רחלי גזית Rachel Gazit

נדמה לי שמזמן לא, אז הנה שתיים מהשלל האחרון: הראשונה - עוגה לבר המצווה של האחיין. נתבקשתי להביא עוגה. לא היו דרישות מיוחדות לסוג העוגה ואפילו לא היתה בקשה לקשט, אבל ידעתי שהעוגות האחרות יהיו קרמיות ועשירות ורציתי לפנק אותו בעוגה מיוחדת וחגיגית. תיכננתי להכין עוגה בחושה ויציבה ולעטוף אותה ולקשט אותה בבצק שוקולד . אָ-מָ-מָה? מעולם לא עבדתי עם בצק שוקולד! הדבר היחידי שידעתי לגביו (בעצם לא ידעתי, שיערתי) - זה שהוא הרבה יותר טעים מבצק סוכר. יום חמישי לקראת הצהריים קפצתי לחנות שוגה  ובשיא הבטחון ביקשתי לקנות גלוקוזה. כשסיפרתי למוכרת שאני רוצה להכין בצק שוקולד, היא אמרה משהו בנוסח: "המממ" מבשר רעות ושאלה/אמרה: "כבר עבדת עם בצק שוקולד, נכון?!" - "נכון שמעולם לא" אמרתי בעודי שומרת על פאסון של הומור וביטחון עצמי למרות שמרגישה עקצוץ מבשר רעות, "למה?" -"זה עלול להיות קצת מסובך..." אמרה וקראה למוכרת השנייה שתבוא לייעץ... -" לא נורא, אני לא מפחדת מאתגרים וחוץ מזה יש לי זמן, אני צריכה לתת את העוגה רק בערב" אמרתי, עדיין לא נותנת לעקצוץ

כשהתנדבתי ליצור את כריכת הספר השמן - שניתן לדפי, אחר כבוד, לכבוד יום הולדתה שיחול בעוד כמה ימים אבל נחגג בשמחה רבה כבר בשבוע שעבר - לא היה לי בראש שום רעיון מיוחד, חשבתי שאחתוך קרטון ואצפה בנייר, אוסיף קישוטים וזהו, בערך. אז זהו, שלא! אבל התחלתי מהאמצע. בעצם, הסיפור מתחיל כמה ימים קודם, כשגעגועי לתפירה+ כמה שיחות על הא ועל דא שכאלה, הובילו אותי להחלטה לתפור לדפי חצאית כמתנת יום ההולדת. בחרתי בבד טריקו בצבע חום-שוקולד, עם דוגמת תחרה מעט שקופה ובעת שחיפשתי בד לבטנה, גיליתי כל מיני בדים מעניינים נוספים וכך נולדו להם כמה רעיונות: הראשון - לבחור לבטנה בד שהוא יפה בפני עצמו ולעשות את החצאית דו-צדדית. והשני - לרכוש בד דמוי עור, שגיליתי בחנות, למטרות סקראפיות כגון כריכת הספר השמן וחיתוך קישוטים (אני רק צריכה לקנות תבניות חיתוך לקאטל המסכן שלי ששוכב לו בחושך ומחכה שישתמשו בו). אחרי שעה וחצי של לבטים ושיגוע המוכרת הכל כך מקסימה (חנות "פשתן" בכפר סבא. בדים, סריגה, סרטים, כפתורים... בקיצור- גן עדן). בחרתי בבד טריקו ירוק בעל דוגמה זהה לבד החום. הוספתי ובחרתי גומי חום למותניים ותחרה ח

יש לי בת דודה לא-זהה. מה זה בנות דודות לא-זהות? זה כמו תאומות לא-זהות אלא שהקשר המשפחתי הוא דרך האמהות ולא ישירות מהרחם (-: שתינו נולדנו באותה שנה בהפרש של חודש, שתינו קרויות על שם אותה הסבתא, שתינו אוהבות חברה ושתינו מאד out going. לשתינו צבע שיער טבעי (היא בלונדינית ואני שחרחורת) שלפעמים מתווספים עליו גוונים לא טבעיים (אצלי אדומים ואצלה לפי מצב הרוח) ולשתינו ילדים בגילאים קרובים. אפילו הבעלים שלנו חוגגים יום הולדת באותו התאריך!!! מכיוון שבחודש שעבר היה יום ההולדת העגול שלי, החודש הגיע תורה. בעזרתו המהירה מאד של בעלה (10 דקות אחרי שטילפנתי לבקש תמונות כבר נחתו אצלי 3 מיילים מלאי תמונות!) הכנתי לה מיני אלבום מתנה. זה לקח לי 10 שעות רצופות ושימוש נרחב בדפים שנקנו  למטרות ליטוף בלבד!!! (דף מהמם של K&Co וסט דפים וינטאג'יים שקניתי במסטיקים לפני חודש) ואם היא אי פעם תדע מה זה אומר "להשתמש בדפים שיועדו למטרות ליטוף בלבד" - היא תבין עד כמה אני באמת אוהבת אותה (תגידו אתן, היש בעולם הסקראפ קורבנות גדולים מאלה?!) וכך ניראה האלבום המוגמר (על כל התמונות ניתן להקליק להגדלה): ע

הנה, יצאתי מהארון! טוב, ליתר דיוק יצאתי מארון היצירה (-: וגיליתי שיש המון נשים יוצרות, מוכשרות, מקסימות, משתפות ומפרגנות וכולן אוהבות לטייל בעזרת המסך והמקלדת ברחבי העולם הוירטואלי. לפעמים, באיזשהו שלב של הטיול הוירטואלי הוא הופך להיכרות אמיתית וכיף לגלות שמאחורי המקלדת נמצאת נשמה ענקית ומוכשרת שרק רוצה לשתף ולפרגן. (בעולמנו הציני, אם מישהו יציע תוכנית ריאלטי על זה- אף אחד לא יאמין שזה יכול להיות אמיתי). לפני יותר מחודש בעת החלפת המתנות שנערכה במפגש קומונת "המפתח ליצירה" התלהבתי מהכרית שפיצ'ולה (שעד לאותו הרגע לא הכרתי) הכינה. ידעתי שהבן שלי, שהוא חתלתול לא קטן, היה מתאהב בה (בכרית): גם יפה וגם (וזה הכי חשוב) נעימה!!! (דרך אגב, אל תשכחו להציץ בפליקר שלה לראות את עוגות החיתולים המהימות שהיא מכינה). עבר חודש, הדי המפגש שכחו, ופתאום, לפני שבוע, ככה סתם וללא סיבה, קיבלתי מפיצ'ולה חבילה - כרית לבן שלי. אני אתן לתמונות לדבר כי כל נסיון להסביר במילים עד כמה הוא התלהב לקבל את הכרית פשוט לא יצלח וכבר שנו רבותנו שתמונה אחת שווה אלף מילים (ותודה לדפי {עוד אישה מקסימה שהרו

עוד לפני שהתחתנתי ידעתי שלא מתאים לי כל הריבים, ההתחשבנויות והפנקסנות שלפני החגים, לכן, מאז שעברתי לגור עם החבר דאז שהוא הבעל דהיום, כמעט כל שנה חג הפסח אצלינו וכולם מוזמנים (גם אתן (-:). השנה מתווסף פריט חדש לשולחן החג: צלחת פסח אמיתית - בשנים קודמות השתמשתי במגש חד פעמי כסוף או מוזהב (לפי מה שהתאים לשולחן) ועליו צלוחיות זכוכית קטנות עבור המזון עליו מברכים. זו היתה גם התוכנית לשנה זו, אבל, שבוע שעבר מצאתי בחנות היצירה "אשת חיל" בבני ברק, מגש/צלחת MDF מוכנה לקישוט ובה שקעים עבור הצלוחיות הקטנות. מצא חן לי אז קניתי, צבעתי, שוב צבעתי, שייפתי, ציירתי, ניצנצתי והנה הצלחת הגמורה (מונחות עליה רק 4 צלוחיות זכוכית לצורך הצילום, בזמן השימוש יונחו צלוחיות בכל השקעים כמובן): אז בחג הזה אני אצלי (-: ואיפה אתן? רחלי נ.ב., בנות שמגיעות לסדנת מתקדמות השבוע יכולות להכין צלחת כזו בקלילות. מי שמעוניינת שתצור עמי קשר לגבי הצלחת עצמה ולגבי הגוונים tanig@bezeqint.net . עדכון מהתנור - אני לא מבטיחה עדיין אבל יש דיבור על חסות חד-פעמית של חברה מסחרית, לסדנת המתקדמות ביום ה' השבוע (18/

לפני שבוע התקיימה בת מצווה לילדה/נערה מתוקה ויפה ואני נתבקשתי להכין לה אלבום מעוצב, אבל נקי ושיהיה מקום לחברה' לכתוב ברכות. זהו. ללא הנחיות נוספות - בדיוק כמו שאני אוהבת. קיבלתי תמונות מתקופות שונות וכמו תמיד בתהליך העבודה אצלי- אני נותנת לתמונות להוביל אותי ולספר לי את הסיפור של האלבום. לפעמים הסיפור הוא כרונולוגי, לפעמים תדמיתי והפעם הסיפור היה ליצור ת.ז. כלומר: "אתם מוזמנים להכיר את יובל" ולכן כל כפולת עמודים ייצגה תחום בחייה. אני מעלה כאן חלק קטן מהעמודים (אני פשוט רוצה שתסיימו לקרוא את הפוסט הזה ביום אחד) ומתנצלת מראש על איכות הצילום הגרועה- צילמתי בלילה, מיד כשסיימתי את האלבום, 5 דקות לפני שמסרתי אותו. כפולה ראשונה- זאת יובל. על הפרחים מצד ימין כתובים פרטים חשובים אודותיה (זהו בעצם גב הכריכה ולא רציתי לצפות אותו כדי שיוכלו להכניס תמונה שתראה על הכריכה מבחוץ) בעמוד השמאלי, כמובן, תמונות: באלבומים כאלה, שאינם אלבומי שמרדפים, אינני משתמשת בד"כ, בקישוטונים עם נפח. הפעם חרגתי מהמנהג הנ"ל והשתמשתי בשכבות רבות של נייר, בד, סרטים ואפילו סיכות שדכן ואני מאד מרוצה