אחידה - חום, ורוד ושמנת.

צילום: יעל יניב

רציתי להכניס בטלאי הקטן שלי (10*10ס"מ) את הדברים העיקריים שגלי מייצגת בעיניי (אמהות, אהבה ונתינה) ואת האיחולים שלי לשנה הקרובה (בעיקר הרחבת המשפחה). לצורך כך העתקתי מהבלוג שלה תמונה מקסימה של שני ילדיה היפים בים:

Original image

"גזרתי" את הילדים מהרקע בתוכנת "צייר":

Figures were derived from the background

והדפסתי את התמונה בגווני ספיה על בד גולמי.

I changed the colors to sepia tones

"רגע, רגע, רגע..." אני שומעת אתכן צועקות "איך הדפסת את התמונה על הבד?... זה בד מיוחד למכונה?... איך הוא עבר במדפסת?..."

ובכן, בנות, טוב ששאלתן (-:

גם אני התלבטתי בסוגיה איך להדפיס על בד ומכיוון שהפתרונות הרגילים (נייר מיוחד עליו מדפיסים ומגהצים אל הבד או בד מיוחד למדפסת) לא היו בהישג ידי, נאלצתי להמציא לי פתרון אחר: גזרתי את הבד לגודל הרצוי, בעזרת ספרי דבק הדבקתי את הבד לדף מדפסת רגיל בהדבקה חלשה (הדבקה חלשה זה כשמרססים רק את הבד או רק את הנייר ולא את שניהם) ו-הופה! שלחתי להדפסה.
יצא מצוין, אם כי, אקדים אתכן ואענה שאני מניחה שסוג הדיו הזה לא עמיד בכביסה.

רקמתי את קו החוף בתך שרשרת ומכיון שכל ילד הוא כוכב, רקמתי כוכב על חוט (מעין בלון) לכל אחד משניהם.
הכוכב הלבן הנוסף (משמאל, למעלה) הוא הכוכב שאני מאחלת לגלי שיתווסף (או אולי - תתווסף) למשפחה, ב"ה עוד השנה.

Cut fabric to the desired size, using spray adhesive glue the fabric to a standard printerpage (spray only the fabric or just the paper. Do not spray them both because they can adhere to strong) and - Whoa! Print.
It was excellent, though, I suppose this type of ink is not washing resistant.

שרון רותם הכה מוכשרת-אך-נטולת-בלוג-אבל-לפחות-אוחזת-בפליקר-מדהים אספה את הטלאים של כולנו ותפרה מהם כרית מ ד ה י מ ה !!! הנה, תראו בעצמכן (את הריבוע שלי לא כל כך רואים בתמונות הללו בגלל זווית הצילום, אז אני מקווה שתאמינו שהוא שם למעלה, שני מימין):

צילום: שרון רותם

תמיד בשמחות,
רחלי

החלפת דף מעוצב scrap swap

2011-02-16T23:28:00.003+02:00

עמוד באלבום הוא כמו התפאורה בתאטרון: השחקנית (התמונה) במרכז הבמה, עטופה בתאורה, בתפאורה הנכונה ובטקסט מדויק, שיחד מדגישים את האישיות הקסומה ומספרים את סיפורה שמסתכל אלינו (ועלינו) מהדף.
אני אוהבת להיות בתפקיד היוצרת שמעצבת את הדפים כך שיספרו את הסיפור בקולה של התמונה (להבדיל מאסכולה של עיצוב הדף מבחינה אסתטית אבל ללא קשר לסיפור שבתמונה). מסיבה זו החלטתי שלא להשקיף מן המרפסת, אלא, להשתתף בהחלפת דף מעוצב בניצוחה זיקוקית.
בחלקי נפלה הזכות לעצב דף ליעל, או יותר נכון לבתה היפה, בחגיגת יום הולדתה.
מכיוון שיעל שלחה ה מ ו ן תמונות, יכולתי לבחור כרצוני. אבל הילדה יפה ופוטוגנית והיו המון תמונות שאהבתי. אז התלבטתי... חשבתי... החלטתי... ואז שיניתי את דעתי...
כדי להקל על עצמי חזרתי למילים שיעל צירפה לתמונות. קראתי אותן והפכתי בהן משל הייתי רש"י בכבודו ובעצמו והחלטתי שלא להתפתות לפתח תמונה אחת מקסימה שתתמקד ביופי של הילדה או במעשה הספציפי שרואים בתמונה אלא לספר את סיפור חגיגת יום ההולדת בגן.
כדי להצליח לספר סיפור שלם בעמוד אחד בחרתי כמה תמונות, סידרתי אותן יחד, בגדלים שונים, בהשראת מגירות הדפוס שכה אפנתיות לאחרונה ופיתחתי את התמונה בגודל 13*18 כדי לאפשר לתמונות הקטנות להיראות.

הרקע: מכיוון שמדובר בכמה תמונות בחרתי רקע לבן שלא יתחרה על תשומת הלב וכדי שלא ישעמם בחרתי קארדסטוק עם אישיות (טקסטורה). הוספתי עליו רצועות מנירות שונים (תמיקה- הנייר הוורוד שלך התאים כאן בול!), סרט תחרה וטייפ יפני (בנדיבותה של שיר).
בבחירת הקישוטונים המשכתי את מוטיב מגירת הדפוס ולכן התווספו פרחי נייר בולטים ו"מגילת נייר" מגולגלת. תיפורים מראב און שחור, כותרת "תוצרת הארץ", אטבים עגולים ותגית עליה יעל תוכל לכתוב כמה מילים השלימו את הלוק.
בפינת הדף ניקבתי פרחים והדבקתי מאחוריהם דף פרחוני שיציץ מהפתחים. השתמשתי בצדו האחורי של הדף הפרחוני, המעוטר בפסים, כתגית לכתיבת הקדשה ממני ליעל וצירפתי את התמונות שפיתחתי ולא השתמשתי בהן - כדי שיעל תוכל להתשמש בהן ליצירת עמוד שני לכפולה.

בשונה מהחלפות קודמות, הפעם הלחץ לא העביר אותי על דעתי (אולי זה פשוט הגיל) והצלחתי לסיים את העמוד 3 ימים לפני המועד האחרון למשלוח. ויתרתי על שירותי דואר ישראל ומסרתי את העמוד באופו אישי. התגובה של יעל כל כך שימחה וריגשה אותי, היא גרמה לי להרגיש שהצלחתי לספר בדיוק את הסיפור שהיא רצתה.

יעל- תודה (-:

An album page is like a theater set: the actress (picture) is at the center stage, wrapped in the appropriate lighting, the correct setting, the precise text, which together highlight her enchanting personality and tells the story that is reflected to us from the page.

This page design inspiration comes from printers trays. I chose a white background so the images will not compete for attention, I then added a different strips of paper, ribbon lace, and Japanese tape. Choosing the decorations continued the print tray motif: three-dimensional paperflowers and a scroll of paper. Some black stitched rab-ons ,Hebrew title: "4 years old", a few round clips and a tag to write a few words that would complete the look.

יומן מסע altered art life journey

2011-02-14T02:44:00.001+02:00

יומן מסע שהכנתי ליום ההולדת של רביד (ותודה לגלי מגליש :-) על ה"שידוך") כדי שילווה אותה במסע החדש אליו היא יוצאת בימים אלו.

המחשבה, האמת, הייתה קצת אגואיסטית- רביד כותבת כל כך יפה, שלא רציתי ש"בטעות" המילים שלה לא יתועדו בזמן אמת.
חוץ מזה ידעתי שאני רוצה לתת לה מתנה שתשרה מצד אחד, תחושה של אהבה מתוך חברות ולא אהבה שתלויה במצב, ומצד שני לתת תחושה של "יש אנשים שנמצאים בשבילי ואיתי" אשר תקרוץ לה מכל דף, במיוחד ברגעים הפחות נעימים.

את הכריכה תפרתי מבד דמוי עור עם בטנת כותנה בהדפס פרפרים.

על העטיפה מסגרת בה תוכל לשים תמונה של בני המשפחה ונדמה לי שיעל יניב צילמה איזו תמונה אחת טובה, או 700!!!

את היומן חילקתי לחודשים. תחושת הבטן שלי אמרה: עד אוגוסט רביד מסיימת את המסע בהצלחה (בדיעבד מסתבר, שזה גם פרק הזמן שהיא חושבת עליו).

לכל חודש הדבקתי דף מלוח שנה ומעטפה בה תוכל להכניס מסמכים רלוונטיים

לבד.
לבד הבלטתי את הנקודות!

לא חסכתי D-: והדבקתי את טילדה על קרטון קורנפלקס ש"עיבה" אותה כראוי

המשך במובן הכי אופטימי של הביטוי,כמובן.

מעטפות לדוגמה

השארתי דפים לכתיבה עליהם שרבטתי, קשקשתי והדבקתי קישוטונים שיקרצו לה בעליזות מבין הדפים.

היו לי כמה תקלות בדרך- מריחת דבק על הצד הלא נכון של אחד החודשים (אפריל). יצא מזעזע ולא יכולתי לתקן כי לא היה לי דף אחר כזה (והחנויות היו כבר סגורות), במקום אחד המגהץ הטביע את חותמו על העטיפה (מזל שבחלק הפנימי) ובחלק מהדפים שרבטתי קצת בהגזמה, כנראה בהשראת השעה (משהו כמו 5 לפנות בוקר) אני מקווה שעדיין נשאר מספיק מקום לכתיבה...
ובכל זאת- אני חושבת שיצא לא רע, נח ו(אני מקווה) שימושי.
את שרביט מילות הסיום אני מעבירה לאביב גפן. כל מילה בסלע!

יומן מסע

אביב גפן ואריק איינשטיין
מילים ולחן: אביב גפן

אינספור שבילים ויציאה
רושם בתוך יומן מסע
להתערבב ולא להיבלע
רושם בתוך יומן מסע

והיה אם מישהו בא
אל תסתובב
כי זה תמיד יכול להיות
זה שידליק לך את הלב
יפרוק את הכאב בשלווה

מגע הרוך גובר על המכה
רושם בתוך יומן מסע
כולנו עשויים אבק של אהבה
רושם בתוך יומן מסע

מביטים למעלה ונושאים תפילות
כשבינתיים שוכחים
שהמשמעות לחיות
היא לשאול את השאלות ולענות

והיה אם מישהו בא...

יום הולדת למימי one stroke pendant

2011-02-09T19:46:00.003+02:00

האישה והחיוך חגגו יום הולדת. מכירות את השיר של חיים חפר:

יש יום הולדת לחדוה הקטנה
מה נקנה לה, מה נקנה לה מתנה?
לבחורה מודרנית כך אומרים
לא מספיקה רק הפיגורה
כי בחורה מודרנית כך אומרים
צריכה תרבות וגם קולטורה.
משהו חשמלי, משהו אוטומטי,
איזה ניילון בריא, איזה פלסטיק סימפטי,
איזה משהו טוב וחזק ,
שתהיה מבסוטה עד הגג .

באמת רציתי שמימי תהיה מבסוטה עד הגג מהמתנה שלי, רק שלא היה לי מושג מה להכין לה. שיחת התייעצות עם מוקד "דפי לעזרה תמיד" הזכירה לי שמימי אוהבת מטריושקות.

אחד הדברים שאני הכי אוהבת לקרוא עליהם בבלוגים השונים הוא תהליך החשיבה וההשראה של היוצרות בדרך לתוצאה הסופית. את תהליך החשיבה שלי מאד קשה לדברר כי הוא דומה למשוואה מתמטית כשבמקום מספרים, עומדות משני צידי המשוואה- אסוציאציות וכל אסוציאציה מובילה למשוואת אסוציאציות חדשה. זה נראה בערך כך:

מימי= מטריושקות. מטריושקה=בובה.

איזו בובה להכין לה? מאיזה חומר? = אני בכלל לא רוצה להכין לה בובה!

מה כן? = צריך לחשוב על מוצר פרקטי שישלב מטריושקה.

איזו השראה מטריושקה מעלה בי? = פרחים... צבע שחור... חיוך (וחיוך=מימי. מעולה. נקודה לטובתי.)... ציור איכרים.... תחושה של בית...

בית=קרוב ללב... מה קרוב ללב? = אין לי מושג. תנסי לחשוב מחוץ לקופסה... = שרשרת.

אז אולי שרשרת? כן!

מאיזה חומר? = מה יש לי בבית? (כי מחר יום ההולדת. למה לע^*&amל חיכיתי לרגע האחרון?... לא קשור עכשיו. תתרכזי! )

על מה חשבתי לפני רגע? אה, חומרים! בואי נראה מה יש בבית: יש בד, יש נייר, יש מספריים = אֶה, זה שם הבלוג של מימי = עוד חיוך...

לפתוח מגירות= מה יש כאן? = מה זה? = מאיפה יש לי את זה? (לא קשור עכשיו. תתרכזי) = הנה, מצאתי משהו.

2 חתיכות עץ משוייפות, אחת עגולה, שטוחה, כמו כפתור גדול ללא חורים ואחת- חצי ביצה.

חצי ביצה = אולי בכל זאת אצייר מטריושקה? = ומה עושים אם זה אחר כך? (לא פרקטי=לא שווה) = אז אצייר על העיגול השטוח ואכין תליון לשרשרת = הנה, עליתי על משהו, לחשוב עוד קצת...

לא רוצה לצייר מטריושקה לשרשרת = לחזור למקורות ההשראה... = ציור רוסי... רקע שחור... פרחים...

יש לי רעיון = טרילילי (= עוד חיוך, קצת דבילי= לחיוך של ארנולד שוורצנגר בסרט "תאומים" {לא קשור עכשיו, תתרכזי})

איפה חלקי התכשיטנות שלי?= חייבת לעשות כאן סדר מתישהו (לא קשור עכשיו. תתרכזי)

אבל אין לי מכחול מספיק קטן = אבל יש לי המון מכחולים גדולים = אפשר לגזום מכחול אחד ולהקטין אותו (את ממש מגייוור {לא קשור עכשיו. תתרכזי})...

וזה, רבותי וגבירותיי ששרדו עד הלום, הכביש המהיר, הרב נתיבי והעמוס שסלול לי בראש.

אבל בסוף הכביש, ממש במקום בו הכביש נפגש עם שולחן העבודה שלי, ציירתי וייצרתי למימי את השרשרת הזו:

ניתן להקליק על התמונות להגדלה

ומקרוב:

ומכיוון שהחיוכים של מימי מרחיבים לי את הלב, הוספתי סוגר תואם:

לספר השמן נתבקשנו להכין דף בנושא מוזיקה. את ההשראה לדף קיבלתי מהכרטיס הזה :

שמצאתי כאן

והכנתי את ה"דף" הזה:

chunky book cork page with hand painted matryushka doll

כתבתי דף בגרשיים כי בעצם, זה בכלל לא דף. השתמשתי בפלטת שעם. את השעם תפרתי על קרטון של קורנפלקס, במכונת תפירה. הוספתי תחרת נייר, תווים מפייטים, סרטים, כיתובי קטיפה של "תוצרת הארץ" שלי ומטריושקה שציירתי על חצי ביצה מעץ:

ותמונה קבוצתי יחד עם פרח הנייר שהיה אמור להתחבר לזר יום ההולדת אבל בסוף הוצמד לחולצתה של מימי.

בשמחות תמיד,
רחלי

נ.ב. וטיזר גם יחד:
בקרוב יום ההולדת שלי. יש לי תכנונים עד הגג (זמן קצת פחות), ואתן תהיו שותפות לפחות לחלק מהחגיגות אז stay tuned...

מגלגלות, חלק 3

2011-02-06T09:32:00.000+02:00

למרות שהפלטפורמה של בלוגספוט לא מאפשרת מענה ישיר לתגובות שבסוף כל פוסט, אני שמחה לראות שאתן מגיבות ולא מתביישות לשאול שאלות ולבקש בקשות וכך נוצר לו דיאלוג, קצת איטי, נכון, אבל קיים וחשוב (לי) מאד.

תודה על כל תגובה ושאלה, הרבה הרבה יותר נעים לכתוב כשמרגישים (קוראים) את הפידבק (-:

בנות רבות ביקשו קישורים לנושא קיפולי המגבות שהעליתי בפוסטים האחרונים.

לכלבלב שהכנתי אין הדרכה ברשת (אני, בכל אופן, לא מצאתי). מה שיש זו תמונה מתוך אתר שמוכר מגבות כאלה מקופלות. פשוט בהיתי כמה זמן בתמונה עד שפענחתי איך עושים את זה. אלה האתר והתמונות.

לקיפולים אחרים דווקא יש המון הדרכות ברשת. הנה קישור לאתר עם כמה הדרכות. גיגול של המילים towel folding וגם towel origami יניב לכם עוד המון תוצאות.

התמכרות מהנה.

כולם היו בני :-)

מגלגלות, חלק 2 או - תראו מה קיבלתי

2011-02-02T10:00:00.000+02:00

המתנות שקיבלתי מהבנות במפגשי הגלגולים מהפוסט הקודם, כל-כך מרגשות ומקסימות שהן מצדיקות פוסט אישי ומיוחד:

מפיצ'ולה השנונה והמקסימה (שהיא הראשונה שגילתה לי את המגבות כחומר גלם ליצירה) קיבלתי מארז תיוני פירות (אח... אם רק הייתי יודעת איך לצלם את הריח שלו...)

את העוגיות המדהימות שצרפה לתיונים- לא הספקתי לצלם בטרם נטרפו. ע"י בני-הבית.
במהלך הערב היא גם צילמה כמה תמונות "אווירה" שיהיו מצונזרות לנצח אחרת המשתתפות יאושפזו בכפייה...

לסמיילי אכן יש חיוך מדהים ורעיונות מדליקים שאני ממש אוהבת (גם את הרעיונות וגם את הבחורה), והיא צבעה וניקדה במיוחד בשבילי 3 עציצונים מתוקים:

ומימי הנפלאה הביאה לי מגשון פח מצויר (אותנטי מרוסיה) יחד עם שקית פקאנים מהעץ שלה:

ושקית תפוזים אורגנים ומפתים:

והייתה שם גם אחת היוצרות היותר מקוריות ומוכשרות שאני מכירה, הלא היא שמיים ירוקים שהייתה אחראית מורל (אני מתארת לעצמי שהיא "קצת" תסתייג מההגדרה שלי, אבל מה לעשות שכשאני שומעת את הצחוק המתגלגל שלה, אני מיד נדבקת?!)
הן והבנות האחרות הביאו, בנוסף לכל הנזכר לעיל, גם אוכל מעולה וחֶבְרה טובה ובסוף הן עוד אמרו לי - תודה.
יקירות שלי- תודה לכן שבאתן, שהצחקתן אותי, שאירחתן לי לחברה ושאפשרתן לי לחלוק אתכן את ההתמכרות החדשה שלי.
אוהבת,
רחלי

מגלגלות TOWEL FOLDING

2011-01-30T02:05:00.000+02:00

לאור ההתלהבות מכלבלב המגבת שהראיתי בפוסט הזה, ארגנתי שני מפגשים עם כמה חברות טובות ויוצרות מוכשרות למפגש גלגולי מגבות מהנה (גלגולים זה הכי שאנטי). כמה מהנה? שבא לבכות מאושר... כ"כ מהנה שבא לטעת יער... כ"כ מהנה שבא לצאת במחולות... כ"כ מהנה שבא לגלגל מגבות... כ"כ מהנה... הבנתן כבר, לא?!
הבנות קיבלו ממני מגבות במתנה ופרמו מהן את האפליקציות (יהיה מעניין לראות באיזו יצירה הן ישלבו אותן)

למדנו לגלגל כהלכה (תרתי משמע)

התחלנו מהכלבלבים:

השתדרגנו לכלבים גדולים יותר:

האכלנו את הקופים:

כמעט נרמסנו ע"י עדר פילים (ובגלל זה התמונה קצת מטושטשת)

רקדנו ולס עם ברבורים:

זחלנו עם צבים:

ולסיום, העמדנו אותם כמו דוגמנים:

סוף דבר: כל אחת הכינה כמה בובות, גלגלנו המון מגבות, אני לא יודעת מה יהיה עכשיו, כשמי מבני ביתנו ירצה להתקלח...

המשך תמונה Fresco Collage

2011-01-26T09:06:00.001+02:00

***For the English version, please scroll down. thanks.

לפני כמה ימים נתבקשתי להעביר סדנת היכרות עם חומרי היצירה של גורי לינרו לעובדות תעסוקתיות. הדגש היה להראות שהחומרים מתאימים למבוגרים לא פחות משהם מתאימים לילדים.

אחד הרעיונות שהראתי להם היה המשך תמונה, שיש הקוראים לו פרסקו קולאז'.

הרעיון אינו שלי והוא לא חדש: מדביקים תמונה (בד"כ תמונת נוף) במרכז קנווס, ממשיכים את דוגמת התמונה על הקנבס בעזרת צבעי אקריליק או שמן ומוסיפים מוטיבים תלת ממדיים בעזרת משחת עיצוב.

בהשראת היצירות של נחמה איצקוביץ' מ"אשת חיל" הראיתי להן שניתן להשתמש בחימר הקל ובחימר המוקצף ליצירת תבליטים של חלקים מדוגמת התמונה.

תקריב על המשך התמונה:

תקריב על הבלטה בעזרת I CAN BE החימר מוקצף של AMOS:

בתמונה השנייה הבלטתי את הפרחים בעזרת החימר הקל I CLAY של AMOS ועברתי עליו עם מכחול יבש וצבע אקרילי תכלכל:

תקריב על הפרחים:

Two artworks I taught at an occupational nursing homes' workshop I gave the other day.
The idea of this technique is not mine and is definitely not new, but still it is a nice work for the seniors: gluing a landscape image on a canvas frame, continuing the image patern with acrylic or oil paint and adding 3-D motifs with dimentional paste. Instead of using the paste - I used I CLAY by AMOS (a light clay) and I CAN BE clay (foam clay) to get the three dimensional look.

TFL

אבא תקנה לי גור קטן- חלק 4 My puppy pillow

2011-01-14T23:02:00.002+02:00

בקיץ נסענו לטיול בלונדון. אחחח איזו עיר. יש בה הכל: ישן וחדש, רציני ופרוע, עממי ומלוכה, כבוד ומרדנות, שמרנות וקידמה...
הכל.
רק דבר אחד אין בה - את הבית הפרטי שלנו.

<פאוזה דרמטית>

המדען הקטן קצת חשש שירגיש בודד, בלי חברים ורצה לקחת איתו משהו שיעזור לו להתמודד עם המצב.

למשל...

כלב!!!

<פאוזה לעיכול>

היות (וכפי שיודע כל מי שעקב אחרי הפוסטים הקודמים בנושא: אבא תקנה לי גור קטן חלק 1, 2, ו-3) אין לנו כלב, יש לנו מזל שאמא של המדען (ע"ע אני) שכשזורקים לה כדור היא קודם כל תופסת. רק אח"כ שואלת בלב: "למה ל&*#^*%ל תמיד זורקים עלי כדורים מוזרים ומקוריים שכאלה? הוא לא יכול לרצות סתם פוקימון?"

<פאוזה לרחמים עצמיים>

וכך, כדי לאפשר למדען הקטן להרגיש בבית בכל מקום כולל בטיסה ובעיקר כדי לא לקחת איתי כלב (למרות שלא חסרים כמה עזובים ומסכנים בשדה התעופה), מצאתי את עצמי מקדישה את הלילה לפני הטיסה לבריאת כלבלב שמותר להעלות למטוס, ניתן לישון איתו, לרוץ איתו וגם לקפוץ, והוא לא דורש יותר טיפול מטאמג'וצי מצוי.

טריויאלי, לא ככה?!

<פאוזה להכרת תודה על קיומן של תכונות אופי כגון:

תושייה, הומור ויצר הישרדות>

בבוקר, כשהמדען התעורר, הוא מצא על יד המזוודה שלו את הכלבלב הזה שמיד זכה לכינוי "ספארקי" :

(ניתן להקליק על התמונות להגדלה)

<פאוזה למחיאות כפיים>

** THE END **

(בינתיים...)

פרטים ותקריבים:

את גזרת הגוף שרטטתי ביד חופשית בהתאם למידת הצוואר הרצויה ואת גזרת הראש לקחתי מספר תפירה יפני. הראש חובר לגוף בתפירה ידנית במיקום שיאפשר לילד להניח עליו את הראש כך שלצוואר תהיה תמיכה נוספת.

הכרית כולה תפורה מבד מינקי שהוא בעל מגע נעים (אי אפשר להפסיק ללטף) כדי שיהיה נעים לשים עליו את הלחי ולישון עם חיוך.

הפה רקום בתך שרשרת, העיניים-חרוזים שחורים והאף מלבד חום.

הגוף ממולא אקרילן סינתטי (החץ מצביע על הפתח דרכו הפכתי את הכרית והכנסתי את המילוי):

בהתחלה תכננתי לתפור כרית בסיסית ועליה להלביש את הכיסוי מהמינקי כדי שניתן יהיה לשלוף את הכרית ולנקות את הכיסוי. לא עשיתי זאת מפאת קוצר הזמן (אז מה אם ידעתי על הנסיעה חצי שנה מראש?)
בדיעבד, אני חייבת (טוב, לא חייבת אבל, לא מתאפקת) לציין שאנחנו כבר חצי שנה אחרי תחילת השימוש בכרית והבד עדיין נעים מאד ושומר על מראה נקי, למרות צבעו הבהיר ולמרות העובדה שהכלבלב הזה נגרר אחרינו (בלי רצועה) לכל נסיעה שמעבר לטווח גדרה-חדרה.

למה חשוב לעצב אלבומים?

2011-01-09T01:13:00.001+02:00

סדנת עיצוב האלבומים שהעברתי בחודש נובמבר הייתה מלאה במשתתפות. כמו בכל מפגש נשי מסוג זה- הייתה פטפטת, היו צחוקים וסיפורים ונוצרו דפים לרב. דפים שעיצובם נוצק בהשראת התוכן הסיפורי שמאחורי התמונות.
כפולת עמודים אחת שהסיפור שלה בהחלט העיר את השיחה הייתה זו שתמונותיה צולמו ע"י סבתא גאה שלקחה את נכדותיה ליום כיף במוזיאון ניסכו למוסיקה מכנית, בעין הוד. זהו מוזיאון שהוקם ע"י ניסן כהן שאסף, במשך 45 שנה תיבות נגינה מיוחדות וצעצועים מנגנים, מרחבי העולם. קיבץ ושיפץ אותן (גילן של חלק מהתיבות מעל 100 !!!) והקים את המוזיאון הנדיר הזה.
בעקבות השרפה בכרמל בחודש שעבר, כפולת העמודים הזו קיבלה משמעויות חדשות, עמוקות וטרגיות כל כך, כי המוזיאון כולו נשרף ונהרס עד היסוד.
ועד שניסן יאסוף כספים ויקים את המוזיאון מחדש, נשארנו, כולנו, עם התמונות והסיפורים של אותם אנשים שהיו שם, התרגשו ותיעדו. הנה שתי דוגמאות שחיפוש מהיר ברשת העלה: רדיו יאסו ו מועצה אזורית משגב.

והנה אחד העמודים הללו, כשהוא עדיין בתהליך העבודה:

ממליצה לכן בחום לצפות בתמונות ובסרטונים באתרים שהפניתי אליהם.

והנה תמונות של חלק מהעמודים הנוספים שנבראו באותה סדנה:

את הזיכרונות שלנו, אנו שומרים בפינה מיוחדת בלב, אבל, אלבומים ובעיקר אלבומים מעוצבים, מאפשרים לנו לשתף אחרים בסיפור גם מבחינה וויזואלית, בשילוב האינפוט האישי והרגשי שלנו. ואחרי ככלות הכל - האלבום הוא זה שנשאר, משאיר ומנציח.

פתאום יש לי חשק לרוץ לעצב איזה דף... (-:
רחלי

ומי שרוצה להצטרף לסדנה הקרובה שתתקיים החל מיום שישי הקרוב (ובמשך 3 ימי שישי סה"כ), מוזמנת ליצור קשר איתי או עם דפי מסטודיו מסטיקים.

Hush puppies

2011-01-06T12:13:00.001+02:00

לפני כמה ימים נתקלתי בכתבה הזו: איזה כלב הכי מתאים לפוזה שלך? בכתבה נשאלה השאלה: "מדוע אנשים בוחרים להכניס כלב מסויים לביתם, ומה הבחירה הזאת אומרת עליהם?"
ובכן, מי שעוקב אחרי סדרת הפוסטים שלי "אבא תקנה לי גור קטן" פרק 1 ו-2, יודע שהבחירה שלי היא בכלב שלא דורש טיפול, אינו משיר שיערות והוא חמוד ונעים לליטוף.
מה זה אומר עלי?
אני יכולה לנסות לענות על זה, אבל, האמת? מה 'כפת לי?!
מי שרוצה מוזמנת להיות פסיכולוגית ולהביע את דעתה בתגובות.

בכל אופן, בתור אחת שלא רוצה לטפל בכלב, אני משקיעה די הרבה זמן במציאת פתרונות יצירתיים ל"איך אני מכניסה כלב הביתה בלי שאני ארגיש" (ואם לא מספיקה חוות הדעת הפסיכולוגית שלכן ממקודם, הרי שהמשפט הזה לבדו מספק סיבה טובה לשלוח אותי להסתכלות פסיכיאטרית, לא?).

וכך לא מזמן בעודי מחפשת איך לארוז מגבת שרציתי לצרף למתנה (מארז ציוד לתינוק), נחשפתי ברשת למיליוני אתרים שמדגימים קיפולי מגבות מדליקים. מקורו של הרעיון, כניראה, בצורה בה החדרניות מקפלות את המגבות בתאי האורחים בשייט תענוגות (איך אומרים "שייט תענוגות ברבים? אולי שיוטי תענוגות?).

המגבת קופלה וצורפה למתנה שנמסרה באותו היום (כמובן שניתן להגדיל את התמונות בהקלקה):

וכדי לשמח גם את בני ביתי, לקחתי סלסילת קש מיותמת (מסוג הדברים ששומרים בבית למקרה שיום אחד ממש נזדקק, אבל ממש, בדיוק לפריט הזה) ומילאתי אותה בגורי מגבות מתוקים במיוחד. הוספתי גם בולדוגית גדולה שתשמור עליהם והנה הם בסדרת תמונות שצולמו ע"י האמא הגאה (ע"ע- אני).

***************

לאחר שכתבתי את הפוסט הזה ובחרתי את שמו, החלטתי לקפוץ לאתר של נעלי Hush puppies. למה? סתם. זה הזכיר לי.
ותראו מה מצאתי שם:
בובה שהם מוכרים תמורת-6$ הנתרמים למטרה היפה- הגשמת משאלות לילדים.
יצא לי דומה לא?

ואם תקליקו על התמונה תגיעו לבלוג שלהם ותוכלו לקרוא פרטים נוספים.

לפעמים אני מרגישה זקנה, אבל מאושרת.

2011-01-05T01:08:00.027+02:00

כשהייתי בגיל העשרה, נהגתי לשמרטף (לעשות בייביסיטר) על ילד אחד, כל יום, במשך כשנתיים. אהבתי אותו ברמות שאינן ניתנות לכימות במילים (אבל תחשבו בגדול. ממש ממש בגדול).

לא מזמן, הוזמנתי לאירוע אליו הוזמן גם "הילד" ונודע לי שהוא התחתן חודש לפני כן.

וואו, איך לתאר את ההתרגשות? ה"ילד שלי" כבר גבר... ונשוי... והוא כזה נפלא... אינטליגנטי... ועו"ד ...ומרשים.

איזה אושר!!!

ולמרות כל השמחה הזו הרגשתי קצת זקנה. בכל זאת, ה"ילד שלי" כבר גבר... ועורך-דין... ונשוי...

כדי להתמודד עם כל הרגשנות הזו בצורה חיובית, החלטתי להכין להם מתנה קטנה. שוטטתי קצת ברשת ופתאום מצאתי תמונה של עוגיות מבצק סוכר חתוכות בצורת לב ומעוטרות בעיטורים מתאימים לחתן וכלה. התמונה הזו היוותה השראה לשתי הכריות הריחניות לארון הבגדים שהחלטתי להכין להם מ...לבד (נו, בטח כבר הפנמתן שלאחרונה אני יוצרת הרבה בלבד).

והנה הן, בתמונה זוגית, יחד עם המלאכים השומרים עליהן:

החתן לבוש חליפה שחורה ועניבה סנטימנטלית (המטפחת המציצה מן הכיס היא בעצם פתית סבון):

הכלה בשמלת וינטאג' ענוגה ופרח בידה:

קופסת הכלולות:

מוכנה למסירה:

אז ירון ואנה- הלוואי ותהיו מאושרים לנצח. האהבה משתנה לאורך השנים, היא פושטת ולובשת צורות ובאה לידי ביטוי שונה בכל תקופה בחיים. אל תיקחו אותה כמובן מאליו ודעו תמיד להקשיב, לכבד ופשוט להיות אחד עבור השני.

מהזקנה הרגשנית שאוהבת אתכם המון,

רחלי

נ.ב.,

(זו רק אני, או שכל פעם שאני כותבת את המילה לבד {FELT} גם אתן חושבות על אסי כהן בפרסומת של פועלים השקעות? חחח)

גברת זערורית לאשה גדולה (מהחיים) Felt dolls

2011-01-03T00:56:00.002+02:00

***For an Englisg version kindly scroll down. TFL.

לפני הפוסט מבזק חם מהשטח:
אותיות תוצרת הארץ שלנו אינן נחות על השמרים ומגוון הצבעים ממשיך לתפוח. אז עזבו את התחזיות האפנתיות, הצבע החם של חורף 2011 הוא (תופים בבקשה...) - בורדו יין:

פרטים נוספים וקנייה באתר מסטיקים.

**************************************

לפני כמה ימים התקיים מפגש קומונת צומת צבעים. עשרות בנות שכולן מקסימות, חברותיות, יוצרות מוכשרות, מצחיקות, מבשלות/אופות/קונות אוכל טוב בחסד ואחת יפעת קייטס עיצובים האישה, היצירה והמילים, שאירחה את כולנו.

בגלל האיחור הניכר בו מסרתי את החלפת המסרים (מהפוסט הקודם) לא השתתפתי הפעם באף החלפה מאלו שנערכו לקראת המפגש, ומטעמי עומס כללי גם נמנעתי ממשחק המשאלות (כל אחת מבקשת משאלה מתחום היצירה ויוצרת אחרת מגשימה לה אותה). כמובן שכשהגיע הרגע בו כולן הראו מה הן קיבלו, הצטערתי על כך עד מאד.

כפי שסיפרתי בפוסט עתיר התמונות הזה, הלבד (felt) ואני, נעשינו מיודדים מאד השנה. לכן, כמתנה למארחת הכנתי בובה קטנה מלבד (כמה קטנה? בקושי 8 ס"מ) שבשרוולי שמלתה מושחל מנקה מקטרות המתפקד כידיים וכך ניתן לשנות את מנח הידיים. הבובה יכולה לשמש כקישותיק, מחזיק מפתחות או אפילו סיכה לדש.

את הרעיון קיבלתי מבובה דומה שהוכנה על ידי אמא שלי (כן, כן, התפוח עדיין לא נפל מהעץ. הוא יושב לו על ענף ומתנדנד על חבל הטבור בשאנטי).

והנה שתי הדרדס-גראציות (האדומה של אמא, הירוקה שלי):

דף התווים שברקע- וינטאג' אמיתי שקיבלתי מתנה מזהר האהובה.

Last week, we met 50 artists, for an evening of laughter, creativity and good food.

I made our hostess a small felt doll (how small? barely 8 cm). To the doll's sleeves I threaded pipe cleaner that functions like hands so she can change the position of the hands as she like.

The doll can be use as bag decoration , key chain or even a dash pin.

TFL
Rachel.

החלפת איחולים לשנה החדשה Subtle greetings swap

2010-12-30T01:46:00.007+02:00

For the English version pls scroll down. TFL.

*****

לפני הפוסט כמה תאריכים חדשים לסדנאות בשנה הבאה (2011):

*ציור במשיכת מכחול אחת מתחילות - יום שני 10/1, 9:00-13:00, סטודיו מסטיקים ברעננה, 250 ש"ח. הרשמה אצלי 052-2729329 או אצל דפי ממסטיקים: 072-2827780

*עיצוב אלבומים מתחילות - שלושה מפגשים בימי שישי החל מ 14/1 9:30-12:30 בסטודיו מסטיקים רעננה. עוד פרטים כאן.

*עיצוב סלסילות רומנטיות (לכלה, לשושבינות, או למתנות) יום שלישי 18/1 10:00-12:00 או יום חמישי 27/1 17:00-19:00, סטודיו איריס מוסיוף, הרצליה. הרשמה אצל איריס 09-9569667

כל הפרטים ותמונות מופיעים בפירוט הסדנאות מצד ימין

*****

לפני ראש השנה נרשמתי להחלפת מסרים סמויה בקומונת המפתח ליצירה.

הרעיון הוא שכל אחת שולחת יצירה המכילה מסר/איחולים לשנה החדשה שמתגלים רק לאחר שפותחים את המתנה. בד"כ אני לא אוהבת להשתתף בהחלפות כי זה מאד - מאד - מאד מאד מלחיץ אותי. אבל הפעם היה לי רעיון למשהו קליל ומקסים שהתאים בדיוק. הבאתי מחו"ל (היום כבר יש לקנות אותם גם בארץ) זרעים של צמח עליהם חרוטים בלייזר כל מיני איחולים כגון: בריאות, הצלחה, מזל-טוב וכד'. שתלתי אותם בעציץ אותו עיטרתי בעצמי, הוספתי מתנה קטנה וכרטיס והייתי כל-כך גאה בעצמי על עמידה בזמנים, עמידה ברעיון מקורי, עמידה בלא להלחץ. אהבתי את הרעיון שרק לאחר כמה ימים בהם המקבלת תשקה את האדמה יצמחו לה המסרים.
בנוסף ולמזלי עמד להתקיים מפגש קומונה אז ידעתי שאוכל למסור את ההחלפה אישית (כי, כמובן, אי אפשר לשלוח דבר כזה בדואר).

אבל, כמו שאומרת אמא לדוד שמחה בסיפור "דודי שמחה מתחתן": "נו... אז אם הכל כל כך טוב, אז מה כל-כך רע?..." - שהבחורה לא הגיעה למפגש!

עברו כמה ימים בהם ניסיתי למצוא דרך להעביר את העציץ לכתובתו החדשה ללא עזרת הצבי ישראל (כי כולנו מכירות את ההמשך: "...על במותיך חלל") - ואין.

ובינתיים...

גנן-גידל-דגן-בגן-דגן-גדול-גדל-לי-בבית-ולא-אצל-מקבלת-ההחלפה!!!

עכשיו צריך להכין החלפה חדשה.
איזה כיף.
באמת.
אושר גדול....

מרב אכזבה המוזה ברחה ממני מהר ורחוק, נותרתי אובדת עצות וכועסת על עצמי איך הצלחתי להסתבך אפילו בהחלפה שהייתה כל כך פשוטה.

שוחחתי עם צליל, מארגנת ההחלפה (שהיתה מקסימה, עדינה ועם האצבע על הדופק {במקרה שלי לא פחות מ 250/180}) ועם לילך- המקבלת (או ליתר דיוק האמורה-להיות-מקבלת). התנצלתי והבטחתי שהחלפה תגיע.

זה לקח לי הרבה זמן.

הרבה יותר מידי.

כל יום שחלף רק גרם לי להתייאש יותר כי ידעתי שעכשיו אני צריכה להכין משהו שיעמוד בדרישות ההחלפה וגם יפצה על האיחור הגדול.

הקושי העיקרי היה שאני לא מכירה את לילך, לא ידעתי שיש לה בלוג (ויש לה. וכדאי לכן לחפור בו) ומעולם לא ראיתי שום יצירה שלה,כך שלא היה לי מושג מהם תחומי העניין, הטעם והסגנון שלה...

לאחר ה-מ-ו-ן התלבטויות החלטתי ללכת על פריט פרקטי -לוח מודעות בסגנון שאהוב על רב הבנות - הסגנון הרומנטי וינטאג'י.

והרי התוצאה (ניתן להקליק על התמונות להגדלה, התמונה הראשונה לא משהו, התקריבים יותר מוצלחים):

לוח מודעות מקנווס עליו מודבק שעם, מצופה בד ברוקד ותחרה בתוספת כיסים תפורים (עם בטנה) למפתחות, סלולרי, מכתבים וכד'.

את המודעות ניתן לתפוס בעזרת החוטים המתוחים סביב הלוח או בעזרת נעצים.

השארתי טביעות אצבע בכל פריט בו השתמשתי: התחרות נצבעו ידנית, את ה"נעצים" הכנתי לבד מידיות של שידה. צבעתי אותן וציירתי עליהן פרחים במשיכת מכחול אחת.

מסביב כיווצתי סרט תחרה ליצירת "צווארון" פרח והמסרים והאיחולים (של Gypsies 7) נתפרו אל הצווארונים ועל הלוח.

"פרפרים" מסרטים (אחרי קצת אימונים יוצאים פרפרים "כמו בחנות") מעטרים את צידי הכיסים:

הלוח אינו צבעוני מתוך מחשבה שכל הפתקים/מכתבים/מודעות שיתלו עליו יוסיפו לו המון צבע ועדיף שהרקע יהיה שקט.

מכיוון שאהבתי את התוצאה הכנתי מיד עוד לוח כזה לעצמי, אבל הפעם השתמשתי בצדו השני של הברוקד, שנראה "זהבי" יותר.

כמובן שארזתי והוספתי כרטיס מתאים: לילך קיבלה את הלוח במשלוחה אישית עד הבית החדש ועושה רושם שקלעתי לטעמה. מה שבטוח- אני הרווחתי , הכרתי בחורה רבת כישרונות ובעלת טעם מצוין.

אמנם פספסתי את ראש השנה שלנו, אבל הספקתי להגיע בזמן לראש השנה האזרחית.

גם זה משהו, לא?

רחלי

נ.ב.,

בהחלפה הזו קיבלתי 2 כריות עבודת יד משלי המקסימה. מה שהכי הדליק אותי בכריות היה המסר שעמד מאחוריהן- ציפיות וחלומות.

אני, כידוע אוהבת מילים ומשחקי מילים - והרעיון של ציפיות לכריות כמסר להגשמת ציפיות וחלומות בשנה החדשה פשוט שבה אותי והתאים לי כמו כפפה ליד (או כמו ציפית לכרית, אח... השנינות שלי).

קיפצו לבלוג שלה ותראו גם את הכרטיס היפה שהכינה לי בעזרת מכונת התפירה.

I attended a new year's greetings swap. The idea was to make a work of art that has hidden (or not so hidden) wishes and blessings in or on it.
I created a vintage look a like bulletin board, from cork glued to canvas board and coverd with brocade and lace.

The tacks were made from an old dresser's knobs, which I painted on with my beloved One stroke painting technique.

I added lace around the knobs and sewed strips (from 7 Gypsies) with greetings and wishes to it.

I sewed pockets with volume (AKA boxing) for keys, cell phone, letters, etc. and hung them on a wooden pole with strips of organza.

Happy New Year.
Rachel

ושוב הגיע הזמן להתלבש

2010-12-22T16:01:00.003+02:00

בחודש דצמבר מתקיימים מספר דברים קבועים: למשל ספירות מלאי, למשל החורף (אמור להיות) וחגים חשובים לשלושת הדתות הגדולות.
בדצמבר גם מתקיים "מתלבשות על זה" בזאר המעצבים/ות של מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית ת"א.
שנה שעברה התנדבתי לעבוד באירוע וכתבתי כאן כמה נתונים סטטיסטיים מצמררים, כדאי לקרוא ולהיזכר עד כמה חשוב שלא להוריד את הנושא מסדר היום ולתרום בכל דרך אפשרית.
השנה, אני שוב מתנדבת שם. לאור הבגדים והמחירים שראיתי שם שנה שעברה, אני יותר ממליצה לכן וגם לכם (כן, יש גם בגדי גברים) להגיע גם. א-ב-ל מי שמתכוונת להגיע כדאי שתיקח לתשומת ליבה גם את ההמלצות הבאות:
1. להגיע מוקדם.
2. התור לתאי ההלבשה יכול להיות מאד ארוך.כדאי לבוא לבושות בטייץ ובגד גוף וכך תוכלו למדוד בלי לחכות.
3. כמות העגלות/סלסלות שיש שם לא מספיקה ומאוד לא נח לסחוב הכל בידיים, כדאי להביא מהבית סל-בד-קל-משקל-וגדול בו תוכלו לסחוב את המציאות שלכן בזמן שאתן מסתובבות בבזאר.
4.מי שלא אוהבת אירועים מרובי משתתפים יכולה לתרום בלי לצאת מהבית, טלפונית- 03-6011917 או במייל.
5. אם אתן מגיעות- חפשו אותי (כנראה בעמדת בגדי הגברים, אבל לא בטוח) אשמח לפגוש אתכן.

רחלי

תעביר את זה הלאה Pay It Forward

2010-12-18T23:39:00.007+02:00

My blog was awarded the "Stylish Blogger Award".
Along with this great honor also comes the responsibility to pay it forward to 8 other blogs.

Please scroll down to find out whom I'm passing this tag to.

כמו בסרט הידוע, בו אנשים מעבירים מעשים טובים, מסתובב בבלוגספירה "משחק" ה"בלוג מלא סטייל".
כל בלוגרית שמתוייגת צריכה לספר 8 עובדות לא ידועות על עצמה ולהעביר את התיוג הלאה ל-8 בלוגים נוספים.
כשמדברים על סטייל אני ישר חושבת על נשים כמו עדנה נ. שהיא כולה סטייל- בלבוש, ביצירה, בעיצוב, ובעיקר בהתנהלות, בדרך בה היא מסתובבת בעולם, כולה נעם הליכות ויופי.
ואיך אני מלכת ה"בואו נתמרח בחומרי יצירה" ו"בגד נח עדיף על בגד יפה" וגם" אוי, היסטריה, יש עוד 10 דקות עד הדד-ליין" משתלבת בנושא הסטייל? את זה צריך לשאול את הבנות שתייגו אותי ו/או את הבלוג שלי:
יעל מהבית של יעלי- שהכרתי רק לאחרונה ואני כל-כך כל כך נהנית לקרוא את הבלוג שלה ולראות את היצירות שלה (וזה המקום להתחיל עצומה בדרישה שתעלה את תמונות הפיסול ברשת שלה להנאת כולנו) ויש לה חוש הומור נהדר.
חגית, הלא היא גם וגם וגם ולמי שלא יודעת היא גם משחק מילים- שלדעתי, סגנון המיקס-מדיה שלה, השפיע, משפיע ועוד ישפיע רבות על יוצרות מכל התחומים, שולטת במילים וביצירה- שתי תכונות שאני מעריכה עד כדי מעריצה.
ריקי ארברמן - נפגשנו לפני כמה חודשים ולא יכולתי להוריד את העיניים שלי מתכשיט החימר הפולימרי (פימו, בלשון העם) אותו הכינה במו ידיה. אישה יפה ומוכשרת שאני מגלה, דרך היצירות שלה, כל פעם מחדש.
אילנית- הר געש של יצירתיות שמגובה ביכולת ביצוע ברמה גבוהה ובטמפרמנט מרשים.
שריק- יוצרת עם לב ענק, שהמוכנות שלה לשתף בידע כדי להעביר אותו הלאה ראויי להערכה רבה (לדלת הידע שהיא פותחת קוראים "מועדון סקראפ גן יבנה")
עלמה 7 - מנהלת פורום עיצוב אלבומים וכרטיסים, הפוסטים שלה עולים בקביעות שניתן לכוון את שעון גרינץ' על פיה, והידע שלה באומנות מעורר התפעלות.
וגם קרנושי המתוקה והחשאית - שאולי מצליחה להסתיר פרטים על עצמה, אבל לא את הלב הגדול שלה.

אני חייבת לציין שלמרות שאני מכירה את כולן, אף אחת מהן אינה חברה שלי על בסיס של מפגשים ו/או שיחות טלפון יום-יומיות, זוהי היכרות שנבטה בבלוגספירה והגיעה גם אל החיים הפרטיים והבחירות שלהן בי אינן מובנות מאליהן והפתיעו אותי מאד.

מה לספר על עצמי?
מצד אחד - זה קל, ממילא אני מפטפטת את עצמי לדעת ואין לי סודות.
מצד שני - זה קשה. הרי הכל כבר ידוע.
מצד שלישי- זה קשה מאד. כי אם יש כבר משהו שלא סיפרתי, כנראה שהוא צריך להישאר יחד עם השלדים. בארון.

ובכל זאת.. אז הנה:
1. עד גיל 18 כולם (חוץ מבני המשפחה) קראו לי רחל. שנאתי את השם כי הרגשתי שהוא כבד ורציני ולא מתאים לי. כשהגעתי לצבא, אחד החיילים אמר: "מה זה רחל? - רחלי!!!" ופתאום, כמו הארה, הכל הסתדר למקום הנכון, ומאז כולם קוראים לי רחלי. אם מישהו יצעק "רחל" ברחוב, אני אפילו לא אסתובב, כי לא אחשוב שקראו לי. עד כדי כך אני לא מחוברת לשם שמופיע לי בתעודת הזהות.
2. אחרי הצבא גרתי ברמת גן. חברות שלי, כשנשאלו מהיכן הן? היו עונות: "מרמת גן, אבל במקור מרחובות", או "בת"א אבל במקור מחיפה") אני אהבתי להגיד שאני מרמת גן ומעולם לא ציינתי מהיכן אני במקור. ר"ג זו עיר ללא סטיגמה ולא רציתי שישפטו אותי על פי המקום בו נולדתי (אפילו שלהגיד שאני ילידת רמת-אביב נחשב דבר טוב מאד, זה עדיין אידיוטי בעיניי).
3. בילדותי החלקתי על קרח (סינתטי) ואפילו השתתפתי באליפות הארץ. המורה שלי (שהיה אלוף גרמניה בזמנו) אמר שהגעתי למקום רביעי, אבל אח"כ שמעתי שהוא אמר את זה לעוד אחת, אז תחליטו בעצמכן אם להאמין לו, או לא.
4. אני שונאת לעשות ספורט. זה משעמם, זה מעצבן, זה גורם לי סבל נפשי ופיזי, זה גורם לי הזיע וזה מתכון בטוח לפציעות.
5. אני אוהבת מילים. מעריצה אנשים עם יכולת ביטוי בכתב ובע"פ. מעריצה אנשים ששולטים בעברית תקנית וממש סובלת כששומעת אנשים אומרים "שתי מטר". אוהבת במיוחד משוררים של פעם כמו נתן אלתרמן, ביאליק ורחל וגם את המילים המדויקות של רחל שפירא.
6. אני לא יודעת לבכות (זה נשמע טיפשי, אבל המחשבות שלי פשוט עוברות לערוץ אחר והבכי מתאדה) אלא אם מדובר בטראומה קשה במיוחד.
7.למרות האמור לעיל (ובעצם בלי כל קשר), אני מסוגלת לדמוע רק מלראות אנשים מתרגשים (מעצב או משמחה), אפילו אם אני לא מכירה אותם או לא יודעת ממה בדיוק הם מתרגשים.
8. אין לי זיכרון. בכלל. בשום תחום. לא זוכרת פנים, לא זוכרת שמות, לא זוכרת מאיפה אנחנו מכירים ואין לי מושג קלוש היכן אני מניחה דברים. אני חייבת ליצור (בדמיון שלי) קישור ויזואלי או מילולי לפנים ולשמות כדי לזכור מי זה מי ומקומות קבועים לכל החפצים שלי, אחרת אין לי מושג ירוק היכן לחפש אותם.

חשבתי שהרעיון בהמלצות הוא גם לספר עוד קצת על עצמי (כי הרי הבלוגים שאני קוראת, אלה תחומי העניין שלי) וגם לחשוף קהל לבלוגים שאולי אינו מכיר ולכן החלטתי לחרוג מגבולות הסקראפ ולהמליץ על בלוגים מתחומים אחרים:
1. נעמה זמיר- הקימה את פורום אמנות בחימר פולימרי, פרסמה שני ספרים ופעלה רבות מאחורי הקלעים וגם לפניהם לקידום תחום החימר הפולימרי בארץ.
2. הילה בושרי- גם היא בתחום החימר הפולימרי, העבודות שלה מקוריות, איכותיות ויפיפיות. שימו לב במיוחד לעציצים בקטגוריית קישוטי הקיר.
3. תולעת מילים - לכאורה בלוג על ספרים, אבל יש בזה הרבה יותר. אהבת מילים, שפה, מחשבות.
4. הבלוג של חלי גולדנברג - אם מישהו עדיין לא מכיר?!
5. mod podge rocks - דקופאז' ברמות אחרות לגמרי.
6. bridalpartytees - רעיונות קטנים (וגם גדולים) לעיצוב ושדרוג אירועים.
7. אתר עם רעיונות לטיולים בארץ - כי יש לנו ארץ יפה (ואנחנו נוטים לשכוח את זה או לזלזל).
8.Things We Make - איימי פלנג'יאן עוסקת בעיקר בטלאים ובאפיה אבל חולקת את מקורות ההשראה שלה ומפרגנת לאמנים אחרים.
9. (נו, אז דחפתי עוד אחד, מה תעשו לי?!) הום סטיילינג - עיצוב הבית עם רעיונות ישימים לשדרוג רהיטים מאיקאה ועוד.
ועוד אחד באותו נושא- (כן, הנה אני דוחפת עוד אחד, תחשבו שזה מבצע שניים במחיר אחד { או 10 במחיר של 8}): הבלוג של המעצבת אורלי אביטל. מעצבת יפה וכותבת עוד יותר יפה.

שנמשיך תמיד לפרגן (-:

I'm passing it to:

1. Naama Zamir - Polymer clay leading artist in Israel.

2. Hila Bushari's - Polymer clay outstanding artist.

3.bridalpartees - Great ideas for parties design.

4. mod podge rocks - Decoupage inspiration.

5. Amy Palanjian - She loves to quilt and bake and made a blog for artisans and crafters to show off their work .

The other blogs on my above-mentioned list are published only in Hebrew.

If you are tagged here and want to participate in this "pay it forward" game, you must post at your blog eight unknown facts about yourself and recommend 8 blogs that you love.

TFL

Rachel